במחצית השנייה של שנות ה-70 נודע ברבים אחד משירי ההומור היותר מפורסמים של שלישיית ה"גשש החיוור": "איש לא קם". בשיר הזה היה שזור משפט הומוריסטי - פוליטי - ישראלי, שאולי היה המשפט השנון ביותר בעניין יחסי דת ומדינה במישור הפוליטי בישראל. המשפט היה בעצם כמעין שאלה אמיתית ורטורית גם יחד:"מי שרוצה להקים
ממשלה ליהודים בלי המפד"ל שיקום". ואח"כ הם חזרו לפזמון הקבוע של שירם: "איש לא קם". היה זה זמן קצר לאחר שממשלת
יצחק רבין הראשונה נפלה בגלל טיסת מטוסים ממלכתיים בשבת, אח"כ הלכו כולם לבחירות שבסופן אירע המהפך שבו עלה הליכוד לשלטון במקום המער"ך של רבין, פרס ומפ"ם. וכל השאר היסטוריה.
המפד"ל של אז הייתה מפלגה עם אחד עשר מנדטים וזו שהובילה את הדת במדינה. החרדים אז היו אגו"י ופא"י שביחד( 5 מנדטים בסה"כ)לא הגיעו למחצית כוחה של המפד"ל - שה"בית היהודי" היא לימים ביתה.על לידת ש"ס אף אחד עוד לא חלם אז, כשרוב בני עדות המזרח הדתיים,ואף החרדים דאז,הצביעו ברובם למפד"ל ומיעוטם לליכוד. לאחר בחירות 1977 אותה מפד"ל חברה למנחם בגין מהליכוד והאחרון הפך לראש הממשלה.המשפט של ה"גשש החיוור" בא לרמוז שאי-אפשר לזמר לאומות העולם על "מדינה יהודית" ולהותיר מחוץ לקואליציה את אלה שהעולם רואה בהם את ממשיכי היהדות,את שומרי התורה והמצוות,כי המהות היהודית נתפסת בעולם ובשמים רק כדתית.
בטוחני שמר
בנימין נתניהו - כישראלי חילוני המעורה בתרבות הזמר הישראלית ובהוויותיה, שמע אי-פעם בחייו את השיר הזה וגם הבין את המסר של המשפט הזה.אבל כנראה שביבי נתניהו הבין את המשפט רק במשמעות היסטורית ולא במשמעות פוליטית יום יומית.ולמה כוונתי?החרדים דהיום - "יהדות התורה" ושס, הם נושאי הדגל היהודי - הדתי, ובעצם הם אלה שהחליפו את אותה מפד"ל מבחינה היסטורית.כיום יש לשתי המפלגות האלה 18 מנדטים ובעבר הקרוב היו להם אף יותר, וכך גם צפוי בע"ה בעתיד. ה"בית היהודי" - אותה גברת מפד"ל בשינוי אדרת בנט ושקד,כבר אינה מייצגת ממש את ההוויה הדתית,גם אם הימין והשמאל החילוני היו שמחים שזה יקרה כך. נתניהו - כאיש פוליטי וכראש ממשלה, היה צריך להבין שאם ברצונו להמשיך לטעון כי הוא מייצג "אלף דורות של יהודים", הרי שהוא חייב לצרף אליו תמיד את נציגי אלה שתמיד רק אותם יזהו גויי הארצות כהדור הממשיך של אותם "אלף דורות".
נתניהו היה צריך להבין כי הפיליטון של ה"גשש החיוור" לא היה עוד משפט מבדח וליצני אלא זו הייתה אמירה פוליטית הומוריסטית,אבל עם מוסר השכל עד בוא משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון,סלה.אבל כשביבי נתניהו - לפני פחות משנתיים,התפתה להקים "ממשלה ישראלית - חילונית" עם ליברמן נציג הסלאבים,עם לפיד ולבני נציגיהם דה - פאקטו של הרפורמים ועם בנט נציג ה"דתיים לייט,הוא לא הבין ש"ישראליות חילונית" לא תייצג אף פעם "אלף דורות של יהודים". אז הוא התפתה להקים ממשלת ימין ושמאל קיצוני כאחד רק כדי לעבור לשלב ההיסטורי הציוני הבא: "מדינת הלאום החדש". רוב חוקי הממשלה הזו לא הוקדשו דווקא נגד הערבים אלא נגד הדת היהודית. החרדים לא היו הבעיה של הממשלה הזו - עם נציגיהם אפשר בהחלט לגנוב סוסים, אלא שהבעיה שלהם הייתה שהדת שאותה תיעבו ז'בוטינסקי ובן גוריון שוב צמחה יש מאין ונתניהו, בן לרביזיוניסט אנטי דתי שפרש מ"חרות" של בגין ה"מסורתי", חש קונצנזוס עם מהרסיי הדת משמאל (לפיד, גרמן, קלדרון, לבני, שלח, טופורוביץ', מצנע, שטרן וחבריהם) ומימין (ליברמן, לנדבר, רותם, שמיר וחבריהם).נתניהו שכח באותם רגעים כי "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". נתניהו שכח באותם רגעים כי "שינוי" ומר"צ ושאר המפלגות האנטי דתיות נעלמו או קטנו לאחר שהרימו את נס המרד ביהדות לטובת הכנענות. ונתניהו שכח שעבור סכומים ממש פעוטים הוא היה קונה "שקט תעשייתי" ופוליטי בעולם של מטה עם חתימת ערבות מהעולם של מעלה. אבל כשהוא נזכר בטעות זה כבר היה מאוחר מדי.
אם נתניהו בכל זאת יעבור את משברי סער ודומיו ויגיע בכל זאת לפני הבחירות הבאות כמועמד לראשות הממשלה, הרי שעליו לזכור היטב את לקח אלה שרצו להקים ממשלה ליהודים אבל בלי המפד"ל, ומצאו את עצמם לראשונה מודחים במהפך היסטורי. זו לא תהיה בושה עבור נתניהו להודות שבעצם כל מה שהוא למד בבית אבא (ולא בבית סבא...)ומכתבי ולדימיר ז'בוטינסקי ותאודור הרצל היא טעות רעיונית אחת גדולה, וכדי שבעתיד לא תדבק, חס ושלום, לשונו לחיכו כשיטען בחו"ל ואף בארץ שהוא מייצג "אלף דורות של יהודים", הרי שעליו להבין כי אותה ה"מפד"ל" של ה"גשש החיוור" משנות ה-70 הפכה בשנות ה-90 ל"חרדים" של "יהדות התורה" ושס, וכך גם העולם כולו חושב.
