הדעות חלוקות אם אומנם הצבעה בבחירות נחשבת לזכות, או דווקא לחובה, ככל שמדובר במשטר דמוקרטי. ב-25 מדינות בעולם חלה כיום חובת ההצבעה בבחירות הארציות, וכל מי שמפר את חוק האכיפה שלהן צפוי לסנקציות, שינועו מקנסות ועד לשלילה של זכויות בסיסיות. אלא שכל תלמיד של שנה ראשונה במדע המדינה מודע לעובדה שהדמוקרטיה מבוססת, אומנם, על רצונו של האזרח לקחת חלק בדיון הפוליטי, אבל כמובן בדרך שלו.
לאזרח במדינה דמוקרטית יש, לפיכך, זכות-בחירה: אם אכן להשתתף באורח פעיל בהצבעה, או שמא להימנע ממנה. יש לשער שבבחירות הקרובות לכנסת יעדיפו רבים וטובים מאזרחי המדינה שלא לקחת חלק בהצבעה פעילה, אם בשל התסכול, אם בשל אכזבה, ואם בשל יאוש ממה שקורה מסביב, ואיבוד כל תקווה לשינוי מיוחל.
דברים בגו
יתר על כן: ניסיון העבר מורה בעליל שבכל הבחירות הקודמות לכנסת ירד מספר המצביעים באורח תלול, בעיקר בשל אדישות וחוסר-רצון לבזבז את זמנם על הכנסת פתק לקלפי, שנראה בעיניהם מיותר בהחלט. אם אכן יעלה גם הפעם מספר המשתמטים מהצבעה על כל מספרם בפעמים הקודמות - הרי שיש דברים בגו. אחרי ככלות הכל, הימנעות מהצבעה תתפרש, בהכרח, כאקט של חרם מופגן מצד כל מי שסבור כי מה שהיה הוא זה שיהיה, ולכן רק "חבל על הזמן".
בשורה התחתונה ראוי, בכל זאת, לזכור, שגם החרמת הקלפי היא סוג של הצבעת-מחאה ולאו-דווקא פינוק או בריחה מהמציאות, כפי שרבים וטובים מחסידי המשטר הדמוקרטי סבורים לתומם. אחרי ככלות הכל, פיהם וליבם של משתמטי ההצבעה אינם שלמים עם מה שנראה בעיניהם לא פחות ממציאות הזויה, המשתקפת היטב במראה היומיומית, ושבעצם אין לה שום סיכוי להשתנות. סוף-סוף גם ניפוץ המראה לא יביא לשינוי המיוחל.
