מערכת הבחירות רק התחילה, וכבר מתבלט פן מכוער שלה, הפלישה הזרה והשימוש העילג בביטויים לועזיים מיותרים בשיח הציבורי והתקשורתי בישראל. כך מוצגת העברית כשפה שכביכול אינה עשירה דיה לשרת את ה"קופירייטרים" ה"קריאטיוויים". האם "רעיונאים" "יצירתיים" לא ישרתו טוב יותר את השיח הציבורי מאשר אחיהם החורגים?
ככל הנראה חביבה האות C על אנשים אלה ועל שותפיהם באמצעי השידור האלקטרוניים יותר מכל חברותיה, ובנוסף לשתי המלים ה"עבריות" הנ"ל מככבות במקומותינו, בעל-פה ואפילו בכתב, גם "קמפיין" במקום מסע/מערכת בחירות, וגם "קמפיינרים", אותם לוחמים ללא חת שיורים גם בשפה, לאחר שירו חצים מורעלים ב"קמפיינרים" מצדו השני של המתרס הפוליטי. לאלה יש להוסיף אישים השבים לזירה, בתהליך הקרוי משום מה "קאמבק".
גם סדר היום הציבורי/המדיני/המפלגתי/התקשורתי, חשוב ככל שיהיה, נפל קורבן לאותם חייזרים ושינה את שמו ל"אג'נדה", שהיא עצמה אינה מורכבת מסעיפים ומסוגיות רחמנא ליצלן, אלא מ"אייטמים" ומ"אישואים". כך גם אופייה של המערכה (ה"קמפיין"): זה יכול להיות "פוזיטיווי" או "נגטיווי", ובכל מקרה שלילי מבחינת השפה. שליליים הם גם הזמרירים המוזרים, הלא הם ה"ג'ינגלים" המעצבנים שיבואו עלינו לרעה.
הסטה או הסתה
הטכניקה נזקקת ל"פריים טיים" כאשר הצברים מתקשים משום-מה לבטא את צמד המלים "זמן שיא", או ל"פריים" כדי למקם את נשוא הצילום במרכז ה"טייק", כלומר התמונה. שיא השיאים של הטכניקה, הפעם מנקודת ראותו של המועמד, הוא ה"ספין", כלומר תרגיל להסטת דעתו של הציבור מן העיקר בעיניו אל החשוב למועמד. לכך טרם נמצאה מלה עברית ראויה, ועל כן מתנדב הח"מ להציע תחליף עברי ל"ספין" הנוכרי: "מסיטון", לצורכי הסטה. לפעמים הוא מתפקד גם כ"מסיתון" לשם הסתה. והמועמדים עצמם, אלה רוקחים "דיל" אחרי "דיל", ממשאי-דיל-יה. וכן, המו"מים השונים אינם דו-צדדיים אלא בי-לטרליים. מה ההבדל בין דו-צדדי לבין בי-לטרלי? המונחים זהים לחלוטין, למעט הלעז המיותר והמכוער. ומדוע המו"ם צריך להסתיים עד ה"דד-ליין" במקום עד תאריך היעד?
גם בירתה של השכנה ממזרח קרויה משום-מה רבת-עמון, שיבוש של המקור המקראי רבת עמון, בירת עמון. ובהקשר זה, בתקשורת גם מתעקשים על מונחים ערביים כמו "תעדיה" או "אינתיפאדה" במקום השם ההולך ותופס את מקומו הראוי, מלחמת אוסלו.
אליעזר בן-יהודה בוודאי מתהפך בקברו בשל המגמה, סליחה, ה"טרנד", של חדירת הלעז, בעיקר האנגלו-אמריקני, למקומותינו, ואינו מבין מה עוללו אותם "קריאטיווים" למפעלו המבורך והאדיר, החייאת השפה העברית. במציאות ובמצב הנוכחיים, סליחה, "סיטואציה", נראה כי הנסיגה הערכית והגאוגרפית מעקרונות הציונות מתבטאת גם בשפה העברית, עוד קורבן של הרדידות והבורות המכות בכל פינה ובכל אתר, אם לנקוט בלשון המעטה, סליחה, "אנדרסטייטמנט".