חלפו למעלה משלושה חודשים מאז סיום מבצע 'צוק אתן' ולמעלה מחודש מאז שהתכנסו בקהיר המדינות התורמות והתחייבו להזרים 5.4 מיליארד דולר לשיקומה של רצועת עזה. אולם חסרי הבית ברצועה עדיין ללא קורת גג, מזג האוויר החורפי מחריף את המצוקה ותהליך השיקום האמתי טרם החל. יתר על כן, מצרים הקשיחה את מדיניותה בנוגע למעבר רפיח, שנותר סגור רוב הזמן, והרחיבה את רצועת הביטחון בצמוד לגדר הגבול בין חצי-האי סיני לרצועה לשם איתור מנהרות הברחה והריסתן. סירובו של יושב-ראש הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, להעביר את כספי המשכורות והתקציבים הנדרשים לתפקוד משרדי חמאס ברצועת עזה אך מחריף את מצוקת חמאס ואת מצבם של תושבי הרצועה.
מקור התקווה היחיד, הוא שיתוף הפעולה בין ישראל לבין נציג האו"ם, רוברט סרי, והסכמות לגבי הכנסה מבוקרת של חומרי בניין וציוד הנדסי כבד לבנייה מחדש של אלפי יחידות דיור. ההסכמות, ששיקפו שינוי בעמדת ישראל והרשות הפלשתינית לגבי הכנסת חומרי בנייה לרצועה, גובשו עקב ההחמרה במציאות ההומניטרית בה ואיומי חמאס והארגונים האחרים הפעילים באזור לחולל הסלמה ביטחונית, אם לא ייראו סימנים לתחילתו של תהליך שיקום. אך בכך לא די כדי לשכך את התסכול הרווח ברצועה.
המשא-ומתן העקיף בין ישראל לחמאס, שהוחלט לקיימו בסיום מבצע 'צוק איתן', כדי לנסח הבנות להפסקת אש לטווח ארוך, ואשר היה אמור להתחדש במצרים, נדחה למועד בלתי ידוע, בשל אירועי הטרור בצפון סיני, שגררו דחייה מצרית, וכן בשל קשיי תיאום עם הרשות. לחמאס אינטרס בחידוש המשא-ומתן, כדי לענות על צרכים חיוניים, כמו הרחבת אזורי הדיג והשטחים החקלאים, הגולשים לתחומי הפרימטר הביטחוני, וכן כדי לשפר את היחסים עם השלטונות המצריים ולהפגין הצלחות אל מול אוכלוסיית עזה.
על-רקע זה ניתן להמשיל את רצועת עזה לסיר לחץ מבעבע שעלול להיתרגם לאלימות כנגד ישראל - מה שיוביל לסבב נוסף של עימות בין הצדדים. זאת ועוד, המתח בין פתח לחמאס וחשש, כי הסכם הפיוס בין הארגונים יקרוס, מעלים את המוטיבציה של חמאס לקעקע את שלטון הרשות בגדה המערבית ולהעצים את ההתססה בירושלים, בתקווה לערער את היציבות בעיר עצמה ולגרום לגלישת האלימות לשטח הגדה.
האינטרס הישראלי הוא להרחיק ככל שניתן את הסבב האלים הבא ולהגביר את ההיתכנות לשיקום הרצועה ולשיפור דרמטי של תנאי החיים והביטחון האנושי של תושביה, בידיעה כי ככל שתגבר המצוקה ברצועה, וככל שחמאס, הריבון בשטח, יתקשה לשפר את מציאות החיים באזור, כן יגבר הסיכוי להתלקחות אלימה. בין היתר, בתנאים אלה עלול חמאס לאפשר לפעילי הזרוע הצבאית של הארגון, וכן לגורמים סוררים נוספים, לבצע פיגועים נגד ישראל ובאופן בלתי נמנע להגדיל כך את פוטנציאל ההידרדרות ללחימה.
במציאות זו, בפני ישראל ניצבות שלוש חלופות פעולה עיקריות:
1.
המשכה והרחבתה של מתכונת הפעילות הקיימת: ניתן להעביר, בסיועו של נציג האו"ם ובאופן מבוקר ומדוד, חומרי בנייה ושאר סחורות ומצרכים, הנדרשים לקיום בסיסי ולשיקום הדרגתי של בתי מגורים. אך לא יהיה די בכך כדי לספק את צרכיה של הרצועה. לפיכך, ישראל תידרש למצוא דרך לתאם מול חמאס את הרחבתם של אזורי הדייג, להגיע להסכמות ברורות בנוגע לכניסת פלשתינים לפרימטר הביטחוני ולסייע בשיקום תשתיות (כמו הביוב) ברצועה. עם זאת, מתכונת פעולה זו לא תוכל אלא לדחות את הקץ משום שאין בה גורמים מייצבים ואין היא מטפלת בבעיות היסוד של הרצועה. על כן סביר להניח שההתפרצות האלימה בוא תבוא.
2.
שילוב הרשות הפלשתינית בנעשה ברצועה, בתאום עם מצרים, המדינות הערביות הפרגמטיות והקהילה הבינלאומית: חלופה זו אמורה להכשיר את התנאים להרחבת אחריותה של הרשות ברצועה ולהובלתה את תהליך השיקום הרחב בתמיכת מדינות ערב והקהילה הבינלאומית, וכך להניח את התשתית לסוג של מבחן יכולת עבורה. כדי שאופציה זו תהא ישימה, ישראל תידרש ליזום תוכנית מדינית או להיענות בחיוב ליוזמות לחידוש התהליך המדיני, ובמקביל להרחיב את סמכויות הרשות בגדה, בדרך לכינונה של מדינה פלשתינית עצמאית.
3.
מימוש רעיון ההינתקות המלאה מרצועת עזה: ישראל צריכה לכונן תהליך שיובל על-ידי המערכת הבינלאומית ויתנהל בתמיכת מדינות ערב, אשר תכליתו היא פתיחת הרצועה לעולם והפחתת התלות של הרצועה בישראל עד הפסקתה המוחלטת בכול הנוגע לאספקת סחורות וציוד. במסגרת זו יידרש להקים נמל ימי סמוך לחוף עזה, עם מענה לדרישות הביטחון של ישראל. רכיב חיוני של חלופה זו הוא תיאום הדוק עם מצרים, כדי למנוע הערכה שגויה מצדה, כי ישראל פועלת לדחוף את הרצועה לעברה. אפשר שכישלון לממש חלופה זו יוביל לחלופה של העברת הרצועה למשטר נאמנות בינלאומי.
על הבחירה בין החלופות להביא בחשבון את האילוצים והשיקולים הבאים:
- הסבירות למימושו של הסכם הפיוס בין פתח לחמאס ולאפשרות שילובה של ממשלת אחדות פלשתינית בשיקום הרצועה ובניהולה קלושה עד לא קיימת. חמאס יוותר הגורם השלטוני והצבאי המשמעותי היחיד ברצועה, והמצוקה הכלכלית והאנושית באזור תימשך אף היא.
- לרשות ולעומד בראשה אין כוונה, רצון ויכולת לחזור ולשלוט ברצועה, תוך נטילתן של מושכות השלטון מחמאס. ידה של הרשות תהיה על התחתונה אם תנסה לפתוח בעימות אלים נגד חמאס, אלא אם תזכה לסיוע צבאי משמעותי מצד ישראל ו/או מצרים.
- רצועת עזה אינה מעניינת באמת את מדינות ערב, לפחות לא את השחקנים המשמעותיים בעולם הערבי.
- שילוב העולם הערבי והקהילה הבינלאומית בשיקום ובניהול הרצועה יצמצם את מרחב הלגיטימציה של ישראל לפעולה צבאית בתגובה להתקפות מרצועת עזה - גם אם פעולה זו תתבצע מתוקף הזכות להגנה עצמית.
- הקהילה הבינלאומית אינה מעוניינת באחריות לרצועה, שמשמעותה תהיה, בין היתר, עימות אלים - בראש ובראשונה עם חמאס, הצפוי להתנגד לוויתור על מעמדו בעזה.
המלצות
שלוש החלופות אינן אופטימליות מבחינת ישראל, שכן הן אינן מבטיחות רגיעה ביטחונית ממושכת. בנוסף, ההיתכנות של חלופות 2 ו-3 נמוכה ביותר, משום שהן תלויות בהתגייסות מצרים, העולם הערבי והקהילה הבינלאומית - שמשמעותה תהיה גם פיחות בהשפעה הישראלית על התהליך והמתרחש ברצועה. עם זאת, היתרון של חלופות אלה הוא, שהן כוללות יוזמה מדינית, העשויה לחלץ את ישראל מבידוד בינלאומי ולאפשר את שבירת הקיפאון המדיני.
סבירות יישומה של החלופה הראשונה תגדל אם ישראל תקבל את המשך שליטת חמאס ברצועה ותפעל להאצת השיקום באזור בתיווך האו"ם ותוך הכרה בתפקידו המרכזי של חמאס בתהליך. אולם ככל שהתהליך יתקדם, כך יתבסס מעמדו של חמאס כריבון ברצועה, יקטן הסיכוי לחזרת הרשות לאזור, מעמדו של חמאס בזירה הפלשתינית כולה יתחזק ותגבר השפעתו גם בגדה המערבית.
החלופה השנייה תתממש רק במסגרת רחבה, שתכלול את חידוש התהליך המדיני ומתן תמורות ראויות לרשות בגדה. המתכונת המועדפת, היא של תהליך מבוקר ואחראי של בניית מדינה פלשתינית - מערכות שלטוניות ותשתיות - בסיוע ישיר של מצרים ובגיבוי מצד העולם הערבי הפרגמטי והקהילה הבינלאומית, כתוצאה ממשא-ומתן ועל בסיס הסכמות והוכחת יכולת הרשות לתפקד באפקטיביות. אולם בחלופה זו גלומה סכנה של עימות אלים בין חמאס לרשות, שיגלוש לישראל.
הסיכוי לממש את החלופה השלישית יגבר אם מצרים תיטול אחריות בשם העולם הערבי, הקהילה הבינלאומית והרשות, ותוביל את תהליך פתיחתה של הרצועה למערב, או לחלופין, אם ייכון ברצועה משטר נאמנות בינלאומי. תהליך זה יוכל להתממש ללא עימות אלים עם חמאס, אך סיכויי היתכנותו והצלחתו נראים נמוכים בשל הצורך בהתגייסות אמת של מדינות ערב והקהילה הבינלאומית.
החלופה הראשונה תשרת את האינטרס הישראלי, לפחות בשלב זה, לאור דבקותה של ההנהגה הישראלית בהערכה בדבר היעדר תוחלת למשא-ומתן שיוביל להסדר עם הרשות הפלשתינית בהנהגת עבאס, ולבטח בחצי השנה הקרובה, שבמהלכה יימשך הקיפאון המדיני על-רקע ההכנות לבחירות בישראל. עם זאת, כדי לרסן את חמאס תידרש ישראל להעניק לארגון תמורות והישגים בולטים, על-אף שיחזקו את שלטונו ברצועה ויבססו את הלגיטימציה שלו.
