משהתברר סופית שהשופט רבינוביץ הוא 'השופט', יעלה הרגישה הקלה גדולה מאוד.
השאלה בדבר זהות השופט טרדה את מנוחתה במשך שעות ארוכות; למעשה, מאז שנודע לה על מעצרו של בעלה. לא הייתה לה כל תוכנית-חילוץ שבמרכזה לא עומד השופט רבינוביץ.
היא כעסה על עצמה בעניין זה - אבל זאת הייתה עובדה.
בה-בעת, יעלה ידעה, מניסיונה, שאין תוכנית מן הסוג הזה ללא מרכיבים שאי-אפשר להעריכם מראש. הספקולציה הופכת במקרים כאלה לשם המשחק.
היא רק לא ידעה, כי בשלב הזה שום דבר כבר אינו מקרי. היוזמה -כביכול ניטלה ממנה, מבלי לשאול לדעתה, והועברה לידיו המיומנות של מישהו אחר.
יעלה לא הייתה במעקב, למיטב התרשמותה, ולכן היא לא נקטה בכל אמצעי זהירות מיוחדים, לפני שהיא מיהרה להתקשר אל תנחום.
- "תנחום, רוץ....הכול בסדר...", הודיעה יעלה לשליחה הנאמן.
- "אני כבר מתקשר וקובע פגישה....אני לא אתן לו לשחק איתי...", ענה תנחום מבלי להזכיר את שמו של דני בן-אור.
"זה מתחיל", אמר לעצמו תנחום. הוא שמח על ההזדמנות שניתנה לו לסייע באורח כה משמעותי לבוס שלו. הוא אהב את כל 'המשפחה'.
הוא ראה בהצטרפותה של יעלה רק את היתרונות שבה. הוא שקע, לא אחת, בתוך עיניה הכחולות וראה בהן את האפלוליות המאיימת הניבטת מהן.
עיניה של ברכה היו שונות לחלוטין בעיניו. הן היו מלטפות. חמימותן קסמה לו ללא שיעור.
