התפוצצות פרשת השחיתות לכאורה של אנשי מפלגת
ישראל ביתנו והדיון על דוח העוני שפורסם רק לפני יום, מהווים תמונה מהימנה ביותר של ישראל 2014: פוליטיקאים מושחתים, מכל המפלגות, ממשלה בלתי ראויה בעליל למשול, בזבוז של מיליארדים רבים על עסקות מפוקפקות, ומול אלה ילדים רעבים, אנשים עובדים שאינם מסוגלים לגמור את החודש, חלומות על קורת גג, הזנחה של קשישים וחולים, יוקר מחייה, ומה לא? אלה נלחמים על מיליארדים עבור עצמם ואלה נאנקים תחת עול החיים. ממש חלוקה שוויונית.
הפוליטיקה הישראלית הפכה להיות מקור השחיתות המרכזי. נכון, לא מהיום ולא מאתמול, אנו עדים למושחתים מבין הפוליטיקאים, אך הממדים של היום מפלצתיים. משנות ה-50 ואילך ידענו גם ידענו פרשיות שחיתות פוליטיות. אלא שהחל משנות ה-90 ואילך ההיצף עצום.
רובם של אלה הרוצים להגיע לפוליטיקה יודע היטב שבפוליטיקה הארצית והמקומית מלקקים דבש. לית דין ולית דיין. כל מי שיכול לטחוב את ידו עמוק בתוך הקופה הציבורית עושה זאת ללא סנטימנטים. הרצועה הותרה, הבושה נעלמה. במלחמה זו על המיליארדים המונחים בכספות שרק מתי מעט יודעים את קוד הפתיחה, אין כללים. המלחמה היא דרוויניסטית, משמע החזק שורד והחלש נכחד. אין מילה אחרת מתאים מה יותר מאשר גועל. פשוט להקיא!
לפני 6 שנים פרסם ד"ר אריק כרמון מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מאמר על מקורות השחיתות הפוליטית, ובין היתר, כתב את הדברים הבאים: "הנהגת הבחירות המקדימות (הפריימריז). השילוב של הבחירה הישירה והבחירות המקדימות הגביר מעבר לסביר את תלותם של הפוליטיקאים בתרומות כספיות. למעשה, מאז שנות התשעים התנאי ההכרחי להיבחר לרשימת מועמדים של מפלגה לכנסת, שלא לומר לעמוד בראשה, ולניצחונה של מפלגה בבחירות הוא כסף. התלות הגוברת של הפוליטיקה בכסף היא אחת הסיבות העיקריות להתגברות השחיתות הפוליטית.
גם כאן, הדמוקרטיה הישראלית לא התמודדה כראוי עם הסיבות והמקורות לשחיתות הפוליטית, וממילא לא ניבנו הכלים הראויים למלחמה בה, כגון כינון מנגנוני השקיפות, השרשת מושג האחריויות, גיבוש מערך הולם של מגבלות חוקיות וענישה הולמת.
לעומת זאת, התלות הגוברת של הפוליטיקה בכסף חיזקה את תהליך ה"משפוט" של הפוליטיקה הישראלית, ולראייה - חקירות נגד ארבעה ראשי ממשלה מכהנים בזה אחר זה מבלי שהוגשו כתבי אישום נגדם".
שורות אלה יכולות להמחיש עד כמה המציאות עולה על כל דמיון. הרי פרשת השחיתו הנוכחית הקשורה בישראל ביתנו טורפת את הטיעון של ד"ר כרמון, לפחות את תקפותו לגבי הקשר פריימריז-שחיתות.
הווה ידוע לכולם שבישראל ביתנו אין פריימריז, ובהיעדר הזדקקות הפוליטיקאים במפלגה זו למימון פעולותיהם כדי להיבחר לרשימה לכנסת, הרי הטיעון של ד"ר כרמון בלתי תקף. זאת ועוד, הרי חלק גדל מן המפלגות כיום אינן עורכות פריימריז אלא נוהגות כישראל ביתנו, ובכל זאת השחיתות פורחת. יש לחפש את הסיבות לשחיתות במקום אחר. המקום הזה הוא הקלות הבלתי נסבלת ממש לגנוב ולא להיתפס.
למרות שד"ר כרמון המצוטט לעיל טוען שיש "משפוט" של השחיתות, נדמה שעדיין לא הגענו אפילו המעטפת הראשונה של מה שקורה במחשכים. מרבית הפוליטיקאים המעורבים בפרשיות שחיתות אינם נענשים כפי שראוי היה. מתי מעט מבין הפוליטיקאים הבולטים קיבלו עונשים כבדים ממש. אז במצב שבו הסיכוי להיתפס נמוך והעונשים המושתים על אלה שכן נתפסו והורשעו, מגוחכים, אז כדאי להמר.
אז העניים והחיים בדוחק יכולים רק לחלום למצב טוב יותר. כל אימת שהמבנה הפוליטי הקיים בישראל יישמר, כל עוד התרבות שלטת תהיה תרבות של רמאות ושחיתות, אין סיכוי לתיקון המצב. כל עוד הדוגמה האישית של הפוליטיקאים, הן ברמה הארצית והן בשלטון המקומי, תהיה שחיתות, אין לצפות שאזרחים ינהגו אחרת. לדראון הלב, אותם פוליטיקאים מושחתים מכתימים את אלה שבאמת באו אל הפוליטיקה כדי לעשות למען הציבור ולא למען עצמם.
