"לימין שור" איננה רק פקודת מסדר צבאי שיגרתית. היא גם השקפת-עולם פופולרית, המשתרשת היטב במדינת ישראל. אם פעם היה זה השמאל ששלט - עובר עכשיו הכדור לימין.
הנטייה הגוברת אצלנו ימינה היא, בעיקרה, בזכות המתנחלים, שהטביעו עליה את חותמם. הגדילו עשות חובשי הכיפות, הנחשבים למושלים בכיפת הימין. כך הפכה המפד"ל המתונה של פעם, בראשותם של יוסף בורג וזבולון המר, ל"בית יהודי" מתלהם של
נפתלי בנט ו
איילת שקד.
אז ממש בדומה לעולם הגדול - נעה גם בארץ המטוטלת ימינה. רישומו של הימין, על חשבונו של השמאל, ניכר מיום ליום יותר ויותר. בולטים בו חלקו הארי של הליכוד, המכתיב למפלגה את הטון;:
הבית היהודי" על כל פלגיו, עם סיעת "תקומה" הדומיננטית של
אורי אריאל; "
ישראל ביתנו" של
אביגדור ליברמן, "
יהדות התורה", "האיחוד הלאומי" של
אריה אלדד, ומרבית אנשיהן של המפלגות החרדיות -
ש"ס ו"העם איתנו".
איבוד הקול
בעוד שהשמאל עדיין שקוע בתרדמת החורף שלו - הימין עירני, כוחני ואלים. מסייעים בידיו אירגונים קיצוניים כמו "להבה" "תג מחיר" ו"נוער הגבעות" וספיחים אחרים הקרובים לבית-מדרשו של הרב מאיר כהנא, שאינם בוחלים במעשים יצריים, המקוממים כל בר-דעת מתון.
העמדות שבהן דוגל הימין הקיצוני נושאות אופי פאשיסטי, לאומני וגזעני, ככל שהמדובר ביחסים עם הערבים שבתוכנו. זאת ועוד: שאיפתו של הימין המתלהם לארץ ישראל השלמה ולהרחבתן של ההתנחלויות - רק תוביל למצב של מדינה אחת, דו-לאומית, ללא רוב יהודי, ובכך תמיט חורבן הן על מדינת ישראל והן על הציונות.
האמת ניתנת להיאמר, שבשנים שחלפו מאז רצח רבין - איבד השמאל את קולו לימין, ולא עלה בידיו להחזיר לעצמו את בכורתו. הגיעו הדברים לידי כך שבחברה הישראלית דהיום שולט ממש ימין מתלהם. כאשר יתעורר בוקר אחד השמאל מתרדמת החורף הארוכה שלו - מן הסתם כבר יהיה מאוחר מדי בשבילו. בינתיים מומלץ לו ללמוד את שיטותיו ואת דרכי מאבקו של הימין, אם אומנם אין לו דרך אחרת לנחול הצלחה.
