בשלל המפלגות הקיימות אין למעשה אף מפלגה שנוכל להציבה במערכת פוליטית מערבית והיא תקבל כתב הכשר שהיא מפלגה לאומית–דמוקרטית-ליברלית. בניגוד למערב אין הכרה בישראל בלגיטימיות של לאום אזרחי, שאם היה מוכר הוא היה הלאום הישראלי. בישראל יש ישראלים, אבל הם מוכרים ככאלו רק באזרחותם, ולא בלאומיותם. בישראל כלל האזרחים אינם הלאום שלה, והלאום שלה - הלאום היהודי, אינו בכלל לאום ומחציתו אינה כלל אזרחי ישראל.
לכן העיקרון הראשון של המצע שלי הוא שישראל היא מדינת הלאום הישראלי, אחת דתו או מוצאו האתני של האזרח.
רק ברפובליקה, כלומר מדינה הקיימת למען כלל אזרחיה ומאפשרת להם לממש את עצמם, יכולים האזרחים להיות מלאים ושווים כפי שכתוב בהכרזת העצמאות.
לכן העיקרון השני של המצע הוא שישראל היא רפובליקה, ולכן שמה יהיה "הרפובליקה הישראלית". כך גם מערכת החינוך שתמומן על-ידי המדינה תכיל בסיס רפובליקני משותף בכל סוגי בתי הספר הקיימים.
הזכויות הפוליטיות והאזרחיות הן בראש וראשונה זכויות האינדבידואליים. זכויותיהם אמורות להיות מעוגנות בחוקה שגם תקבע את זהות המדינה, ותסדיר את המיסוד הפוליטי שלה. לאזרחים כמו בכל דמוקרטיה ליברלית יהיו זכויות יסוד, חופש: ביטוי, הפגנה, התארגנות, קניין, דת, וחופש מדת (ממנו נגזרת הפרדה בין מיסוד הדת למדינה). כמו גם יהיה שוויון בפני החוק, צדק והוגנות במערכת המשפטית.
התפיסה הפוליטית תהיה ליברלית, אבל מאחר שהמדינה תהיה רפובליקה, הרי מדובר על תפיסה "רפובליקלית", כלומר: רפובליקה - ליברלית.
מבחינת המשטר, דומה שהמשטר הקואליציוני פרלמנטרי בישראל הגיע לסוף דרכו הממשלית. יש צורך במשטר נשיאותי שיוגבל על-ידי חוקה, ופרלמנט שיבחר בבחירות יחסיות ארציות אישיות.
מבחינת הסכסוך, אין אפשרות להגיע לפתרון של מדינת לאום דמוקרטית אחת, ולכן אין ברירה אלא להקים מדינה פלשתינית לצידה של ישראל, שרצוי שתהיה עד כמה שניתן דמוקרטית ומשגשגת.
אולי בשלב עתידי ניתן יהיהה ליצור איחוד כלכלי ואף פוליטי עמה. חוץ מזה, יש לשמור על הטבע ועל איכות הסביבה כמו גם על זכויות בעלי החיים, שלהם אמור לדאוג משרד איכות הסביבה ולא משרד החקלאות.
