הקפיצה הפנטסטית של
ציפי לבני אל תוך מפלגת העבודה בחסלה, באבחה אחת, את תנועתה ואת סיעתה בכנסת - ארבעה ח"כים חוץ מאחד (שטרן, מיצנע, שטרית, צור) - נעשתה, כפי שהעיד ח"כ שטרית, לחלוטין על דעת עצמה ומבלי לידע איש. מה גם, שבקפיצה האחרונה היא השלימה החלפת ארבע מפלגות תוך שנתיים! - בכך, נהגה לבני בח"כים שלה כמו פיליאס פוג ב-"מסביב לעולם ב 80 יום" של ז'ול ורן: כדי להגיע באנייתו במועד ולזכות בהתערבות, ולאחר ששרף את כל הפחם, פרק את הסיפון וכל דבר העשוי עץ והשליך לתנור. לליברפול הגיע כמעט רק עם הארובה, אבל בזמן! לבני עשתה זאת למפלגתה תמורת ראשות
ממשלה ווירטואלית ברוטציה. ובכל זאת, מצביעיה לא הרימו גבה, וזו תעודת עניות לבגרותם הפוליטית.
לבני לא המציאה את השיטה, היא למדה אותה ב"ליכוד", ממי שהעלה את רמיסת המוסר הציבורי והדמוקרטיה לדרגת אמנות, אריק שרון הגדול. אמרו, שעשה את הסוויץ' מ'אבי ההתנחלויות' למהרסן כדי לחלץ את עצמו ואת בניו מאישום פלילי ("כעומק החקירה, כך עומק הנסיגה"). סנגוריו טענו, ששינה את דעתו
בתום לב ("מה שרואים מפה לא רואים משם"). החלופה הראשונה, האומרת שגיבור ישראל הזמין אסון על עמו כדי להציל את עורו, היא מסמרת שיער. אבל גם החלופה השנייה היא בלתי נסבלת: אם מתברר לך לפתע שטעית וגם הטעית מאות אלפים שבחרו בך, טעות כזאת - חייבים לתקן! מי שהוציא כסף מחברו בטענת שווא, חייב להחזירו. קול שניתן לבניית התנחלויות אסור להשתמש בו להריסתן! במשטר מתוקן, מדינאי כזה מחזיר את המנדט לבוחר ומבקש את אמונו מחדש על בסיס "מה שרואים מכאן..."
גם הציבור, שהזדעזע בצדק מן הגירוש, לא הניד עפעף על השחיתות הזאת של שימוש בקולות הימין כדי להוציא לפועל את מדיניות השמאל. היום, דעת הקהל נסערת על שחיתות כספית (לכאורה) ב"
ישראל ביתנו", אולם גניבת דעת חמורה לא פחות מגניבת כסף.
הליכוד, לשבחו ייאמר, שמר על עצמו: הוא אילץ את שרון לפרוש ולהפריש עימו את האלמנטים השמאלניים במפלגה וזכה בצמרת אידיאולוגית. ובכל זאת, מן הדרך הקלוקלת של הונאת הציבור - לא סר.
ערב הבחירות התחייב נתניהו להתנגד להקמת מדינה פלשתינית ולשמור על ההתיישבות ומיד לאחריהן נשא את נאום-שתי-המדינות והקפיא את ההתיישבות, כולל בירושלים. המעילה הזאת באמון הבוחר נמשכת עד היום.
וגם לשערורייה הזאת, שהבוחר יודע בעד מי הוא מצביע, אך לא - בעד מה, הציבור הישראלי מגיב באדישות.
עכשיו הבוחר נקרא להצביע שוב. ליכודניק - לפי מה יצביע? לפי המצע, בעל הגוון הלאומי, המתאים להשקפותיו אך לא עודכן זה שנים? אולם המצע הזה עומד בסתירה גמורה למדיניות המוצהרת של ראש המפלגה שהוא גם ראש הממשלה! ספק, אם הבוחר יזכה לקבל עד מועד הבחירות הבהרות, מה היא עמדתה העדכנית של מפלגתו, ימין או שמאל, ארץ ישראל או פלשתין. ובכל זאת, טרם עלתה במפלגה הדרישה האלמנטארית: אימרו לנו, לאן אתם הולכים לפני שאתם קוראים לנו ללכת עימכם!
מוזר, שמן הליכוד דווקא עלתה הדרישה מכחלון להזדהות בפני הבוחר, לאן פניו - ימינה, ואם כן שיתחייב עכשיו להמליץ בפני הנשיא על נתניהו כמרכיב הממשלה או שמאלה, כמי שימליץ על הרצוג. אבל מה שווה הבטחה של כחלון? בליכוד הוא היה בקצה הימין, והנה לפתע אנו רואים כותרת בידיעות אחרונות (7.12.14) בזו הלשון:"כחלון:'ליכוד אמיתי מחזיר שטחים' ".אז מה, כשהיה בצמרת הליכוד פעל בניגוד לעקרונות "הליכוד האמיתי?" וגם מר כחלון אינו מתייחס לאזרח כאל ייצור חושב ואינו טורח להסביר לו, מדוע חל שינוי כה קיצוני בהשקפתו.
חף מכל הטעיה של הבוחר הוא ליברמן, שבמשך השנים כבר אמר כל כך הרבה פעמים דבר והיפוכו, ששום מצביע אינטליגנטי אינו שוגה עוד באשליות.
יאיר לפיד ומפלגתו "יש עתיד" הבטיחו לבוחר "פוליטיקה חדשה" תחת הסיסמה "רק לא חרדים!" עברו שנתיים, והפעם הבוחר נקרא לדגל למען מטרה נשגבה אחרת: "רק לא ביבי!", ואשר לחרדים - עימהם לפיד כבר מוכן לשבת בממשלה אחת. מה נשתנה? מה השתנה אצל החרדים שהוא מחק להם את ה"רק לא!"? ומה נתגלה לפתע אצל נתניהו, שבממשלתו ישב וממנה לא הסתלק עד שסולק?
לפיד אינו משיב על השאלות האלה ואיש אינו שואל.
מפלגת העבודה דוגלת כידוע במדינה פלשתינית ובחלוקת ירושלים, ובשעתו תמכה בהתלהבות בהחרבת גוש-קטיף. גם על בקעת הירדן היא מוכנה לוותר. בוחריה בטוחים שזו "מורשת רבין". אך הם טועים. ראו את נאומו האחרון בכנסת, חודש לפני הירצחו (ציטוט):
"אנו רוצים יישות (פלשתינית) שהיא פחות ממדינה...ירושלים מאוחדת..כבירת ישראל, בריבונות ישראל...גבול ביטחון בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר...גושי יישובים כמו גוש-קטיף גם ביהודה ושומרון."
הרבין הזה, האם היה מצביע היום בעד העבודה של הרצוג-לבני? שאלה גדולה.
לפני עשרות שנים נפוצה הסיסמה:" דברו אלינו אמת!" הגיע הזמן לחזור ולהציגה לכל המפלגות.
