קצת מוזר שגדול המנהיגים של העם היהודי בכל הדורות, האיש שנאבק באומץ מול מלך מצרים והוציא את ישראל משעבוד נורא, הביא לעם את התורה והוביל אותם במסירות במדבר - איש זה כלל לא צמח בתוך עמו, אלא גדל כנסיך בארמונו של מלך זר. האם לא היה מתאים יותר שאחד כזה יבוא מתוכנו? שיגדל ברוח יהודית אותנטית ולא בסביבה אחרת?
ר' אברהם אבן עזרא, שהיה מגדולי פרשני המקרא בימי הביניים, משורר, פילוסוף ומדען (אגב, על שמו קרוי מכתש בירח - "Abenezra"), עונה תשובה מעניינת לשאלה זו: "מחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו. אולי סיבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה... ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים".
האבן עזרא מסביר, כי לו היה גדל משה כעבד, כשאר אחיו, הייתה נפשו שפלה ומדוכאת כשל שאר העבדים. או אז לא היה לו העוז והאומץ, הגבורה ורוח החרות המאפיינת מנהיג שהוא בן מלך, הנדרש להוביל עם שלם לדרך חדשה של אתגרים גדולים. נמצא שדווקא גדילתו של משה בביתו של פרעה כנסיך מצרים, היא זו שהחדירה בנפשו רוח גדולה שאפשרה לו למלא את שליחותו.
אמנם, העובדה שגדל בארמון המלך, מעלה שאלה על התנהלותו ביום בו הוא יוצא ממנו החוצה: "ויהי בימים ההם ויגדל משה וייצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו". מחזה קשה נגלה לעיניו של משה בו ביום, בו הוא יוצא לראשונה מהארמון: נוגש מצרי אוחז בשוט ומכה מכות רצח עבד יהודי.
מראה שכזה לא היה נדיר באותם הימים, היו לו מן הסתם עדים רבים. אך אף אחד מהם לא נקף אצבע או טרח להתערב במתרחש. אך משה אינו מסוגל להתאפק. הוא יוצא להצלת הצד הנפגע ולכאורה מדוע? הרי הוא "נסיך מצרי" שיכול ליהנות מכל מנעמי השלטון ותענוגות הארמון! מה לו ולעבד יהודי מסכן?
הסיפור חוזר על עצמו ביום שלמחרת. "וייצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים, ויאמר לרשע: למה תכה רעך". שוב משה מתערב והפעם הוא גם משלם על כך מחיר כבד. האיש האלים המכה את רעהו, דוחה את התערבותו של משה ואף מלשין עליו לפני פרעה, המבקש להרוג את משה. פרעה, ששומע על התנהלותו הייחודית של הנסיך הצעיר, מחליט לגדוע באיבו את סגנון ההנהגה החדש הדורש צדק ודאגה לשלום החלשים ולזכויותיהם. הוא מוציא גזר דין מוות על משה, שנאלץ להימלט ולאבד את מעמדו ואת כל מה שהיה לו.
באופן מפתיע, משה לא לומד לקח. הדבר הראשון שהוא עושה בהגיעו לארץ מדיין הוא לחזור על אותו דפוס התנהגות בשלישית: "ולהכן מדין שבע בנות, ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן. ויבואו הרועים ויגרשום, ויקם משה ויושיען וישק את צאנם". משה לא מסוגל לעמוד מנגד אפילו לרגע אחד. אין זה משנה אם מדובר בנוגש מצרי הרודה באחיו, במריבה פנימית בין שני יהודים או בנערות מדייניות זרות; משה לא יכול להתעלם ויתערב לטובת הנפגע והעשוק.
זהו האיש אותו בחר אלוקים להיות למנהיג לעמו. אלו התכונות שעל כל מנהיג לאמץ: הורה ביחס לילדיו, מפקד בצבא אל מול חייליו, מנהל ביחס לכפופים לו וכיוצא באלו. רק מי שממלא רוחו באומץ, גבורה וגדולה מחד-גיסא, ונותר רגיש, אכפתי וקשוב עד כדי מוכנות להירתם לסייע ולעזור מאידך-גיסא, ראוי להיקרא מנהיג.
