ישנם פוליטיקאים ואנשי תקשורת שהגיעו למסקנה כי הציבור הישראלי ברובו בהעדר מודעות למציאות האזורית והגלובלית, לא ישנה את עמדתו הפוליטית והלאומית, אלא אם כן גורמים מבחוץ יגרמו לכך. מדובר בלחץ כלכלי של השוק האירופי, בהכרה של יותר מדינות בעיקר במערב במדינה הפלשתינית, בהחלטות של מוסדות בינלאומיים כמו ביה"ד הבינלאומי ועוד החלטות שיבודדו את ישראל ויכאיבו לה כלכלית.זה כמובן ישפיע על כול בית בישראל.
אולם גם אלה שסברו שהדבר צריך להיעשות על-ידי לחץ מדיני, האמצעי המועדף היה בתחום הכלכלי. כמו הגברת החרם על מוצרים מן ההתנחלויות, צמצום הסדרים כלכליים עם השוק המשותף, העדר תמיכה בקרנות שונות בעיקר בתחומי המדע והטכנולוגיה וכיוצא באלה. זאת המערכה היום אשר מהווה חלופה למערכה הצבאית.
הדוגמה האולטימטיבית, כפי שאנו מכירים, היא מה שהייתה ברית המועצות. נפילתה של ברה"מ והתפוררות הגוש הסובייטי בעשור האחרון של המאה הקודמת לא נבעו בשל נחיתות צבאית. להפך העליונות הצבאית של מוסקבה הייתה כה אדירה שהיא לא יכלה לעמוד בתחרות הכלכלית עם ארצות הבריתה. זאת הסיבה שהיא התפוררה. גם כיום, רוסיה, שירשה את ברה"מ וגם את המשטר האוטוריטארי שלה נמצאת בשפל רק בשל סיבות כלכליות. מעניין היה ששר החוץ שלנו
אביגדור ליברמן, פוטיניסט מושבע, שראה לנכון להביא לדוגמה את ברה"מ בשל מעמדה בזירה הבינלאומית. מכאן הוא הסיק שאסור לה לישראל להתעלם מן הזירה הזאת. כשהוא התכוון הן לראש ב
ממשלה והן לפוליטיקאים בליכוד ובמפלגות אחרות שמצפצפות על העולם.
מי שיודע זאת טוב יותר מליברמן ומרבים אחרים בתחום המדיני והכלכלי הוא ראש הממשלה, ביבי נתניהו .והוא זה שמעלה שוב ושוב את העיסוק המדיני ביטחוני כסוגיה המרכזית שלו במערכת הבחירות. זאת בשעה שלדעת יודעי דבר בארץ ובעולם מצבנו הביטחוני לא היה טוב יותר. זה לא אומר שהפנים של צה"ל הם אותם הפנים של פעם. הם לא. ואלוהים ישמור אותנו מעוד איזה "צוק איתן" והשבלים שהוא משאיר אחריו. משום מה בכול הקקופוניה התעמולתית שכחו גם מי הוא ספק הנשק הגדול שלנו שבגינו צה"ל כול כך חזק. אלה לא התעשיה הצבאית והאווירית, אף שמעמדם והישגיהם רואיה לכל שבח. זאת ארצות הברית של אמריקה. מי שאינו יודע נזכיר לו את הרכבת האווירית האמריקנית במלחמת יום הכיפורים. אך גם אם נוסיף לקבל את הסיוע הצבאי, רובו חינם, לא זה ישפיע על מצבה הכלכלי של ישראל.
המקל והגזר
המונח "המקל והגזר" מקורו בחוק באותו שם שחוקק על-ידי הקונגרס האמריקני בשנת 1991 אשר לפיו כול תאגיד או ארגון צפוי לעונש, לקנסות ולתקופות מבחן, אם יפר את החוק הפדראלי בכול הקשור להגבלות סחר, הפרת חוקים בניירות ערך, שוחד הונאה, הלבנות כספים, סחטנות, קשירת קשר וכיוצא באלה. זה המקל. היה והתאגיד והארגון מוכיחים כי הם נקטו צעדים אפקטיביים לתיקון המצב, הרשויות מורידות בהדרגה סכומים מן הקנס, עד שהוא עשוי להפוך למזערי. זה הגזר.
[קישור]
אצלנו במערכת שלנו יש מעט מקלות ועוד פחות מזה גזרים. אבל כאן מדובר לא במקלות בפנים אלא כאלה שבאים מן החוץ, ומשפיעים מיידית על הזירה הפנימית. יותר ויותר אנשי כלכלה, אנליסטים ומומחים מוניטאריים, מזהירים מפני הנטייה, שכמובן, גוברת במערכת הבחירות, לשימת הדגש על הביטחון ולא על המצב חברתי כלכלי. מגזין דה-מרקר במהדורה של יום א' ה- 28.12 מביא ראיון נרחב עם אורי ליכט, מנהל מחלקת המחקר של אי-בי איי, בית ההשקעות הגדול בישראל, אורי ליכט. ובו הוא אומר בין השאר: " אני חושב שאירן חלשה. הסעודים נמצאים בצד של האמריקנים, החמאס נחלש מאוד, סוריה מפורקת. המצב הביטחוני של ישראל לא רע. זאת תהיה טעות חמורה אם הבחירות יתרכזו בביטחון ולא ברווחה ובתחום החברתי" הסוגיה החברתית- כלכלית מוצאת ביטוי חזק בעיתון זה.
לדעה הזאת שותפים מומחים כלכליים וגם מפקדים צבאים בכירים בדימוס. אך במקביל פרשנים רבים בהכירם את הציבור הישראלי, משוכנעים כי רק לחץ מבחוץ הוא שיפעיל לחץ מבפנים. הישראלים שקוראים את הגדת פסח מן הסתם יודעים כי המכות הקולקטיביות שהונחתו על עם, היו הסיבה ל" יציאת מצרים" . לא הפניה לרגש או לשכל של פרעה. ככה שאם קיימים עמים שמכירים את האפקטיביות של לחץ חיצוני על עם- אלה הם מצרים וישראל. המצרים הסיקו את המסקנה. הישראלים- לא.
עדיף ממשלה לאומנית משיחית על קרעי מרכז שמאל
אני רואה חובה להדגיש שגם אני חשבתי ככה ועודני חושב ככה בכול הקשור ללחץ כלכלי. אולם הגעתי למסקנה שלטווח הארוך לחץ ישיר מבחוץ לא יביא למהפכה, ולזאת אנו זקוקים, ולא של שפיכות דמים. זה כולל גם את אלה שמסיבה פנימית של הבחירות, פועלים נגד לחץ מדיני מבחוץ, בנימוק שהוא יחזק את הימין בבחירות. במסקנה שלי אני רואה משוואה לגבי הזירה המדינית ולגבי הזירה הכלכלית. אני חושב כי ה"מורסה" הזאת שמקורה בלאומנות הדתית והמשיחית חייבת להתפוצץ ללא ניתוח חיצוני. יש כבר סימנים שונים בשטח שגם לאלה שאמרו "אם לא נתניהו אז מי". שינו דעתם. אני שמעתי זאת מאנשים צעירים שהוריהם היו חברי אצ"ל וחרותניקים. הם חייבים לנער את העץ עם הפרי הרקוב. גם הם הגיעו למסקנה שה"קוסם", מוציא מכובעו שפנים מתים. כמו השפן האחרון שקובע כי סיסמת הבחירות של הליכוד היא שהמפלגה הגדולה היא זאת שחייבת להרכיב ממשלה. זאת הבשורה אליבא ד- ביבי. המורסה המוגלתית חייבת לפרוץ כתוצאה מהבשלה- פנימית. התחושה הגוברת, והיא אכן גוברת ומורגשת, שביבי נתניהו אינו נכס אלקטוראלי אלא נטל. משום כך לא זו בלבד שאיני חושש מהקמת ממשלה לאומנית דתית משיחית אחרי הבחירות. אני מעדיף אותה על פני קואליציה מרכז ליבראלית, שתהא תלויה על בלימה ותהיה עשויה טלאים אשר החשש להתפוררותם יביא שוב לטאטוא הנושאים המרכזיים אל מתחת לשטיח השרד.
לכן, אם אין סיכוי להקמת מערך-גג (אני מדבר על מערך ולא על מפלגה) ממר"ץ ועד "יש עתיד" ואפשר גם המפלגה של כחלון, ומערך מקביל במגזר הערבי - יש חלופה אחרת. זאת חייבת להביא להסכמה של כול אותן מפלגות שהן לא יצטרפו לממשלה בראשות ביבי נתניהו. בשורה טובה בכוון זה היא ההודעה של ח"כ עפר שלח, איש משפיע ב"יש עתיד", כי מפלגתו לא תשב בקואליציה של נתניהו, שתורכב מן הליכוד ומפלגות ימין דתי קיצוני. הודעה מפורשת כזאת חייבים לשמוע בראש וראשונה ממפלגת העבודה. מר"ץ פטורה מהצהרה כזאת. אבל רצוי שגם כחלן יודיע זאת. ואז גם אם נתניהו יצליח להרכיב ממשלה מתנועות לאומניות דתיות, ואורתודוקסיות. אשכנזיות וספרדיות. לזאת לא תהיה תקומה. היא תתפורר כי משיח לא יבוא לחזק את " סלע קיומנו". ואז "יפציע השחר", על הציבור הישראלי מה הכוון שבו ניתן להציל את המדינה מהרס עצמי. זאת תהיה ההלקאה העצמית, חזקה יותר מאשר בתהלוכה שיעית, יעילה פי כמה ממכות חיצוניות. זה יהיה המטה שיעשה את ה"נס" שעליו כתב לא מכבר
אורי אבנרי .הנה, הוא אמר מי פילל שהאימפריה הרוסית תתפורר. מי צפה את המהפך בסין ועוד אירועים באזור שלנו. המדיניות ההזויה חייבת למות מוות טבעי. שלטון רקוב הזה, יתפורר. זה תהליך בלתי נמנע. אז גם הגזר בוא יבוא עם הזמן. כמו שבלתי נמנע שהרוחות באות מן המערב ומביאות גשם נדבות. המשורר פֶרסי ביש שֶלי. סיים את הפואמה שלו "אודה לרוח המערבית" בבית הזה
trumpet of a prophecy! O Wind, The
If Winter comes, can Spring be far behind?
בתרגום חופשי:
"הוי הרוח, תרועת הנבואה. אם החורף כאן האם האביב מצוי רחוק ממנו?