אין ולא יכול להיות ספק שעיתונות חופשית היא מאבני היסוד של כל דמוקרטיה. כעומק הדמוקרטיה כך החופש הניתן לתקשורת לבקר את המימשל. בתי הספר לתקשורת עמוסים בעבודות כלליות וספציפיות בנושא זה וכולם תמימי דעים כי עיתונות חופשית היא תנאי הכרחי למישטר דמוקרטי. עיתונאים לפיכך אוהבים להתהדר בתארים הניגזרים מעובדה זו ואף שמעולם לא נבחרו על-ידי איש רואים עצמם כשליחי ציבור עליהם הוטלה המשימה של "מימוש זכות הציבור לדעת".
עיתונאי השולף את תעודתו לאיש ציבור מבהיר לו בזאת כי נשלח על-ידי "הציבור" שלא רק רוצה לדעת אלא חייב לדעת ולפיכך איש הציבור ותהייה דרגתו גבוהה ככל שתהייה מחויב לגלות לו את כל האמת. חידה בלתי פתורה עדיין היא כיצד למה ומדוע "בוחר" הציבור את שליחיו כביכול כמו כיצד כל אחד יכול להתמנות לשליח ציבור שכזה בעוד שלתפקידים פחות חשובים נדרשת הוכחה של השכלה כלשהי וניסיון מינימלי מוכח.
עיתונאים ככלל אוהבים להתהדר משום מה בתואר "כלב השמירה של הדמוקרטיה". אין לי מושג על-שם מי בדיוק רשומה הברקה זו אך מעולם לא שמעתי עיתונאי אחד שיתנגד לה ולו משום דימויו לכלב. בדיוק ההפך - כולם גאים בה וטוענים כי מי שנשלח על-ידי הציבור (איזה "ציבור" בדיוק אין הם מסבירים) לממש את זכותו לדעת - אם ירצה ואם לאו - הינו כלב השמירה של הדמוקרטיה.
בעידן העיתונות הכתובה ובטרם שינה האינטרנט את מהות התקשורת בכלל רב רובו של הציבור כלל לא ידע כי נושאי תעודת עיתונאי טוענים שנשלחו על-ידו כמו שרובו כלל לא ידע כי יש לו "כלב שמירה" שלא ייתן לאיש לפגוע בדמוקרטיה המקודשת. באותו עידן שחלף עבר לו מן העולם טענו כלבי השמירה כי כפי שכלב נאמן אך ורק לאדונו נאמנותם כולה ניתנת לשולחיהם הציבור. בכך רצו לומר כי בדיווחים שלהם לציבור אין הם מדווחים גם את דעתם או השקפתם והם "ניטרלים" ולראייה כללים נוקשים שנקבעו לכך.
עיתונאי המדווח ידיעה חדשותית מן הראוי שהציבור (שולחו) ימצא בידיעה זו את "חמשת הממים": מי (נושא הידיעה) - מה (מושא הידיעה) - מיקום (היכן יתרחש מושא הדיווח ) - מתי (זמן התרחשותה של הידיעה) והחשוב מכל - מדוע (מה עושה ידיעה זו לחשובה לדווח לציבור בעוד אחרות לא).
ובכן קורא יקר אם לא ידעת עד כה אז עכשיו אתה יודע שכל עיתונאי טוען שאתה שלחת אותו. כל עיתונאי המדווח לך "חדשות" גם טוען שהוא מממש את זכותך לדעת ומצפה ממך שתודה לו על שהוא ככלב נאמן שומר על הדמוקרטיה בשמך, בשבילך ולרווחתך. הוא גם טוען כי בדיווחיו החדשותיים אין הוא מבקש ממך שתחשוב חלילה כמוהו אלא נותן לך תיאור נאמן של המציאות שזכותך לקבל על-מנת שבחשיבתך האישית תסיק ותלמד ממנו מה שתחפוץ.
אם תקדיש דקות ספורות לשיטוט מהיר בעיתונים שונים ותקרא את ה"חדשות" המדווחות בהם תבין מיד וללא צל של ספק כי עובדים עליך. אם תראה (למשל) דווח על מאסר שנגזר על נאשם מסוים שמתחיל במילה הקטנה "רק" דע כי כלב השמירה שלך טוען שלדעתו זה מעט ולא ראוי ("רק שלוש שנות מאסר לאנס..."). עיתונאים רבים במקום לכתוב מאמר "דיעות" בו ירשמו הגיגיהם במטרה לשכנע אותך בצידקתם מנצלים בציניות את "זכות הציבור לדעת" בזכות הציבור לדעת את דעתם ובמקום להיצמד לחמשת המימים שקבעו ישחילו בגלוי את דעתם על הידיעה המדווחת.
אגודת כלבי השמירה על הדמוקרטיה לא מצאה (ולי נראה שגם לא תמצא) זמן פנוי לדון בשינוי האדיר שחולל האינטרנט בתקשורת. היא עדיין תקועה בעידן שאבד עליו הכלח - עידן העיתונות הכתובה - ומסרבת להשתחרר מתפקידים ותארים שאין בינם לבין המציאות העכשווית דבר.
בעידן האינטרנט בו כל קורא יכול בזמן אמת גם לכתוב ולהגיב כלב השמירה של הדמוקרטיה הוא הציבור עצמו ואין לו צורך לשלוח כלבים מטעמו שיעשו זאת. בעידן האינטרנט כל ילד יודע שגם לכלב שמירה דעה משלו ואין הוא יכול להסתירה גם אם ירצה ושקר הדיווח הניטראלי שקוף וברור. בעידן האינטרנט ספק אם בכלל יש צורך ב"תעודת עיתונאי" כי כל מי שירצה יוכל להיות עיתונאי אם ימצא גוף תקשורת שיפרסם את דיווחיו. בעידן האינטרנט הדמוקרטיה כבר לא זקוקה לכלבי שמירה ו"זכות הציבור לדעת" מתממשת בגישה ישירה ובלתי אמצעית למקורות הידע שניתנים בשפע.
לו הייתי עו"ד
חיים שטנגר הייתי פונה לבית המשפט שיורה על ביטולן של כל תעודות העיתונאי שניתנו משחר בראשית ועד היום במקום להעניק גם לי אחת כזו. כפי שאין צורך יותר בחנויות המשכירות קלטות וידאו (למשל) אין צורך ב"תעודת עיתונאי" ובוודאי שאין צורך להתהדר בתארים ששייכים למאה הקודמת כמו "כלב שמירה של הדמוקרטיה". על אחת כמה וכמה כאשר תעודה זו ניתנת על-ידי רשות ממשלתית שבאופן פרדוכסאלי מחליטה מי ראוי להיות כלב שמירה על הרשויות הממשלתיות ומי לא...
