טרור בפריז: הפשע האמיתי הוא באפליה

אין ספק שרצח 17 אזרחים תמימים בפריז מנימוקים של קנאות דתית, במקרה זה איסלאמית, הוא אירוע קשה. הפיגוע במערכת העיתון "שרלי הבדו", איננה רק פיגוע באנשים חפים מפשע, הוא גם ניסיון לפגוע ברעיון, שאצל מספר לא קטן של אנשים מייצג "דת אחרת" - זכויות האדם וחופש הדיבור. בעוד הדיון ברעיון, הוא כביכול ויכוח תאורטי- עיוני, הדיון בחיי-אדם שקופחו הוא דיון במעשה רצח המוני. הפעם היה האירוע בפריז, ופריז כידוע סבורה שהיא איננה עוד עיר אחת, אלא היא פריז,... הפריז,... האחת והיחידה. סליחה, אבל את הייחוד הזה אינני מוכן להעניק לה. פריז איננה חשובה יותר מירושלים, למשל, ואיננה זכאית לחיים בטוחים יותר מתל אביב, למשל. ומי שאינו רואה זאת כך, אל יצפה ליחס מיוחד. לדידי טרור הוא טרור גם כשהוא קורה במקומות אחרים בעולם, פוגע בהם בחופש הביטוי ובזכויות האדם וגורם לקורבנות רבים בהרבה מאלה שנפלו לפני שבוע בפריז. מי שמוכן להבין את הטרור הבינלאומי ולהכיל אותו, אל יתלונן כשהדבר חוזר אליו כבומרנג, ומפיל חללים גם בחצר האחורית שלו או בגינת הפרחים שלפני ביתו המטופח. הסימבוליזם של "חופש הדיבור", שאותו מייצג שרלי הבדו כמוסד שנפגע, אינו יותר חשוב ממהומות חוזרות ונשנות בפריז, שבה נרדפים, נפגעים ואף מומתים יהודים שוב רק בשל היותם יהודים. ואותו דבר ראוי להאמר על כל הקורבנות החפים מפשע שנפלו על מזבח "התקינות הפוליטית", של הזויי הניאו-ליברליזם האירופי החדש. השאלה האמיתית שכולם טורחים כיום לטאטא מתחת לשטיח היא באיזו רשות ובאיזו חוצפה רבים מהם עוסקים במיון וקלסיפיקציה של מי שהם קורבנות תמימים ומי שהם קורבנות "שמגיע להם..." מסיבה כזו או אחרת; מי שמם שופטים לענייני מוסר? ובשעה שמפסיקים לעסוק בטקסים הסמליים וברגעי הכאב המידי החמורים ביותר, חייבים לשאול גם האם לא הפריז שרלי הבדו במשחקו העיתונאי מול רגשותיהם של מי שדעותיו ועמדותיו נחשבו על ידם כפגיעה חמורה, והם התריעו על כך אחת? אינני אומר בכך שרצח חפים מפשע הוא תשובה ראויה על עלבון. מה שאני אומר הוא שכאשר אתה יודע שמעשיך אינם רצויים בעיני רבים, אולי אפשר לשמור על חופש הביטוי מתוך אחריות קצת יותר בוגרת? ברור לכל שיש גבולות גם לחופש הדיבור, וגבולות אלה רחבים אבל לא אינסופיים. גבולות אלה שונים ממקום למקום ומתרבות לתרבות, ואים מבחינת הזכויות לרגישות שום רבותא לאירופה על פני כל מקום אחר על פני האדמה. העובדה שצרפת היא מדינה קולוניאלית לשעבר, אינה מעניקה זכויות-יתר אלא מצווה עליה אחריות ורגישות יתר. האם הצרפתים ערים לכך או שיסתפקו במעמד "המסכנים הרגעיים" לו זכו אחרי אירועי פריז האחרונים, ויחזרו לשחצנותם ולסורם? הפשע האמיתי של האירועים האחרונים בפריז הוא במיון הנפגעים, לצורך גילויי האבל - שרלי הבדו, סיפור אחד, והיהודים - סיפור אחר. הפשע האמיתי הוא באפליה, באבחנות, בצביעות המסתתרת מאחורי אלה שמניחים לפושעים להיות "לוחמי-חופש" כי זה משרת אינטרס צרפתי כלכלי או אחר, ולקורבנות היהודים להיות "רק יהודים"; וכך גם מוערכים חייהם. וכשראש הממשלה מצביע על כך, רוגז ורוטן עליו נשיא צרפת, שלא עשה דבר ממשי למניעת האירוע האחרון, כשם שלא עשה למניעת אירועים קודמים בטולוז ובמקומות נוספים. על ההגזמה, ההפרזה ובעיקר על הדיפרנציאציה בין יהודים לבין לא יהודים שנפגעו, מותר לומר בפשטות כמאמרו של ביאליק בשירו המונומנטלי "על השחיטה": "... אם אחרי השמדי מתחת רקיע הצדק יופיע - ימוגר-נא כסאו לעד!" זהו לטעמי המוטו הנכון לכל אירועי הטרור המזויעים בעולם כיום יהודים ולא יהודים כאחד, אבל אחרי שואת אירופה - יהודים בפרט.