מתקפת הפתע התקשורתית של כחלון הייתה מאוד מוקדמת, מאוד בלתי מאורגנת, ובעיקר מבולבלת. כחלון איש טוב, נחמד מאוד, פוליטיקאי הגון אשר קנה את עולמו הפוליטי בזכות הרפורמה המתבקשת בתחום התקשורת הסלולרית. אף אחד אינו יכול לקחת ממנו הישג זה. פרישתו של כחלון מן הליכוד לא הייתה סתמית. לדידו של כחלון נתניהו והליכוד אינם מייצגים את הליכודניקים האמתיים כי הרי כחלון הצהיר בכל אחד מן הראיונות שהוא הליכודניק האמתי, היינו הליכוד של 1977. השאלה היא, האם באמת כחלון מייצג את נבחרי הליכוד של 1977 או בוחריו? זו אינה שאלה טריוויאלית או מתחכמת אלא זו שאלה מהותית. ננסה לבחון אותה בהמשך.
אם כחלון התייחס לבוחרים של ליכוד 77' ואילך, אין ספק שהוא צדק. אוכלוסיית היהודים מהפריפריה אשר נשאו בליבם את תחושת הקיפוח הכלכלי-חברתי וגם הפוליטי, הצביעו באופן מסורתי לליכוד כי הם ראו במערך/מפלגת העבודה לדורותיה, אם כל הרעות בפוליטיקה הכלכלית-חברתית. עם תחושות לא ניתן להתווכח אלא שאין זאת אומרת שהתחושות הן השתקפות המציאות ממש. כחלון מיצג את האוכלוסייה המזרחית מן הפריפריה, במקרה זה של גבעת אולגה, שנזנחו בפוליטיקה הארצית על-ידי מפלגת השלטון. הליכוד הפיח תקווה בקרב המזרחיים, והיא סימלה תקווה קרבה ובאה. האם באמת הליכוד של 77' בהרכבו והממשלה שהוא הקים באמת ייצגה את האוכלוסייה המזרחית נאמנה? האם כלכלית וחברתית, מנהיגי הליכוד והממשלה הקואליציונית שהוא הרכיב הייתה פרו-שכונות? פרו חלוקת משאבי המדינה בצורה הוגנת? פרו ייצוג המזרחיים בהנהגת המדינה בצורה משביעת רצון?
מנחם בגין באמת היה איש עממי במובן הכלכלי-חברתי. לא איש הבורגנות חברתית כלכלית, אך גם לא מזרחי באמת. סגן ראש הממשלה ושר האוצר היה שמחה ארליך. האיש היה בעל מפעל ומבחינת אידיאולוגיה כלכלית-חברתית הוא האי איש הכלכלה החופשית שהביאה לאינפלציה אשר דרדרה את המשק הישראלי לתהומות. מי היו אלה אזר נפגעו בצורה הקשה ביותר ממדיניותו הכלכלית אם לא השכבות החלשות, במיוחד אנשי הפריפריה והמזרחיים? גם הוא לא היה ממש מזרחי אוטנטי. לאחר שנאלץ להתפטר, מונה במקומו יגאל הורוביץ, איש מפא"י בעברו שהצטרף לליכוד. הורוביץ היה רחוק מאוד מהשכבות החלשות או המוחלשות. כאיש עסקים, רכש את החברות למוצרי חלב "טנא נוגה" ו"המחלבות המאוחדות" והיה בהחלט לאיש הנמנה עם האליטה הכלכלית של המדינה. גם הוא לא יה מזרחי. אחריו הגיע לתפקיד שר האוצר יורם מרידור המזוהה עם המשבר הכלכלי החריף ביותר שפקד את ישראל. הדולריזציה, האינפלציה המטורפת, משבר המנויות של הבנקים, הוויסות המוכר לשמצה, כל אלה פגעו אנושות בשכבות החלשות, במיוחד במצביעי הליכוד ה"אמתיים".
שר האנרגיה והתשתיות היה
יצחק מודעי, איש המפלגה הליברלית, אדם אמיד מאוד שפעילותו הכלכלית והחברתית לא סייעה במיוחד למצביעי הליכוד האמתיים, בלשון המעטה. ראוי מאוד לקרוא על מדיניותו הכלכלית-חברתית של מודעי כדי להיוודע עד כמה היא הייתה רחוקה ממה שכחלון מדבר. שר החקלאות היה
אריאל שרון. בידיו היו סמכויות עצומות ביחס לחלוקת המשאבים הכלכליים הקשורים לחקלאות. אריאל שרון עסק באותן הימים בהקמתם של יישובים רבים מאוד מעבר לקו הירוק, לכן כונה "אבי ההתנחלויות". גם אם לא נעים להזכיר זאת, הפריפריה לא זכתה ממש ליחס מועדף.
גם המשרדים הכלכליים-חברתיים בממשלת בגין 77' ואילך לא כיהנו אלא אנשים בעלי אוריינטציה קפיטליסטית, ליברלית, כלכלת שוק ועידוד היוזמה האישית. הסיפורים הנוגים של כחלון אינם מחזיקים מים.
וישנו עוד פן אחד חשוב: ייצוג המזרחיים בממשלת בגין 77' ואילך. מלבד
דוד לוי שהיה שר העלייה והקליטה בממשלת בגין 77', כל האחרים היו אשכנזים. סיפורי הבדים של זקיפות קומה של המזרחיים תחת מנחם בגין נמאסו.
כחלון הזכיר בדבריו את נושא פרויקט שיקום השכונות. בשנת 1977 הכריז ראש ממשלת ישראל דאז, מר מנחם בגין ז"ל, על פרויקט לאומי-חברתי חדש של מדינת ישראל בשיתוף עם יהדות התפוצות - פרויקט שיקום והתחדשות השכונות. מטרתו היא התמודדות מקיפה ורב-ממדית עם תופעת הפער החברתי המתרחב במדינת ישראל וטיפול במוקדי מצוקה חברתית ואזורי התבלות פיזית במרכזים עירוניים וביישובי פיתוח. אם הפרויקט היה כה מוצלח, מדוע כחלון מעמיד היום את מועמדותו ואת מפלגתו לבחירה? כי מאז 77' ועד היום, מאז שלטון הליכוד, לא ממש חל שינוי משמעותי לא בפריפריה ולא לגבי המזרחיים.
מוטב לכחלון להפסיק ולהדגיש את ליכוד 77' כמנטרה פוליטית. לא אז ולא היום הליכוד באמת מייצג את מה שכחלון ואחרים מבקשים.
