נוסטלגיה מעצם הגדרתה היא אל העבר אלא שמעקב קצר אחר הבחירות הקריבות עלינו לרעה במרס השנה גורם לי באופן פרדוקסלי להתגעגע לעתיד... אני מקשיב לכל מועמדינו בחגיגה הדמוקרטית הקריבה ובעיקר לתחזיות שכל אחד מהם זורק לחלל האויר וממש "מתגעגע" לתוצאות בחירות 2015.
תקופת בחירות מטיבעה מזרימה אדרנלין של כל פוליטיקאי בעוצמה שכמעט מסכנת את בריאותו. כל אדם ותחביביו הוא אך אלו הפוליטיאים מכל הקשת נעורים לחיים בתקופה שכזו. הם נפגשים עם פעילים ממפלגותיהם, משתתפים בכנסים, מבקרים במטות בחירות, נושאים נאומים חוצבי להבות ולמעט מספר שעות שינה שלטעמם גוזל מהם הטבע בניבזות - חיים בטרוף מוחלט של התרוצצויות אינסופיות להן הם קוראים מבלי הנד עפעף בשם "עשיה". לא למענם חלילה. לא לכסא שבדמיונם רואים הם את עצמם יושבים עליו. לא לסמכויות ולכח המעשי במשרדי ממשלה שינתן להם וגם לא לכבוד הרב שלדעתם יזכו בו ושאותו לא ממש איכפת להם לקבל. אם תשאלו אותם מן הסתם תתרומם גבתם בתמיהה מיתממת: את הכל למען "הציבור" הם עושים והלא זה ברור. התחושה כי יוכלו לעשות משהו למען שם ערטילאי וחסר פשר כמו "הציבור" היא ורק היא שמאיצה את מנות האדרנלין בדמם.
וכשזה זורם נפגמת במעט התבונה ומתערער קמעא שיקול הדעת. הואיל ואני מבין לליבם ולמצב הקליני בו הם מצויים (האקדמיה ללשון מוזמנת להמציא מילה למצב של פוליטיקאי בזמן בחירות) יכול אני לגלות הבנה ואף לסלוח לדברי הבל שונים ומשונים שלא היו מפריחים אלמלא זרימה זו.
המפלגות כולן בוחרות את רשימת מועמדיהן ומציגות אותן לציבור. יבחר כל אחד את רשימתו ע"פ השקפתו אך גם ע"פ המועמדים. ואלו ממהרים לפזר הצהרות ושוכחים לרגע כי הכנס ה
מפלגתי ממנו יצאו הרגע הסתיים ואל עם ישראל כולו באמצעות התקשורת הם נושאים דברם.
הנה רק עכשיו בחרה מפלגת מרצ את מועמדיה ואני אץ רץ להתענג על הצהרות האדרנלין של נבחריה. יו"ר התנועה שאין בה דבר המזכיר את המתכת זהב ובכ"ז נושאת את השם זהבה ממהרת להצהיר כי עם נבחרת מעולה שבחרו זה עתה חברי המפלגה אין לה ספק שכוחה של מרץ יגבר והיא אף נוקבת במספר המנדטים שתקבל - עשרה. אני מתגעגע לעתיד לשאול אותה על הקשר המוזר שבין התוצאה למספר עשר. כדי לא להתבזות כמוה ולשלוף את טיעון האדרנלין מוכן אני לקבל את תחזיתה ואף להסכים לה. כמה מופתע אני לגלות שדווקא נבחר אחר במיפלגתה חולק עליה קשות. בעוד שאדרנלין הבחירות של זהבה מנבא עשרה מנדטים המריא ח"כ
אילן גילאון לגבהים אחרים כשאמר: "הרעיון שלנו הופנם, רוב הציבור מאמין בדרך שמרצ מאמינה בה". זהבה מכריזה בגאווה כי שמונה אחוזים לערך מעמה ייתנו למרץ את קולם ומר גילאון מפריח שטות ממנה לוגית יכולים לנבוע אחת מן השתיים: או שמר גילאון רואה בשמונה אחוז "רוב" ואז ברור שגם מתמטיקה של כיתה אלף אינו יודע או שהוא דווקא יודע מתמטיקה וסבור שמרץ תקטוף לא פחות משישים ואחד מנדטים שזהו המספר המינימלי ל"רוב עם ישראל "...
במחשבי אני גוזר ושומר את הצהרות האדרנלין של כל הפוליטיקאים ולא רק של מרץ. ביום שלמחרת הבחירות אפסיק להתגעגע לעתיד ואחזור להיות נורמלי שיתגעגע רק לעבר. הדף השמור אצלי יהווה להערכתי הוכחה ניצחת לנזקיה האדירים של מחלת הבחירות של כל הפוליטיקאים שלנו ומכל הקשת הפוליטית. ועד שתתגייס לכך האקדמיה ללשון אמליץ על השם "שלבקת בוחרת".
