אילו הייתי
אלי ישי, הייתי שולח השבוע זר פרחים ענק שבענקים ל
נפתלי בנט וחבר יועציו. ההחלטה לשריין את מקומו של כדורגלן העבר אלי אוחנה בצמרת
הבית היהודי, היא – ורק היא! – מבטיחה לא רק שרשימתו 'יחד' תעבור את משוכת אחוז החסימה הגבוהה, אלא גם תדלג מעליה ותגיע לכנסת ה-20 עם לפחות 6 מנדטים.
אילו אני יוני שטבון, הייתי מבקש עלייה מיוחדת לתורה בשבת הזו, ומעניק ברכת 'מי שברך' מיוחדת לנפתלי בנט, על תרומתו הכבירה להישרדותי הפוליטית. אם עד יום ג' השבוע הוערכתי, כלומר יוני שטבון, כמי שסיכוייו לראות את הכנסת הבאה מבפנים אפסיים, הנה עכשיו, לאחר השיבוץ התמוה של אוחנה בעשירייה הראשונה, הבטיח בנט לא רק את שובי לכנסת, אלא אולי גם את מינויי לתפקיד בקואליציה הבאה, סגן שר, אולי שר.
גנבו להם מפלגה
נפתלי בנט הוא אדם חכם, תכסיסן, שבשירותו כמ"פ ביחידת מגלן המובחרת, למד לקרוא נכון את המפה. אבל מסתבר שגם חיילים מקצועיים טועים לפעמים בקריאת המפה, וכובשים גשר אחד יותר מדי. הבאתו של אלי אוחנה לרשימה שהלוגו שלה היה פעם 'מפלגה דתית לאומית', ושגם היום, עם שינוי שמה, עדיין הרוב המכריע של מצביעיה בא ממחנה הציונות הדתית, מהווה פגיעה עמוקה בציפור הנפש של היהודי הדתי-לאומי, לא פחות מתחיבת אצבע מתריסה בעין. נציג שעיסוקו והתמקצעותו כדורגל בשבת, הוא עניין שפוצע עד זוב דם את ליבו של כל יהודי שומר תורה ומצוות.
אין לי כמובן דבר אישי נגד אוחנה. לא נמניתי עם אוהדיו ולא עם יריביו. אבל ככלות הכל, כרטיס הביקור שלו הוא כדורגל. כדורגל בשבת. שום דבר מעבר.
לא שברשימת הבית היהודי לא מופיעים עוד מועמדים ששמירת השבת אינה הצד החזק שלהם. ולא שאין לכלול מי שאינם שומרי מצוות ברשימה. הם בהחלט רצויים, כל עוד אינם רומסים ברגל גסה, בפרהסיה שבפרהסיה, לעיני רבבות צופים שותפים לדבר עבירה, את הסמל היהודי החשוב ושמו שבת קודש. בחיבור הלא-יהודי של כדורגל ושבת, מובנית סתירה פנימית, אוקסימורון יהודי, לפחות על-פי התפיסה המאפיינת את רובם המכריע של מצביעי הבית היהודי. האם זהו הערך שעליו מעוניינים מרבית מצביעי הבית היהודי, לחנך את הדור הבא?
והואיל ואלה הם פני הדברים, אין ספק, שרבים מהמצביעים הפוטנציאליים, שחשבו להצביע הבית היהודי, למרות הסתייגויות פה ושם, יברחו לשדות זרים. דומה שלא מעט ראשי ורבני הישיבות הציוניות, ורבנים שהציונות הדתית דגלם, יחושו שגנבו להם את המפלגה, ויורו לנאמניהם לשנות כיוון.
בית יהודי חדש
לאן יילך הבוחר, שחילול שבת סדרתי הוא לְשֹיכּים בעיניו? לא ללפיד ולא לבוז'י-ציפי, מקדְשי החילוניות. גם לא ל
ש"ס ולא ל
יהדות התורה האנטי ציוניות. מה נשאר? – נכון, אלי ישי ויוני שטבון ומשה הגר ואחרים, שנאמנותם לתורת ישראל, לארץ ישראל ולעם ישראל אינה מוטלת בספק. לנגד עינינו קם בית יהודי חדש, בהנהגת ישי-שטבון-הגר.
יהיו שיאמרו שישי מייצג תפיסה חרדית מעוותת. טעות. זה היה ב-2002, כשתמך בגלוי בפינוי חברון ובהסכם אוסלו הנפשע. אבל התרוצצותו ב-2005 בקרב מגורשי גוש-קטיף, לפני ואחרי, עם דמעות בעיניים ופרצוף של תשעה באב, הוכיחה שחזר בתשובה. לא ייזכרו לו עוונות 2002, כשם שלא זוכרים לאלי אוחנה עוונות 2005, כשהתבטא בעד ההינתקות והמשך הנסיגות בהובלת הליכוד. לא זה העניין. העניין הוא היחס לעקרונות יהודיים בסיסיים, כמו למשל כיבוד קדושת השבת, ואי-רמיסתה בראש חוצות.
ככלות הכל, מה הנדוניה הערכית שמביא עימו אוחנה לבית היהודי? האם הייתה לו אי-פעם אמירה כלשהי בתחום יהודי ערכי כלשהו? התבטאויות כלשהן בעניין מדיני כלשהו? התחברות איזושהי להתיישבות ביו"ש, בנגב ובגליל? עשייה חברתית רצינית? מהו הערך המוסף שלו, חוץ מכדורגל? במה הוא טוב מדני דיין ו
רונן שובל? מה הוא מביא עימו הכדורגלן האגדי לבית היהודי, חוץ מזוג רגליים מוכשרות בהחלט?
מתינות ללא התבטלות
נכון שהבית היהודי אינה דומה ואינה אמורה לדמות לרשימות החרדיות: יהדות התורה וש"ס. שכן בעוד ששתי אלה דואגות לר' ישראל, במישור הפרטי, אמורה הבית היהודי לדאוג לעם ישראל, במישור הכללי. הציונות הדתית מצדדת בקבלת האחר, בראייה נכוחה של המציאות, בהימנעות מייקוב הדין את ההר, בדחיית הדהירה בעיניים עצומות אל הקיר שממול. אמת נכון הדבר: מרבית מצביעי הבית היהודי דוגלים במתינות, אבל לא עד כדי התבטלות, לא בפני הציבור החרדי האנטי ציוני, שאינו מוכן לראות בשיבת ציון נס אלוקי מופלא, ולא בפני הציבור הכללי, שבחלקו אומנם ציוני אך בחלקו כבר פוסט ציוני.
יהיו שיאמרו שאלי אוחנה נושא בחובו פוטנציאל אלקטורלי, בזכות רבבות אוהדיו. האם באמת מישהו מאמין שאליל ההמונים באמת יסחף את מעריציו לעבר הבית היהודי? אם זו התואנה לצירופו, גם במחיר אובדן צביונו המיוחד של הבית שלנו, למה שלא נצרף גם את מיודענו בשאר מוכר הגבינות במחנה יהודה, ואת צדקיהו מן החמוצים (מבלי לפגוע באף אחד מהם אישית, שעמלים ביושר לפרנסתם)?
איננו יודעים עם מי נוהג בנט להתייעץ, אבל בטוח שלא שאל לעצתם של הרב אלי בן דהן והרב
אביחי רונצקי. סביר שגם לא עם
אורי אורבך, שולי מועלם,
אבי וורצמן, מוטי יוגב ושאר חבריהם לרשימה. יש לו יועצים אחרים. אבל אם התוצאה היא אלי אוחנה בצמרת, הרי זוהי עצת אחיתופל. אולי הם יקוששו עוד כמה קולות של אוהדי בית"ר ירושלים, אבל יאבדו הרבה יותר לטובת 'יחד' של ישי-שטבון, ששובם לכנסת הבאה מובטח עכשיו יותר מאי פעם.
