"בו-עינאן" הייתה עיירה קטנה במחוז תַּאפִילַאלְתְּ שבמרוקו. כרב המחוז החל לכהן לאחרונה (בעת שאירע המעשה) רב צעיר בשנים וגדול במעשים, הצדיק הקדוש רבי ישראל אבוחצירא "בבא סאלי" זי"ע (יום פטירתו ד' שבט), וגם נודע בשערים בשל אבותיו הקדושים, רבי יעקב אבוחצירא, סבו, ורבי מסעוד, אביו.
ב"בו-עינאן" היה שוחט זקן שכיהן בתפקידו שנים רבות. באחד הימים שמו לב בני הקהילה שלא יוצאות משחיטתו בהמות פסולות כלל, כל הבהמות יצאו כשרות, דבר בלתי הגיוני בעליל. בדרך כלל רוב הבהמות פסולות, ורק מיעוטן כשרות. ואפילו אם יש חמישים אחוז כשרות - זה כבר יום חג לשוחטים. כאן, אף בהמה לא פסולה?!
שלחו בני הקהילה שליח לבאבא סאלי, רב המחוז, שיבדוק את התופעה. קרא הבאבא סאלי לשוחט, תהה על קנקנו בהלכות שחיטה ומצאו בקי מופלג. ביקש ממנו את סכינו לבדוק, והנה, אויה, הסכין פגומה...
הבין הבאבא סאלי שמחמת זקנותו אין השוחט מרגיש בבדיקת הסכין בפגימות (בסכין השחיטה אסור שתהיה שום פגימה ולו הקלה ביותר, משום שזה גורם צער לבהמה. ככל שהסכין חדה יותר, כך הבהמה חשה פחות בשחיטה. את הסכין בודקים בהעברת ציפורן בצורה מסוימת לאחר השחזתה). לכן ביקש מתלמידו הצעיר שהיה בקי בהלכות שחיטה, שיעבור להתגורר בכפר ההוא, השוחט הזקן ימשיך לשחוט, אך רק לאחר שיראה את סכינו לשוחט הצעיר.
בתחילה הסכים השוחט לבקשה, וכך נהג משך תקופה. אך לאחר זמן התעוררו בו תחושות גאווה. הוא, בעל הניסיון והבקי הגדול, יראה את סכינו לשוחט בן עשרים וקצת?! לא יקום ולא יהיה!
שמעו בני העיר כך והודיעו שהם מתכוונים לאכול רק משחיטת השוחט הצעיר ולא משחיטת השוחט הזקן. השוחט, שקשרים רבים היו לו עם מושל המחוז הצרפתי, לא הרים ידיים. נסע לערי מרוקו הגדולות, רַבַּאט, מִידֶּלְתְּ ועוד, וביקש מגאוני העולם שכיהנו בהן כרבנים, שייתנו לו מכתב שבקי הוא בהלכות שחיטה.
הרבנים ביררו בנימוס: "מהיכן כבודו?"
השוחט השיב שהוא ממחוז תאפילאלת. "אם כן", נדו הרבנים בראשם, "מכהן שם הגאון הבאבא סאלי, ורק הוא זה שייתן לך מכתב שכזה. איננו מתערבים במעשיו, שכן גדול כוחו מכוחנו בתורה, למרות שצעיר הוא ממנו בשנים רבות".
חמתו של השוחט הזקן בערה בו. הוא פנה למושל הצרפתי, עימו היה לו קשר הדוק, וטפל באזניו עלילת שווא על הבאבא סאלי: "מדוע זה סירבו הרבנים לתת לי אישור? רק משום שהבאבא סאלי הקדים אותי ושלח מכתבי השמצה נגדי אליהם. יצווה נא המושל על הרבנים שלא לשמוע בקולו ויעניקו לי את ההסכמה המבוקשת".
"הוא שלח מכתבים. והם שמעו בקולו?!" תהה המושל. "כן", הייתה התשובה.
"אם כך", תהה המושל על השוחט הזקן, "כיצד זה העזת לצאת כנגד איש קדוש כזה, שלמרות רכות שנותיו - מחשיבים אותו כל גדולי הרבנים ומתחשבים בדעתו?!"
לא זו בלבד שהמושל סירב לשמוע עוד את הפצרותיו של השוחט הזקן לפעול כנגד הבאבא סאלי, אלא שסקרנותו גברה והלכה מיהו האיש הצעיר הלזה שכל גדולי הרבנים הידועים בתקיפותם מסרבים להמרות את מוצא פיו. עוד באותו שבוע דאג המושל הצרפתי להיפגש עם הבאבא סאלי וכיבדו בכבוד גדול. לאחר הפגישה התעצמה התפעלותו שבעתיים, ומאז דאג ליהודים, הוקיר וכיבד אותם בשל רבם הקדוש, זכותו תגן עלינו, אמן.
