תנועות ציבוריות רבות חסד וצדק חוברות לאירגוני סעד מובהקים וקוראות לציבור להתעורר בהקדם, הרבה לפני כל מסע בחירות מייגע, כדי לתת את הדעת על מצב הילדים הרעבים במדינה. כותרות כמו, 'כל ילד שלישי הולך לישון רעב' מעיקות עלינו כעופרת יצוקה.
יותר משהכותרות והצעקות האלה מעידות על חולשה ורעב בקרב ילדים הן מעידות על אובדן היקר באוצרות שהיו לנו מאז ומתמיד – הקהילה. בתוך קהילה אין צעקות כאלה. יש יד תומכת ומחבקת, משפחה אומנת, קופת צדקה, עזרה הדדית בשדרה והרבה מתן בסתר. כך התקיים עם ישראל אלפים שנה בלי מדינה, בלי מגילת זכויות אזרח ובלי מפלגות שמאל. כך הוא התקיים בסביבה זרה, עוינת ואכזרית. האם זו הסביבה שמאירה לנו פנים גסות גם פה?
במה הדברים אמורים? למרות התחושה הסוציאלית המפותחת של זועקי המרה הנ"ל – ראוי להרער (זו לא שגיאת דפוס) בדברים בכובד ראש. יש עוני, לעתים משפיל ומחפיר, המכריח אנשים טובים לחטט בפחי אשפה במקום ללכת למרכזים שכונתיים שבהם ניצבים דוכנים נאותים של יד שנייה בחינם על המדרכות. יש עושר שבא לשכונות כדי לנקר עיניים, כדי לייצר את הפער, את התהום. יש אדישות ויש התעלמות ויש התחפרות בעוצמת הקונצפציה הרווחת – 'אני ואפסי עוד ועוד'.
אבל ילד רעב ללחם? אם הגענו עד לפה, גבירותי ורבותי, הגיע הרגע שתמכרו את שלושת כלבי המחמד ואת שני חתולי סיאם שלכם, את אקווריום דגי הנוי. קחו את כסף וצאו לבקש את הילד הרעב שלכם כדי להעניק לו פרוסה מרוחה משלכם מדי יום.
לא, אל תביאו את הכלבים והחתולים שלכם מתנה לילד רעב ללחם. בשכונה של עוני ורעב אין מקום לכלבים וחתולים ואין יונים פורחות - כי הם נאכלו שבוע לפני שבאתם...
רגע, לפני שאתם הולכים... קודם כל תודה שבאתם, אבל האם חשבתם גם על זקן אחד שיושב שם בחושך ולא הולך לישון רעב? לא הולך, כי העכברים אכלו לו את הנעליים כי אין לו פיליפיני שיעזור לו לקום וללכת ואין לו שיניים לנעוץ בלחם, ולכן צריך לומר שהוא רעב – לדייסה.
הנה מתרחש פה נס ממש ברגעים אלה ואני יכול העיד עליו. הכתמים הכהים שהופיעו על מירקם עיניי, ותמיד הייתי סבור, בניגוד לדעתו של רופא המשפחה, שהם סימפטום בדוק של עליית מדד יוקר החיים ולחץ הדם בוונטילים הסמוכים ללב כתוצאה עקיפה של שאגתם הצרחנית, המתמשכת ומהדהדת, של חתולי השכונה ליד דוכני האשפה העירוניים - הם בסך-הכל, כמה פאתטי, כתמים אופייניים על מירקם הדשא המצהיב בחצרות הבתים, תוצאה של ביקורים חפוזים ואינטנסיביים של חיות המחמד. גם ניחוח השתן במעליות ובחדרי המדרגות מתפוגג לאיטו...אוטוטו.
שיג-סוג
במציאות העכשווית ישנם שלושה סוגים של בני אדם. שלושתם תולדה של ציד ולקט בשנים קדומות של חיים על עצים ובמערות, ומוצאם, עד כמה שניתן לשער השערות המבוססות על עצמות דקות ומופרכות - מקוף-אדם המכונה הומו ארקטוס שהחל להזדקף מקו הרקטום.
סוג אחד דוגמטי, מקובע, מנסה להתאים את המציאות שהיא חומר גלם ישירות וללא היסוס לתפיסת העולם שלו שכולה רוחנית, קמאית. אדם זה ניחן בתמצית יכולות קיום ראויות להערכה כגון כושר ביטוי, דמיון יוצר חסר מעצורים וקשב ראוי לשבח עצמו.
סוג שני הינו אנטי-תזה, בדיוק ההפך המהופך. לא דוגמטי, לא מקובע ומנסה להתאים את תפיסת עולמו למציאות שהיא חומר-גולם. גם אדם זה ניחן בתמצית יכולות ראויות להערכה כמו כושר ביטוי, דמיון יוצר חסר מעצורים וקשב ראוי לשבח עצמו. איך מבדילים בין שני הסוגים? רק הסוג השלישי מסוגל להבדיל בין שני הסוגים שאינם מבחינים בינם לבין עצמם. אבל הסוג השלישי דבק ב'תהליך מדיני'.
תהליך מדיני
שמתם לב שהמלה שלום, כמו המלה אוסלו כבר אינה מעוררת בנו אותה גאווה, תקווה ואופטימיות כבעבר הרחוק. המלה רבת משמעות אכזרית כי היא ספוגה בדם רב של חסרי אונים וחסרי עונים.
גם המלה אוסלו שהייתה מלאה בתקווה ועידוד - אירופה ממש השתגעה עליה כי היא שיגעה את היהודים על חוף פלשתינה – הושלכה לאסלה ממש אחרי שהורידו את כל המים בירדן.
במקום לשנות את המנגינה הגיע המועד להחליף את התקליט.
אני מסכים
עם נשיא ארה"ב בוש שאמר מיד אחרי התמוטטות התאומים בניו-יורק כי 'האיסלאם הוא שלום' ולא האיסלאם הרס את פאר היצירה והגאווה של אמריקה הצפונית.
אני מסכים גם עם נשיא צרפת שאמר מיד אחרי התמוטטות
חופש הביטוי וחירותו כי 'לאיסלאם אין כל קשר למתקפות הטרור'.
גם ראש ממשלת בריטניה וגם קנצלר אמרו דברי טעם מר כלשהו אבל הם עדין חיים בצלו של צ'רצ'יל ואויבו הנצחי שעדין מככבים אצלנו ברשת.
גם
טוני בלייר אמר מיד לאחר התקפה על הרכבת התחתית של לונדון כי 'אין כל ספק באשר לטבעו האמתי ושוחר השלום (של האיסלאם). כל אדם נבון והגון בעולם המערבי (לצורך הטיעון אני משייך גם אותי) סבור כמו ראשי העולם שלאיסלאם אין כל קשר לטרור. נשאלת שאלה קונספירטיבית למדי, למה בכל פעם שיש פיגוע במקום כלשהו בעולם (ולצורך הטיעון כל מקום בעולם הינו כלשהו) נזעקים כל גדולי האומות בעולם החופשי כדי לדבר על מהות האיסלאם? למה לא מדברים על האיסלאם בימי שלום, שלווה ומנוחה?
ועוד דבר ששמעתי במעלית מפיו של ילד עם סוכריה אדומה על מקל: יכול להיות שהאיסלאם לא קשור לטרור, אבל הטרור קשור לאיסלאם...
הרצוג בהרצגובינה
אצלנו מחקים את מנהיגי העולם כמו שדוגמניות יפות מחקות את המסלול שעליו הן צועדות כי אחרת יפלו לתוך הקהל. לכן כל מנהיגי השמאל (שלנו) אומרים גם הם שאין כל קשר בין האיסלאם לטרור...
אבל באותה נשימה צרובה הם אומרים שאין כל קשר בין ה'שלום' לבין הימין (שלנו). אתה מבין את זה, הרצוג?
