הבאג הדמוקרטי

הבאג

בשלב מוקדם בחייה של כל דמוקרטיה מגלים הבוחרים שהם יכולים לבחור עבור עצמם מתנות נדיבות מהקופה הציבורית. מהרגע שתגלית מרעישה זו מחלחלת לציבור, הרוב כמעט תמיד יצביע למועמדים ולמפלגות שיבטיחו מתנות נוספות לבוחר על חשבון הקופה הציבורית. זהו "הבאג הדמוקרטי". הדגש הוא על "נוספות", כי הציבור מתרגל מהר לכל רמת הטבות, עד שזו נחשבת למצב "הנורמלי החדש". כדי לזכות בבחירות דמוקרטיות, על המועמדים "לרגש" את ציבור בוחריהם בהטבה חדשה ונוספת - על חשבון תקציב המדינה. הציבור אינו חש מיד בכיסו את ההוצאה מתקציב המדינה. לעומת זאת, ההטבה מתורגמת מיד לכסף בארנק. לדוגמה: ההעלאה האחרונה של שכר המינימום ל-5,000 שקל. שום פוליטיקאי לא יעז להגיע לבחירות כשעל מצחו חקוק אות קין של "מתנגד להעלאת שכר המינימום". זוהי התאבדות פוליטית. הסוגיה אפילו לא הגיעה למעמד של "נושא" בבחירות, כי הבאג הדמוקרטי מקנן עמוק במערכת ופעיל גם בתקופות שבין מערכות בחירות. את ההשלכות השליליות של חוק שכר המינימום החדש אף אחד מאיתנו אינו מרגיש מיד. לעומת זאת, מאות אלפי ישראלים יזכו, כמעט מיידית, לתוספת שקלים בארנקם. לא מדובר רק במשתכרים שכר מינימום; צפוי גל שני ושלישי של העלאות שכר - עובדים שהרוויחו בעבר "מעל שכר המינימום" יגלו, לאחר העלאת שכר המינימום, כי בתלוש מופיע שכר "מבייש", שנמוך מהמינימום החדש, או קרוב אליו. תוך תקופה לא ארוכה, יהפוך שכר מינימום "מהפכני" זה למצב "הנורמלי החדש", ונחזור לשמוע נאומים חוצבי להבות ש"אי-אפשר להתקיים משכר מינימום של 5,000 ש"ח ויש להעלותו. לווירוס הבאג הדמוקרטי יש תכונה ממזרית: הסוואה. הוא מיטיב בטווח הקצר עם איבר אחד בגוף, ובמקביל - מזיק לכלל הגוף. הוא גורם למחלות קשות, אך קשה לייחס לו אותן, שכן הוא מפעיל מסך עשן להסוואת תוצאות פעילותו. נחזור לדוגמה של שכר המינימום מבלי לחפור בו לעומק: העלאת השכר חייבת להביא להעלאת מיסים כי הוצאות המדינה גדלות; ולהעלאת מחירים, כי מישהו צריך גם לשלם את הכסף. העלאת שכר המינימום חייבת להגדיל גם את מספר המובטלים בין העובדים שהפריון שלהם נמוך ולא כדאי להעסיקם בשכר של 5,000 ש"ח. כאן נכנסת לפעולה תכונת ההסוואה היעילה של הבאג. את הסימפטומים הרעים תמיד אפשר ליחס לגורמים אחרים: העלאות מחירים? "החזירות של רשתות המזון". פיטורי עובדים? "אנשי העסקים החמדניים".

המחוקק הטוב

ח"כ נחשב ל"פרלמנטר טוב" ככל שירבה בהצעות חוק חדשות. מרבית יוזמות החקיקה הן תוצאה ישירה של הבאג הדמוקרטי. הח"כ המצטיין חייב להתאמץ כדי לאתר מתנה שהוא יכול לחלק לציבור הבוחרים. זו אינה משימה קלה. קודמיו, לאורך השנים שחלפו, כבר קטפו את השמנת של חלוקת המתנות האוניברסלית: יש לנו כבר מזמן דמי אבטלה, קצבאות זקנה, קצבאות ילדים וקצבאות לאימהות חד-הוריות ואפילו "חינוך חינם לגיל הרך". אז אלו מתנות חדשות כבר אפשר להמציא? תמיד אפשר לפתוח בקמפיין מחודש "להעלאת קצבת הזקנה", או "להעלאת שכר המינימום" - זה מצליח מדי פעם. יש ברוך השם 120 ח"כים, וביניהם תמיד יהיו כעשרה "מצטיינים". אך היות שאין מספיק מתנות גדולות לחלוקה, אי-אפשר כל שנה ליזום הצעת חוק "להעלאת קצבאות הזקנה", או "הארכת החופשה השנתית". מסיבה זו חייב הח"כ המצטיין לגרד ולחפש אפילו אוכלוסייה שולית למדי, כדי לחלק לה מתנה על חשבון הקופה הציבורית. ככל שהקבוצה שמקבלת את המתנה קטנה יותר, צריך קמפיין גדול יותר כדי להדגיש עד כמה המתנה מוצדקת, הוגנת וציונית. לדוגמה: "חוק הספרים". עם מי הוא מיטיב? עם קבוצה קטנה מאד: הסופרים הוותיקים. כמה סופרים כאלה יש? עשרות? ספק אם יש מאות. אבל התשואה הפוליטית היא גבוהה יחסית - ראו את כמות הכותרות והכתבות בתקשורת על חוק שמייקר ספרים. כרגיל, הנזק הוא מוסווה, ובהעלאות המחיר יאשימו תמיד את הוצאות הספרים תאבות הבצע. הבאג הדמוקרטי הוא תופעה ויראלית כלל עולמית. לאחרונה הציע נשיא ארצות-הברית ברק אובמה חבילת מתנות נוכח הירידה בפופולריות של המפלגה הדמוקרטית: הטבות למעמד הביניים, זיכויי מס להורים לילדים מתחת לגיל 5, העלאת מספר ימי-המחלה בשכר מלא, לימודי קולג' חינם בשנתיים הראשונות ועוד. גם מפלגת סיריזה היוונית שניצחה בבחירות האחרונות ביוון, הציעה מתנות לבוחר היווני: שמיטת חובות בינלאומית לחוב היווני, חשמל חינם לאזרחים שאינם עומדים בתשלום, ביטוח בריאות חינם לכולם, העלאת שכר המינימום ב-50 אחוז וגיוס מוגבר של עובדים לסקטור הציבורי. הציעה וזכתה. מדינה שנגועה בווירוס ומצוייה בשלב מתקדם של המחלה, נקלעת למערבולת של הוצאות הולכות וגדלות שלא ניתן לממנן באמצעות מיסים - הווירוס חוסם ביעילות אפשרות זו (מיסים מזיקים פוליטית, אלא אם הם מוטלים רק על "העשירים"). המוצא הפוליטי בשלב כזה הוא לקיחת הלוואות וגלגולן אל העתיד - רחוק ככל האפשר. גם נתיב מילוט זה מגיע למיצוי, ואז המדינה הופכת לחדלת פירעון, נדרשות רפורמות כואבות, והאוכלוסייה מתנסה בירידת רמת-החיים. אולם, התמוטטות כלכלית אינה עוצרת את הבאג הדמוקרטי. כפי שאנו למדים מיוון - תוך תקופה לא ארוכה, הציבור שוב יצביע עבור מי שיבטיח קסם: שקל נוסף לאזרח תמורת פחות עבודה.

מס אחד וקצבה אחת

יש תרופה, אבל קשה לבלוע אותה, היות שבכל נקודת זמן יש פוליטיקאים רבים שנהנים מהבאג, מהעיוות. הפוליטיקאים שמכהנים מותאמים בתכונותיהם האישיות לתפקד במסגרת כללי משחק אלה. זהו מגרש המשחקים הביתי שלהם. רבים מהם הגיעו למעמדם בזכות מומחיותם בקומבינות הפוליטיות במערכת הנוכחית. קשה לשכנע שחקני כדור-סל לשנות את כללי המשחק לאלה של הכדורגל. הם הרי הגיעו למעמדם בזכות השליטה בכדור-סל ולא בכדורגל. למרות זאת, בכתבה עיתונאית מותר להשתעשע בהצגת המודל האידיאלי. מי יודע? אולי בעת משבר מישהו ייזכר בפתרון המוצע. ראשית, צריך להקטין את כוחם של פוליטיקאים להעביר כסף מקבוצה לקבוצה באוכלוסייה. צריך לחוקק חוקה, או חוק יסוד, שיעגנו מוסד-על בדמוקרטיה - משאלי עם. כל הצעת חוק שמשמעותה העברת כסף לקבוצת אוכלוסייה תחויב באישור של משאל עם ברוב מיוחס. אבל אין די בכך. השאלה במשאל העם חייבת להציג גם את העלאת המיסים הנדרשת למימון ההטבה לקבוצת היעד. גם בכך אין די, כי מרבית השכירים כלל אינם משלמים מס הכנסה - אז מה איכפת להם להצביע עבור מתנה לעצמם על חשבון "משלמי המס"? לכן נדרשת גם רפורמה קיצונית במיסוי - ביטול מס-ההכנסה והחלת מס אחד יחיד שכולם משלמים בלי יוצא מהכלל. המס האפשרי היחיד הוא מע"מ או מס מחזור (מס על כל מכירה). כך נטל המס מתפזר על פני כל האזרחים - מי שקונה יותר, משלם יותר מס. מס יחיד שמחליף את כל המיסים האחרים מאפשר להציג את תוספת המיסוי הנדרשת למימון הצעת החוק "המיטיבה" החדשה. עכשיו כבר אפשר להציג את השאלה הנכונה במשאל העם שלנו: "האם אתם בעד שיעורי מחשב חינם לקשישים על חשבון המדינה"? העלות: התייקרות מס המכירות בעשירית האחוז, וכל משפחה בישראל - תשלם תוספת מס של כ-200 ש"ח לשנה בממוצע". המתנגדים להצעת החוק יוכלו אפילו להפיץ אפליקציה לסמארטפון: הקלד את הכנסתך ואת מצבך המשפחתי, וקבל הערכה כמה תשלם בשנה על הצעת החוק שעולה למשאל עם... במקביל, יש לתקוף את הבאג הדמוקרטי בחזית של חלוקת הקצבאות וההטבות; זאת כדי לנטרל את היצירתיות הפרלמנטרית באיתור קבוצות "נזקקים". כיוון שאי-אפשר לבטל באופן גורף את כל הקצבאות, צריך לאחד אותן לקצבה אחת בלבד: "קצבת קיום". זו תשולם רק למי שיוכיח שאינו יכול להתקיים ברמה מינימלית בסיסית, ללא קשר לגילו, מצבו המשפחתי, מספר הילדים או מצבו הבריאותי. לא די בכך שהגעתם לגיל 67 כדי לקבל קצבת קיום - עליכם להוכיח שאין לכם רכוש או הכנסה נאותים. אולי יש לכם הכנסות משתי דירות שאתם משכירים? אפילו קשיש נכה לא יקבל קצבה, אם הוא גר בווילה בכפר שמריהו. בתנאים אלה אפשר יהיה לקיים מדינת רווחה סבירה, עם מיסוי נמוך (כי הוצאות המדינה יהיו נמוכות) - הבאג הדמוקרטי כמעט ימוגר, או לפחות יהיה בשליטה. התוצאה תתבטא בעלייה דרמטית ברמת החיים במדינת ישראל ובירידה בשחיתות המקובלת.