הפתרון שעליו מרציאנו חשב התמקד, כמובן, בדני. הוא ויעלה דיברו על-כך לא פעם. זאת הייתה תוכנית-הגיבוי שהם בנו למקרה שמשהו בחייו של מרציאנו ישתבש באורח דרסטי; משהו גדול ומאיים כמו איזה צונאמי שעולה מן הים.
רק דני יכול, אם בכלל זה ניתן, כך האמין מרציאנו, לחלצו מן ההסתבכות הזאת. אין אחר שיכול לעשות את זה טוב ממנו.
דני הוא גם חכם וגם מתוחכם וגם מוכן ללכת, אם צריך, 'עד הסוף'. ופה, כך הבין זאת מרציאנו, צריך ללכת עד הסוף; אם כי, ליעלה היו קצת ספקות באשר ליכולתו האמיתית של דני לעשות את מה שהם יצפו ממנו שהוא יעשה.
כלומר, הספקות לא היו בקשר למחויבותו של דני, בעקבות הלחץ הלא-מתון שיופעל עליו, לפעול כפי שהוא יידרש לפעול, אלא באשר לתוצאות מעשיו בפועל; ובעניין זה יעלה הייתה מאוד סקפטית.
היא לא פרשה בפני בעלה את ספקותיה. היא רק אמרה לעצמה שהיא תחפש תוכנית גיבוי נוספת - שתהיה, אולי, יעילה אף יותר מן התוכנית המקורית.
יעלה גם לא הייתה בטוחה שמשפטו של בעלה ייקבע בפני השופט רבינוביץ. היא קיוותה שכך יקרה - אבל זה לא היה בטוח. למעשה, רק לאחר שעניין זה הוברר סופית היא ביקשה מתנחום לנחות במשרדו של דני.
מזל לוגסי, היא זו שבישרה ליעלה שהמשפט אכן נקבע בפני השופט רבינוביץ. מזל לוגסי ניצלה את קשריה בסנגוריה הציבורית כדי לדעת לפני כולם את מה שהיא נתבקשה לברר. היא לא ידעה, כמובן, על כך שהמפכ"ל ביקר בלשכתו של נשיא בית המשפט כדי לוודא שתוכניתו לא תיכשל בגלל שלא השופט רבינוביץ יהיה זה שבפני ייקבע המשפט, אבל היא ידעה פרטים אחרים, חיוניים, לתוכניתה של יעלה.
אנחת-הרווחה שפרצה מפיה של יעלה הרעידה את כל גופה. היא הרגישה הקלה רבה. היא הודתה למזל לוגסי בחום רב על המאמץ שהיא השקיעה בעניין זה. מיד לאחר מכן, היא התקשרה לעורך-הדין שאמור לייצג את בעלה למחרת בבוקר.
לפתע, משהו האיר בקצה המנהרה. יעלה לא התעכבה כדי לחשוב אם האור נגרם על-ידי הרכבת שבאה ממול או שזה אור המבשר על היציאה מן המועקה שאחזה בה מרגע שנודע לה על מעצרו של בעלה.
על-פי המתווה שנקבע מראש נשכר עורך-דין לא-בולט במיוחד כדי שלא לעורר תשומת-לב רבה מדי לטיעון שהוא עומד להעלות בפני השופט רבינוביץ.
יעלה סברה שצריך להיות מאוד מינוריים. עורך-הדין שנשכר כדי לייצג את מרציאנו כבר צילם את חומר הראיות מתוך תיקה של הפרקליטות. לא היה שם דבר יוצא דופן.
מה שהיה חסר בו, זה החומר שהיה צריך להימצא בו; בדיקות פורנזיות, למשל, ועוד כיוצא באלה השלמות-חקירה. בהסכמה מראש עם בעלה, יעלה בחרה בעורך-דין שאיננו ברמה של דני בן-אור. היא ובעלה רצו שבפרקליטות לא יעמדו על המשמר לפני תחילת המשפט. וערך-הדין קיבל הוראה מפורשת שלא לפנות לעיתונאים.
יעלה הכירה את תאוות-הפרסום של עורכי-דין, והיא לא רצתה באחד כזה.
לא הייתה לה כל כוונה להתיר למישהו לחגוג על ראשו של בעלה.
