כנראה שהשתגענו. סופית. התקשורת מלאה עד להתפקע בצליל הביקבוק של המגישים והשדרנים העוסקים בהעמקה בפרשת מיחזור הבקבוקים כאילו איננו יודעים שמדובר בפוליטיזציה במסווה. הבקבוקים אינם מעניינים איש; מדובר במסע תעמולה נגטיבי ארוך שנים נגד ראש המחנה הלאומי. לשם השוואה, הציצו ביחס המזלזל של רוב אמצעי התקשורת כלפי חשיפת עמותות השמאל.
הנקודה החשובה אינה המימון הזר שהעמותות מקבלות. התרגלנו; אלא עצם העובדה שמדובר בעמותות שמאל ושמאל רדיקלי פוליטיות, ולא בארגוני סיוע חברתי תמימים, שרק מבקשים לעזור לילידים בישראל להחליף שלטון. זה נקרא גילוי נאות, או לפחות הצהרה פומבית על עמדה פוליטית ברורה נגד הימין ונתניהו. האם אך מקרה הוא שתמונתו של
יואל חסון, המשוריין של לבני, התנוססה בדף הבית של ארגון השמאל "קול אחד" המממן את V15, כחבר הוועד המנהל? העניין הזה חיוני לדיון הפוליטי: אל תדברו בשם האו"ם. יש לכם סדר יום פוליטי ואידיאולוגיה שמאלית ברורה. זה בסדר. רק אל תסתתרו מאחורי מסווה עמום של אלטרואיזם חברתי. עכשיו אפשר להתווכח.
הרצוג מדבר על פרשת הבקבוקים ומבקש להשכיח את פרשת השחיתות של בנימין (פואד) בן-אליעזר, מועמדו לנשיאות. פואד מואשם כעת בשוחד. מה ידע הרצוג? בקבוק.
ציפי לבני דואגת לבקבוקי היין בבית ראש הממשלה, ומקווה שנשכח את עדות גזבר מפלגת קדימה, יצחק חדד, בזמן שלבני עמדה בראשה, ולפיה קדימה ביקשה לאסוף חומרים נגד נתניהו "במטרה לחשוף... פעילות עם נשים... המטרה בסופו של דבר להוציא סטיקר במסגרת הקמפיין הנגטיבי שנוהל נגד נתניהו 'ביבי בוגד'. פשוט. היה סטיקר קודם 'ביבי, אני לא מאמין לו' וזה היה הרעיון. אני זוכר שהמטה... לא מצא הרבה דברים. (המטה) רצה לעשות מהדורה של '
ידיעות אחרונות' שנחזית להיות המהדורה של מה יהיה יום אחרי בחירתו של נתניהו. רצו לאסוף חומרים, ואז הצוות האסטרטגי נכנס ללחץ ושחורי (מנכ"ל המפלגה)... ביקש שאפגש עם אותו משרד חקירות לחתום חוזה". קיראו שוב; זה שווה מיליארד בקבוקים.
חלק מהתקשורת מתעלם מפרשת העמותות, משום שגם העיתונאים מסרבים להודות שהם צד בוויכוח הפוליטי. אם
רביב דרוקר קורא במפגיע לחבריו וגם ללבני ולהרצוג ללכת על הראש של
שרה נתניהו, אחרת לא ינצחו בבחירות - מה זה? האם אך מקרה הוא שאחר קריאתו החל גל פרסומים נגד אשת ראש הממשלה? ומה זה אומר על אמינות תחקיריו של דרוקר? כיצד אפשר לעכל עיתונאי כדן שילון המתחרה ביגאל סרנה ברמת הגידופים כלפי ראש הממשלה? אפשר לשער איזו שערורייה צבועה הייתה מתחוללת לו התנהג כך עיתונאי מימין.
בראיון בגל"צ הטיח
ינון מגל ברינו צרור שהוא פוליטיקאי במסווה של שדרן וקומם עליו את צרור. לפני כחודשיים ראיין צרור את
אמנון אברמוביץ' ש"ביקש לעשות סדר" במונחי הבחירות, כלומר להנדס את מוחותינו. לשיטתו, לבני והרצוג הם ה"מרכז" (מרב מיכאלי,
סתיו שפיר,
יוסי יונה,
זוהיר בהלול - מרכז?), הליכוד הוא ימין ובנט "ימין קיצוני". כבר כתבתי על הגאומטריה הטיפשית הזאת, שבמסגרתה אנשי קצה כאברמוביץ' מגדירים את רוב הציבור כמי שנמצא מחוץ למרכז המדומיין. התקשרתי וביקשתי להגיב. מה פתאום? כתבתי לצרור, שהגיב באדיבות שישמח להעלות אותי לשידור בשבוע שאחרי. שום דבר. גם לא בשבועות הבאים. אני ממתין...
אבל כולם עסוקים עד מעל לראש בבקבוקים, באלכוהול ובכעסיה של שרה נתניהו. אני עדיין מחכה למישהו שייצא מהקופסה בטלוויזיה ויאמר שמותחים אותנו.
דנה ויס כמעט טרפה את ניר חפץ בשל הפרשה הזאת. הלוואי שחזינו ברבע מאחוזי הזעם הקדוש הזה בזמן הסכמי אוסלו או חורבן גוש-קטיף. אבל אז הכנסת כנופיות ערפאת וחורבן היישובים היהודיים שירתו את סדר היום הפוליטי של רוב העיתונאים, ומהי ארץ ישראל מול המיית הבקבוקים המסכנים?
