יש מקומות וישנם אירועים אשר מהם מדיר רגליו, מי שמגדיר עצמו מנהיג פוליטי הגון, בעל מעוף ובעל חזון. יש פעמים שחוש האחריות הלאומי, גובר על הרצון המיידי להשיג הישגים פוליטיים קצרי טווח. מי שאינו "פוליטיקאי קטן", אינו מגיע - מלכתחילה - לאירועים בהם ימעט ויפחית הוא מכבודה של המדינה, אותה מבקש הוא להנהיג, בעתיד. הדברים מקבלים משנה של תוקף ומשנה של חומרה, שעה שנציג מפלגת אופוזיציה, מגיע לכנס בינלאומי - למרות שבכנס בינלאומי זה, קיים ייצוג רשמי של הממשלה השולטת. עד מהרה מתברר, כי בואו לכנס זה, של נציג מפלגת האופוזיציה, מנוצל בידי ממשל אחר אוהד לכאורה כדי לבוא חשבון ובאופן בפומבי עם המפלגה השולטת בארצו, לאחר בחירות דמוקרטיות שהתקיימו בה. כזה הוא, בדיוק, המקרה של בוז'י הרצוג שלוהק, בידי הממשל האמריקני, לתפקיד "הנבל התורן", בכל הכבוד הראוי, במחזה שכל כולו כתיבה, ביום והפקה מבית מדרשו של ברק חוסיין אובמה. כזה הוא בדיוק מצב הדברים, באשר לאחד משני ראשי המחנה הציוני, יצחק (בוז'י) הרצוג, שעמד בראש מה שהוגדר "משלחת המחנה הציוני לוועידת מינכן". רגע. רגע. ישאל עצמו השואל, ישפשף עיניו בתמיהה ויפריח לחלל האוויר השאלה המתבקשת והיא: "את מי בישראל מייצג הרצוג בוועידת מינכן לאבטחה, שעה שישראל יוצגה בידי משלחת בראשות השר לענייני מודיעין, יובל שטייניץ?". כנגזרת מכך תעלה שאלת ההמשך והיא: "בשם איזה ניסיון ביטחוני נרכש העמיד עצמו הרצוג בראש משלחת, לכנס שכל כולו ענייני ביטחון בינלאומי נטו?". האם מכוח היותו בנו של אלוף במילואים, חיים הרצוג ז"ל? האם מכוח היותו אחיו של תא"ל (מיל.) מיכאל (מייק) הרצוג? האם מכוח הידע שרכש, בעבר, כחבר ממשלה וכשר הרווחה, המופקד במסגרת מילוי המשימות השוטפות של משרדו על הבטחת הביטחון הכלכלי של תושבי מדינת ישראל? או אולי עשה זאת הרצוג, בתוקף מעמדו כנכדו של הרב הראשי, לשעבר, של אירלנד והרב הראש האשכנזי, לשעבר, של מדינת ישראל? ואם לא די בכך מתברר כי לפי פרסומים שבאו מחוגו של הרצוג הוא נפגש עם שר החוץ של ארה"ב, ג'ון קארי ועם סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן. הפרסומים שבאו מכיוונו של הרצוג הציגו פגישה זו, כפגישה שבה דנו השניים באינטרסים הביטחוניים של ישראל ובתפיסת הביטחון אותה הציג הרצוג בנאומו בוועדת מינכן. במקביל ואולי אף קודם לכן, פורסם - בהקשר ובהדבק דברים לפרסום זה כי סגן נשיא ארה"ב, הודיע כי לא יהיה נוכח בעת נאומו הצפוי של ראש-ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בחודש הקרוב, בפני הקונגרס האמריקני בסוגיית הגרעין האירני. וואוו, אתה מתנשף בהתפעלות וחושב לעצמך, איזה מנהיג דגול וביטחוני סט עצום הוא בוז'י הזה. ממש תותח על. אתמול פורסם בחדשות ערוץ 2 כי לא התקיימה פגישה בין הרצוג לג'ו ביידן ובשפה של החבר'ה נגדיר ספין זה והבלון המלא בהליום מזויף, שהופרח מסביבתו של הרצוג במשפט: "לא פגישה ולא נעליים". לשכת סגן נשיא ארה"ב הודיעה בתגובה לספין של "המחנה הציוני", כי: "שני חברי הממשלה הישראלית, יובל שטייניץ ויצחק הרצוג, בירכו בנפרד את סגן הנשיא ביידן במסדרון הוועידה במינכן". גם תגובת "המחנה הציוני" הייתה לפתע מתונה ומינורית יותר, וכך הפכה "הפגישה", בהא הידיעה, אך ורק ל"מפגש" ואולי היה זה רק מפגשון? בתגובה לפרסום המכחיש פגישה בין הרצוג לביידן נמסרה תגובה מ"המחנה הציוני", לפיה: "התקיים מפגש קצר, לבבי וידידותי בשולי הוועידה". ואם עוסקים כבר בשוליים ובענייני שוליים, אז אולי יכבדו אותנו פוליטיקאים מסוגו של הרצוג, לא יעמידו עצמם "בראש משלחת לוועידת מינכן", לא ישחררו - הם וגם/או מי מטעמם ספינים שקריים ומופרכים לתקשורת ולא יעשו מעצמם ביטחוניסטיים גדולים, בכל הכבוד הראוי. הרצוג עשה שירותו הצבאי, כקצין ביחידה 8200 של המודיעין ושירת במילואים בדרגת רב סרן. כל זה אינו הופך אותו לביטחוניסט מהמעלה הראשונה היכול לעמוד בראש משלחת מטעם עצמו לוועידת מינכן, אפילו אם צירף הוא אליה כחבר נוסף, דמות ביטחונית דוגמת האלוף במיל., עמוס ידלין. ועידת מינכן לאבטחה (MSC, הגרמני: Münchner Sicherheitskonferenz) הוא שנתי כנס על ביטחון בינלאומי ומדיניות המתנהל מאז 1963. שמות קודמים שלו, הם Wehrkundetagung וMünchner Konferenz für Sicherheitspolitik. זה המפגש הגדול מסוגו, בעולם, לענייני ביטחון ואבטחה. כמפורט בויקיפדיה בארבעת העשורים האחרונים, הפכה ועידת מינכן לפורום העצמאי החשוב ביותר להחלפת דעות בידי מקבלי החלטות מדיניות הביטחון בינלאומיים. בכל שנה משתתפים כ-350 בכירים מ-70 מדינות מהעולם לעסוק בדיון אינטנסיבי באתגרים ביטחוניים הנוכחיים ועתידיים. רשימת המשתתפים בוועידת מינכן כוללת ראשי המדינות, ממשלות וארגונים בינלאומיים, שרים, חברי הפרלמנט, נציגים בכירים של כוחות מזוינים, מדע, חברה אזרחית, כמו גם עסקים ומדיה. חבל הוא הדבר, חבל עד מאוד שפוליטיקאים קטנים מסוגו של הרצוג מנצלים ועידה חשובה ביותר זו, לצרכים פוליטיים קטנוניים וכמקום לעשיית ספינים תקשורתיים, המתבררים בדיעבד כבלתי נכונים, בעליל, תוך פגיעה בתדמיתה של מדינת ישראל. שעה שמדינת ישראל שלחה משלחת רשמית מטעמה לוועידת מינכן, בראשותו של השר לענייני מודיעין, יובל שטייניץ, לא היה כל מקום ולא היה כל צידוק - ביטחוני וגם/או אחר - לנוכחותה של "המשלחת" בראשות הרצוג בוועידת מינכן. יכולים ראשי "המחנה הציוני", ציפי לבני ויצחק (בוז'י) הרצוג, להמשיך לנסות ולהדביק לעצמם הצבע הכחול והצטלם ליד דגל ישראל, כשהכחול עוטף אותם, אבל ניסיונותיהם אלה, נועדו לכישלון. הציבור זוכר עדיין דבקותו של מחנה השמאל שפתאום הפך למחנה ציוני וכנגזרת מכך מאצבע על מתנגדיו כאנטי ציונים" בצבע האדום. תשאלו אוהדי הפועל תל אביב, אם צבע קבוצתם הינו כחול או אדום? תשאלו כל פוחח וזב ומצורע, ברחובה של עיר אם צבעה של מפלגת העבודה שהתחפשה למחנה הציוני הינו אדום או כחול. די למשחקים, לגימיקים, לשטיקים ולספינים. מגיע לנו יחס רציני יותר, ממי שהכריז על עצמו, שהוא מעוניין לכהן בתפקיד ראש ממשלת ישראל. לבעלי הזיכרון הקצר שבינינו מביא אני כשירות לציבור דברים שנכתבו על מי שמבקש לכהן כראש ממשלת ישראל, המגדיר עצמו כציוני, העומד בראש רשימה פוליטית הקרויה בשם: "המחנה הציוני", המחביא וגם/או המרשה להחביא צבעה האדום של תנועת העבודה מפרסומי "המחנה הציוני" בצילומיו הפומביים מטעמה ורוצה עוד לקוות להאמין, כי אנחנו - טיפשיים ותמימים שכמונו - נשכח הפגמים שנטבעו בו ונזכור אותו זך, טהור וכחול כשמי שמיים, כמתבקש מצילומיו החדשים ברבים על-רקע, כחול-תכלת, תכלת- כחול וגם/או כחול-כחול-כחול. הנה דברים שנכתבו עליו ב"ויקיפדיה" ועומדים - בכל רגע נתון - לקריאה מורחבת יותר תחת הערך " יצחק (בוז'י) הרצוג", בזו הלשון: "בשנת 1999 מונה למזכיר הממשלה בממשלת ברק, וכיהן בתפקיד עד 2001. בעקבות מערכת הבחירות בשנת 1999 נחקר בחשד למעורבות בפרשת עמותות ברק, שעניינה עבירה על חוק מימון מפלגות. בדוח מבקר המדינה, שהביא לפתיחת חקירת משטרה, נטען כי הרצוג ניתב חלק מכספי קרן פילנתרופית, שהקים אוקטב בוטנר לזכר בתו, אל עמותות התומכות בברק‏. במהלך החקירה השתמש הרצוג בזכות השתיקה, וב-2003 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על סגירת התיק נגדו מחוסר ראיות‏]. בינואר 2015, לאחר שגינה את החלטת חברת הכנסת פאינה קירשנבאום לשתוק בחקירתה, הגיב הרצוג על שתיקתו בחקירה: "היום הייתי נוהג אחרת". אתה הבנת את זה, ברוך? יופי. אז אם הבנת ת'זה, חד וחלק, למה אתה עדיין רוצה להצביע עבור הרצוג ולבני? בגלל הצבע הכחול, במודעות הבחירות שלהם? בגלל שיש לך חולשה לצבע כחול? תגיד לי ברוך, אתה לא חושב שאתה צריך טיפול? תאמין לי אתה גרוע יותר מהטיפוס הזה במערכון של "הגשש החיוור" שחיפש תמונות לילד בן שש וחצי, שמחר יש לו יום הולדת. מדובר בעתיד של המדינה שלך, ברוך. לא במשיכה שישלך לצבע הכחול. אתה הבנת ת'זה עכשיו, ברוך? הבנת? אז תלמד מהרצוג, גם הוא עצמו מודה, שהיום הוא היה נוהג אחרת ואם מנהיג לאומי כמו הרצוג מודה בטעויות גם לך, ברוך, מותר להודות בטעויות. אתה הבנת ת'זה, ברוך? יופי. אז סגור עניין ובשביל שלא תעשה שטויות ביום הבחירות תתייצב אצלי, בבית ביום הבחירות כבר בשש בבוקר, עם השש-בש הענקי שקנינו בסטנבול, כשהטורקים עוד אהבו אותנו. הכל ברור, ברוך? יופי, אז תתקדם.