כבוד נשיא המדינה, מר ראובן ריבלין, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, הרמטכ"לים לשעבר, הרמטכ"ל הנכנס אלוף גדי איזנקוט, אלופי המטה הכללי, ראשי מערכת הביטחון וארגוני הביטחון, משפחות שכולות, מפקדים, לוחמים, רויטל, נדב, נוגה, נועם וניר, בני ובנות משפחת גנץ המורחבת, ואתה, הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ, מחר בשעה הזו כבר תשב בסלון ביתך רגע אחרי שפשטת את המדים לתמיד. בבת אחת תחוש כיצד נשמט המשא מכתפיך, והאחריות הכבדה שהייתה חלק בלתי נפרד משגרת חייך, נמוגה באחת. אין יותר טלפונים בשעות לא שעות, אין השכמות בשתיים בלילה כדי להמריא לתרגיל פלוגתי ברמת הגולן, תמו העידכונים מראש הלשכה על חיילינו ששבו בשלום לבסיסם. רק מחר, לאחר שתעביר את האחריות למחליפך, אלוף גדי איזנקוט, תבין עד כמה חייך היו אינטנסיביים בעשרות שנות שירותך, ובעיקר בארבע השנים האחרונות. זהו. מחר בשעה הזו תהיה רב אלוף במילואים בני גנץ, אשר שב הביתה עם תרמיל עמוס בהישגים ובזיכרונות. לוחם ומפקד שהעניק למדינת ישראל ולאזרחיה את מיטב שנותיו, מרצו ויכולותיו. מנהיג שתמיד היה שם, בראש חייליו, מוביל אותם את אל הקשות שבמשימות. מחר בשעה הזו תוכל להקדיש זמן כדי לזכור ולשחזר את תחנות חייך בצבא ההגנה לישראל, שהיה ביתך ויישאר ביתך. תפליג לימים בהם גדלת בכפר אחים, אתה ושלוש אחיותיך, לנחום ומלכה זכרם לברכה, ניצולי השואה שהעניקו לך עולם ומלואו, ובעיקר הטמיעו בך את הצורך לקחת אחריות, להיות ראש גדול. להיות מי שאתה היום. תיזכר, מן הסתם, בימיך בצנחנים ובשלדג, ביק"ל ובאוגדת יהודה ושומרון, בפיקוד הצפון ובזרוע היבשה, איפה לא בעצם. באימונים, בתעסוקה, במבצעים ובמלחמות. מצאת עצמך לוחם ומוביל בכל גזרה, בדרום ובצפון, לאורך הגבולות ואף הרחק מהם, יוצא בראש הכוחות למשימות שמטרתן לשמור על ביטחונו של עם ישראל, ואף להביא חלק חשוב ממנו למדינתו מאתיופיה הרחוקה. תמיד היית שם, בני, צועד לפני כולם, מסכן את חייך למען מטרה נעלה, פועל בקור רוח, בשקט, אך בנחישות ובמקצועיות. לא תפסח על-אף לא תחנה אחת במסלול שירותך בצה"ל, כשבראשך שבות ועולות תמונותיהם של החברים שפסעו לצידך, פקודים, מפקדים ורעים לנשק, שלא שבו משדות הקטל: אוֹמִי גולדברג, חברך בלב ובנפש שנפל במלחמת לבנון הראשונה, ערן שמיר שנפל עת היית מפקד חטיבת הצנחנים, יונתן בָרַנֵס ששימש קשרך האישי כמג"ד 890, דרור וינברג, ששנינו זכינו לפקד עליו - והרשימה, לדאבון הלב, ארוכה. "מה יקרה אחרי הצהריים?", שאלת בנאום הפרידה שלך מתפקיד סגן הרמטכ"ל, והוספת: "אסע מכאן ואתייצב אל מול קיר שמות חבריי, אלה שאינם עוד ובחסרונם נותרו נוכחים תמיד. הצדעה אחרונה ותקווה גדולה שהייתי ראוי לדרכם של אלו שנתנו הכול." הייה סמוך ובטוח, בני, שהיית ראוי. אורחים יקרים, בני, בשנתיים האחרונות הייתה לי זכות גדולה לשמש שר ביטחון של צבא שאתה מפקדו. הגם שאנו מכירים עשרות שנים, דרכינו הצטלבו רק בתפקידים הבכירים. לאורך כל הדרך, ובמיוחד בשנתיים אלו, ראיתי בך שותף אמיתי לעשייה הביטחונית, איש של אמת, רמטכ"ל שמוביל את צה"ל באחריות ובשיקול דעת אל עבר עידן חדש במזרח תיכון גועש וסוער שאיש אינו יודע מה ילד בו יום. לאורך השנתיים האחרונות חשתי כי השיח בינינו היה פורה, הדיאלוג כן ותחושת השליחות שליוותה, ועדיין מלווה אותנו, אפשרה לך להוביל את צה"ל להישגים רבים, ולהוסיף להרתיע את אויבינו. יחד לחמנו, פשוטו כמשמעו, למען אנשי הקבע המסורים כל כך של צה"ל, שבשנים האחרונות נפגעה תדמיתם, בשיח התקשורתי-פוליטי, שלא בצדק, והם הפכו שק חבטות. ראיתי את הכעס הרב שנאגר בך כתוצאה מכך, את התסכול והצער על הפגיעה באנשים שכל מי שיושב כאן באולם מכיר את תרומתם האדירה. וגם אם אינך איש של מדון, וטוב שכך, במקרה הזה חשת כמוני שהסאה גדשה, ויצאת להילחם למענם של אלו שאין מי שידבר למענם. ראיתי אותך מוביל את צה"ל לשני מבצעים, "עמוד ענן" ו"צוק איתן", ובשניהם בלט קור הרוח שלך, השקט, החשיבה האסטרטגית הרחבה, והיכולת לראות שני צעדים קדימה. היינו שותפים להחלטות רבות-משמעות שרק מיעוטן נחשף לציבור הרחב, ובודדים מכירים את חשיבותן ותרומתן לביטחונה של ישראל. הובלת שורה של פעולות חשאיות שלא ייוודעו לעולם, כמו גם את התאמתו של צה"ל, כוחותיו ויכולותיו למציאות החדשה שמתהווה סביבנו. את כל אלו עשית בשקט, בנועם וללא גינונים, בצניעות, באנושיות ובזכות היכולת שלך לגעת בכל אדם. אתה מעביר את האחריות לגדי, על צבא חזק מאוד, מתקדם מאוד, איכותי מאוד, עם אנשים - גברים ונשים - מצוינים, הטובים ביותר שיש לנו. בארבע השנים האלו היית שותף לעיצוב דמותם של חיילי ומפקדי צה"ל, ובמובן הזה היית האיש הנכון במקום הנכון. ומעל הכול, בני, היית ונשארת בן אדם. זו המעלה החשובה ביותר בעיניי. כפי שהגדיר זאת דוד בן-גוריון בשיחה עם חניכי בית הספר לפיקוד ומטה באוקטובר 1960, ואני מצטט: "מפקד שהוא איש אחראי, המתייחס לפקוד שלו כאל בנו. במובן הזה עליו להיות איש לדוגמה, ולא רק שיידע כל תורת הלחימה והמקצוע הצבאי. עליו להיות איש מוסרי במובן הנעלה של המילה, ולעורר בהתנהגותו ובהליכות חייו אמון בלב הפקודים", סוף ציטוט. את כל אלו ויותר מזה, בני, יש בך. רויטל היקרה, בראש ובראשונה, התודה היא לך. רק מי שחווה עשרות שנות שירות עמוסות ורבות משמעות, בהן יום אינו יום ולילה אינו לילה, והבית הוא מקום שישנים בו בתקופות מסוימות, במקרה הטוב, פעם בשבוע מבין את גודל הקרבתך ותרומתך. המשענת המשפחתית, התמיכה, החום והאהבה שהענקת לבני, אפשרו לו להקדיש את שנותיו לצה"ל. היית שם בשבילו לאורך כל הדרך, החצי השני שלו, לא רק אישה אלא גם חברה אמיתית ושותפה לחיים, וביחד עם הילדים נדב, נוגה, נועם וניר, היה שבט גנץ המקום אליו שב בני בתום יום עבודה עמוס, וממנו שאב את הכוחות ליום המחרת. לפני שנים אחדות קראתי שנדב, עוד הרבה לפני שהלך בדרכי אביו והפך ללוחם בצנחנים, הביע את רצונו ללכת למשטרה ולהתלונן ש"גנבו לו את האבא". הערב אנו מודיעים לנדב: הגניבה שבה לבעליה. אבא חוזר הביתה. לך רויטל, אני מבקש להודות לך על שהענקת לנו את בני. ולך בני, רגע לפני שאתה עולה על האופנוע ודוהר אל עבר מסע חייך החדש, הבט עוד פעם אחת לאחור בסיפוק גדול. זכור מאין באת, כי בטוחני שתרומתך למדינת ישראל לא תסתיים כאן. אני מקווה שנוסיף לראותך משפיע על דרכה של ישראל גם בעתיד, במקומות בהם יוכלו לבוא לידי ביטוי יכולותיך הטובות. החברה הישראלית זקוקה לאישיותך, לניסיונך ולתחושת השליחות שמפעמת בך, וכל מקום שתבחר בו כדי לתרום - החברה הישראלית תהיה נשכרת. בשמי בני, בשמם של אזרחי ישראל ובשמה של מערכת הביטחון, אני מבקש לומר לך בני תודה, ובהצלחה בהמשך הדרך.