צועקים אלינו מכל הגגות שהאג'נדה של נתניהו היא בת מילה אחת: שרידות. אבל נוטים לשכוח שהאג'נדה הזו בדיוק תקפה במלוא חריפותה גם כלפי יצחק הרצוג. כי בוז'י יודע היטב שבמוצאי יום הבחירות, עם היוודע התוצאות, וכשיתברר לו סופית מה שהוא יודע כבר עתה, שאין ביכולתו להרכיב ממשלה - יישלפו הסכינים הארוכות המושחזות שיבקשו לסלקו מתפקידו בראשות העבודה. שלא לדבר על כך, שחוקת מפלגת העבודה מחייבת בחירות חדשות לראשות המפלגה - למקרה שהיו"ר מפסיד בבחירות הכלליות. בוז'י יודע שהדרך האפשרית היחידה להימלט, אולי, מהגורל הזה היא להישאר על הגלגל, ובמילים אחרות: להצטרף לממשלתו של ביבי. ואם כך, נשאלת השאלה באיזה תפקיד? גם כאן התשובה ברורה: שר החוץ. זוהי, אם כן, האג'נדה של בוז'י: לצבור מספיק מנדטים שיאפשרו לו לדרוש ולקבל את תפקיד שר החוץ, וכך להחלץ אולי מהצפוי לו מהאיתן כבלים למיניהם שממתינים בכליון עיניים לצניחת גופתו הפוליטית על המדרכה. ובתפקיד שר החוץ יוכל בוז'י לספר לאנשיו שהוא בונה עצמו להתמודדות על ראשות הממשלה בעידן שאחרי ביבי (השאלה אם בוז'י יהיה מסוגל להשתחרר אי-פעם מהתדמית שדבקה בו כמי שמתאים לכל היותר לשמש ראש עיר הנוער - היא שאלה אחרת).

ליברמן הבין את התמונה המצטיירת

מי שכנראה קלט את העניין הוא אביגדור ליברמן, שמבין שעם מספר המנדטים הצפוי לו הוא ייאלץ לפנות את כסאו כשר החוץ לטובת הרצוג. על-רקע זה יש להבין את הטפטופים של ליברמן שהרצוג ונתניהו כבר סגרו ביניהם דיל. אליבא דאמת, ליברמן, שרואה את התמונה המצטיירת, כבר ויתר למעשה על תפקיד שר החוץ כשהכריז, שכתנאי לכניסתו לקואליציה הבאה הוא ידרוש את תפקיד שר הביטחון (שגם אותו כמובן שהוא לא יקבל). האם בוז'י יצליח בתפקידו כשר החוץ? מה השאלה בכלל? שר חוץ הוא תפקיד שמעצם מהותו לא ניתן להיכשל בו - גם אם מתאמצים. ובכל מקרה, בוז'י, על-פי אופיו ומבנה אישיותו, יעדיף כשר החוץ לבצע שליחויות עבור ביבי, ובמילים אחרות: להיות הפקיד שלו.