למרות היותי חסיד חדש של השפה העברית, ארשה לעצמי לחוות דעה. המעבר ללטינית לא עומד כיום על הפרק, אך הרפורמה הקלה יותר, הוספת תנועות, יכולה למצוא כמה וכמה תומכים נלהבים. הם מנמקים זאת בכך שבעברית כתיב המילה אינו משקף את ההגייה, והדבר מקשה על הקריאה הנכונה של הטקסט הלא מנוקד.
אני מתנגד נחרצות הן למעבר ללטינית, והן להוספת תנועות, ובכלל לשינוי הקל ביותר בכתיב הקיים. הרפתקנותם של מצדדי הרפורמות נובעת מחוסר ניסיון. הם אינם חשופים לחסרונות של המהלך. שינוי הקל ביותר בכתיב העברי עלול לגרום להלם המוני.
לפני כמאה שנה, ברוסיה הגדולה, החליטו השלטונות לבטל מספר אותיות שהיו מיותרות לגמרי, כאלה שנותרו בשפה מהתקופה העתיקה. הרפורמה הייתה נחושה ביותר. לצורך ההמחשה: הרומן של לב טולסטוי "מלחמה ושלום" רזה אחרי הביטולים בכמאה עמודים!
הרפורמה ההיא עברה בקלות יחסית משתי סיבות. ראשית, באותה תקופה ברוסיה התחוללה מלחמת אזרחים, רבבות אנשים נהרגו, ושינוי הכתיב הייתה הצרה הקטנה ביותר של האומה. שנית, תשעים אחוזים מהאוכלוסייה באימפריה המתפוררת היו אנאלפביתים. ובכל זאת, גם אז נכנסו אנשים משכילים רבים להלם משינוי הכתיב. רבים התלוננו שהם אינם מצליחים להתרגל לזה, ואינם מסוגלים ליהנות מהספרים שפורסמו על-פי הכללים החדשים. הקריאה הפכה עבורם ממעשה מהנה לעינוי. הם המשיכו לכתוב מכתבים אחד לשני על-פי הכתיב הישן.
בנוסף, אנשים מגיבים ברוגז לריבוי הלא טבעי של אותיות מסוימות. לכן, ברוסית נמנעים מלהשתמש באותיות שאינן נפוצות בשפה הרוסית בכתיבת השמות והמילים הלועזיים, כדי לא לגרום לקורא לאי-נוחות, גם אם האות משקפת באופן מושלם את צליל המילה הלועזית. האינטרסים של הקורא גוברים על הדיוק. למשל, הם מנסים לא להשתמש באות הרוסית Э, כי היא מופיעה בטקסטים הרוסים באופן נדיר ביותר. אותם הכללים פועלים גם לגבי האותיות Ы ו-Ъ. עבור הקורא הרוסי, עמוד עם ריבוי האותיות האלה נראה כטקסט זר.
איך אומרים ברוסית מוסקבה תומכי הרפורמה אומרים כי כתיב המילה העברית אינה משקף אף אדם, למעט תלמידי בית ספר יסודי ודוברי שפה אחרת הלומדים את השפה באולפן, לא קורא מילים אות אחרי אות. מהלך הקריאה בכל שפה הוא אחר. המבט שלנו רץ לאורך השורה, מצלם את המילה בחלקיק השנייה, מזהה אותה ועובר למילה הבאה. הישראלי המצוי פוגש במהלך לימודיו בטקסטים כמעט כל מילה אלפי פעמים. הוא יודע לזהותה גם אם היא כתובה באופן שגוי, גם אם על הנייר הקרוע נשאר רק חלק מהמילה. כאן עוזר לו הקונטקסט, ההקשר.
קיים נימוק נוסף מדוע אין שום צורך בהוספת תנועות לכתיב העברי. העברית הכתובה לא בנויה לשימוש דקדקני בתנועות. גם כיום במקרים רבים היא אינה משתמשת בתנועות קיימות. למשל, פוסחים על אות התנועה י' במילים "מכתב", "מגדל", "תקווה", ואין דוחפים את האות לשורה הארוכה של הפעלים נוסח "לשמוע", "לקרוא", "להתראות". אות התנועה ו' מרגישה שהיא מיותרת בשמות ומילים כמו "מרדכי", "אסנת", "משה", "גילה", "שילה". אז למה להמציא עוד תנועות - כדי שיעמדו בצד ללא שימוש כאבן שאין לה הופכין?
לפני עשרים שנה, כאשר עשיתי את צעדיי הראשונים בשפה העברית, הקפידו בעיתון מעריב לסמן את האות שׂין השמאלית במילים כגון "שֹמאל", "נשֹיא", "שֹשֹון" וכדומה. מאוחר יותר ויתרו גם בעיתון על הלוקסוס המיותר הזה.
ללא קשר לדיוק בכתיב המילה, במהלך העשורים ומאות השנים נוצרת כימיה מיוחדת בין צורת כתיב המילה למשמעותה, והמשוררים יודעים לנצל אותה באופן פיוטי בשיריהם. התערבות שרירותית בתחום, שינוי מלאכותי מנתק את הקשר, ופוגע במהלך היצירתי.
הנימוק היחיד המצדיק לכאורה הוספת תנועות לכתיב העברי הוא הקושי לקרוא מילים ושמות לועזיות. הטענה נראית רצינית ביותר. במקרים כאלה קשה לנחש, הקונטקסט לא עוזר. בעיה כזאת קיימת בכל שפה. הרוסים לא הוגים במדויק את רוב המילים והשמות האנגליים, הצרפתיים או הספרדיים, ברוב המקרים ההגייה שלהם אינה תואמת את ההגייה המקורית - אז מה? הרוסים לא קוראים להחליף את הכתיב הקירילי שלהם ללטינית או סינית.
בעברית, כאשר בפעם הראשונה נוקבים במילה לא מוכרת, ניתן לכתוב אותה בניקוד, מה שעושים בדרך כלל בתרגומי טולסטוי, צ'כוב או דוסטוייבסקי.
ומה בקשר לעולים הסובלים לכאורה מהעדר התנועות? האמינו לי - גם מלמדי השפה האנגלית סובלים מאותם הקשיים, ואיש לא מתכנן לקרב את הכתיב האנגלי להגייה המודרנית. זה יעבור. יש לי המלצה אחת, רצפט יעיל אחד לחבר'ה העולים: לקרוא יותר, וזה יסתדר בסוף.
שפה היא מנגנון חי ומתפתח. נניח שבעזרת שינויים כאלה או אחרים נגיע למצב שכל מילה כתובה תשקף בדיוק אידאלי את צלילותה. כעבור 50-100 שנה הגיית המילים תשתנה. ומה אז - שוב פעם רפורמה?