הרוטציה והאטרקציה של ציפי לבני חלפה והסתיימה. היא הורחקה מהמצלמות של מוקדי התעמולה, על-פי הנחיה של ראובן אדלר, היועץ האסטרטגי החדש של "המחנה הציוני". הגיע הזמן לערוך סיכום ביניים של דרכה הפוליטית: ציפי לבני פוליטיקאית עם מאזן כישלונות מדיניים ומפלגתיים. היא קיבלה ממפלגת העבודה "דיור מוגן" ומשוריין לעצמה ולכמה מחבריה, ללא שום תמורה פוליטית ממשית, מאחר שמפלגת "התנועה" החלולה הייתה כותרת ללא אנשים וללא נכסים. לבני חיסלה שתי מפלגות שהיא עמדה בראשן, קדימה ו"התנועה". היא נכשלה בכל המשאים והמתנים המדיניים שעמדה בראשם עם הפלשתינים, גם בממשלתו של אולמרט וגם בממשלתו של נתניהו. היא הודתה בראיון בעיתון החשוב "ניו-יורק טיימס" שאבו-מאזן אשם בפיצוץ שיחות השלום, עם זאת המשיכה להאשים את נתניהו כאשם בקיפאון המדיני. למרות עובדות אלה, יש לה את החוצפה להמשיך לשווק את עצמה, כמדינאית יחידה בישראל, בעלת סגולות ייחודיות, המסוגלת "לגייס את העולם" לטובת ישראל. היא פוליטיקאית "נודדת" בין ארבע מפלגות ומשווקת אשליות של שלום. היא מכנה את ראש הממשלה נתניהו "זבל", "אפס", "אימפוטנט", ואת הפלשתינים בני שיחה "האידיוטים האלה". כך מדברת מי שמייעדת עצמה לשרת החוץ ולראשות הממשלה? יש לה "סגנון" ביטוי עלוב של התנשאות. לבני היא אופורטוניסטית נחותה עם עודף התנשאות,ציניות ויוהרה. האגו שלה לא מאופסן, הוא גלוי ומתפרץ בכל במה. כמומחית בעיני עצמה לניהול משא-ומתן, היא נכשלה עם הפלשתינים, אבל הצליחה מאוד עם מפלגת העבודה. היא זכתה לששה מקומות משוריינים וגם לרוטציה בראשות הממשלה. בעבר היא ניסתה ללא הצלחה לסחוט רוטציה כזו מיחימוביץ' ומיאיר לפיד. מבחינה אידיאולוגית, לבני הספיקה כבר לנקוט כמעט כל עמדה. מבחינה פוליטית הייתה כבר כמעט בכל מסגרת מפלגתית. היא הייתה חברה בתנועת החרות, בליכוד, בקדימה, בתנועה,ועכשיו התחברה לעבודה. לבני היא פוליטיקאית שנמצאת תמיד בתנועה. יש לצפות שאולי בקרוב תפרוש גם מ"המחנה הציוני" למחנה חדש. היא מנעה את צירופו של שאול מופז ל"מחנה הציוני". היא זרקה גם את אחרוני הפוליטיקאים שתמכו בה. כוונתי לחברי הכנסת מצנע, שטרית, צור ושטרן. האם היא נכס או נטל על מפלגת העבודה? התשובה תינתן על-פי תוצאות הבחירות.