אני לא אוהבת מחויבויות, אני יכולה לומר זאת בגאווה היום ביום האישה הבינלאומי 2015 שבו אני מציבה אבן דרך חשובה מאוד בקריירה שלי כעורכת וכמוציאה לאור. אני כל-כך שונאת מחויבויות, איני אוהבת להתחייב שאגיע לפגישה בזמן, לא אוהבת להתחייב להיות חברה טובה, לא יכולה להתחייב להתמיד בתגובות שלי למישהו שכותב אליי.
אם תשאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה, אספר שאני רוצה להיות חופשייה מכל הכבלים, פשוט לא להיות חייבת להתייצב בזמן בכל הצמתים של חיי. הייתי רוצה להיות נטולת דאגות מכל הדאגות שיש לי כאישה, כאם, כאחות.
אני לא אוהבת מחויבויות, לכן לא התחייבתי להוציא לכן ספר כפי שכל אחת מכן רוצה ולא ביקשתי עצות כיצד לערוך, גם כשניסו לעזור לי עניתי שבסדר אני אתייעץ איתך ואחר-כך שכחתי. כי אני אוהבת לעשות כמעט הכל בעצמי, לבדי, בדרכי שלי. את הספר זכויות יוצרות ערכתי על-פי טעמי הספרותי, גם את הציורים והצילומים בחרתי על-פי טעמי. אני ערכתי על-פי הבנתי ואם זה הצליח או נכשל, הכל קרה כי לא התחייבתי לכלום. הכל קרה במקרה. ככה אני אוהבת, בלי להתכוון, הכל התכוון.
האמת הדבר היחיד שהתחייבתי אליו היה שאצליח להפיק את הספר לקראת יום האישה הבינלאומי. רציתי משהו יוקרתי ויפה, ספר כזה שלא נראה במחוזותינו. לכן השקעתי בצורה ובמראה הספר. לגבי התכנים אני יכולה לומר בגאווה, שפרקי השירה, פרקי הפרוזה, הציור והצילום, משרטטים חתך מעניין של חוויות מעולמן של נשים, כן מוכנה לגלות הסתמכתי עליכן, אני לא בדיוק אחראית, אתן הייתן אלה שעמדו בלוח הזמנים, שהקשבתן שתמכתן.
בספר אתן מייצגות נשים שחוות הצלחות, בספר אתן מספרות על יחסי בנות ואימהות. מתוודות על תופעת החפצת האישה, מגלות לנו שוב על היחס אל האישה המזרחית. נשים שהתקבלו לקובץ הן יוצרות ותיקות וגם יוצרות שזוהי להן חשיפה ראשונה. מיוחדת חשיפתה של אירית סלע שציירה עבודת תחריט שעליה מתנוסס דגל הגאווה, והיא מייצגת את הקהילה ההומולסבית בספר.
איני מסוגלת להקשיב לנאומים ארוכים, וכמו שאמר ביאליק, למי שתופס את הבמה יש מחלה שנקראת נאמת על משקל המחלות כמו אדמת, חצבת, לא אלאה אתכם בדברים נוספים. הספר מדבר בשם כולנו, מורכב ויפה כמו כל 93 היוצרות שהסכימו להשקיע בו וגם ליהנות ממנו.
למדתי דברים רבים על עצמי ועל היוצרות במהלך העבודה, ואני מודה לכולכן על הושטת היד והתמיכה ללא סייגים. מודה לכל מי שקיבלה את שיפוטי ודרכי העבודה שלי.
תודה מיוחדת ל
בלפור חקק שזרק את הרעיון לאוויר בחודש אוקטובר 2014 ולולא ההברקה שלו לא היינו עומדים כאן היום. לכן, ידידי היקר, תודה לך על השאלת הרעיון. חיבקתי את הרעיון ורציתי ספר מגדרי. הדרתם גברים מכוונת, חייבת לומר שנעים לי לעבוד עם נשים. רק נשים ללא עצות של גבר לאורך כל הדרך. ואיני מצטערת על כך.
מודה לנורית צדרבוים שנרתמה להנחות את הערב, מודה לצלמי הערב עמי ורדי, אירית סלע ומשה ויג. אני מודה לכל האורחים. מודה מקרב לב ליערה בן דוד ולסשה וולך שהיו החלק האמנותי של הערב בשירה. מודה למשוררות שהשתתפו בערב שמייצגות את העושר הרב בספר.