הכחשת הקמתה של ממשלת-אחדות לאחר הבחירות אינה אלא טקטיקה משותפת של הליכוד ושל
המחנה הציוני כאחד. אחרי ככלות הכל לא נעלם משתי המפלגות המובילות שהכרזתן מראש על כוונת הקמתה של
ממשלה שכזו רק עלולה להבריח מכל אחת מהן מספר לא-מבוטל של קולות. הדברים אמורים הן באלה שקצה נפשם בהמשך שלטון-ביבי, וכן באלה שאמונם בשלטון-בוז'י הוא בערבון מוגבל ביותר.
יראים במיוחד מאפשרות הקמתה של ממשלת-אחדות הם
נפתלי בנט ו
יאיר לפיד. השניים משוכנעים בסתר-ליבם כי ממשלה שכזו עלולה להותיר את שניהם באופוזיציה, הרחק מאורו הזרקורים ומחוסרי-השפעה. ללא צל של ספק ניטרולם הוא חלומו הרטוב של ביבי, הרואה את עצמו שוב כראש-ממשלה, שאינו מעוניין בכאב-ראש מיותר שהשניים עלולים להמיט עליו.
מעבר לכך נועדה טקטיקת הכחשתה של ממשלת-אחדות לשרת את האינטרסים המשותפים של הטריומווירט בוז'י, ציפי וביבי, שאמורים יחדיו להנהיג את המדינה. שלושתם מודעים די היטב לעובדה שללא שיתוף-פעולה ביניהם - אין שום סיכוי להרכיב ממשלה.
המוצא מהסבך
כי את האמת אין עוד להסתיר: רק חלוקת העוגה ביניהם תסלול את הדרך לממשלה יציבה, כאשר ככל הנראה יצטרפו אליה, לא בלי חדווה, המפלגות החרדיות, בעוד מפלגות אחרות יקפצו אף הן על אותה עגלה, אך תוך נטילת גלולות כנגד בחילה, ורק כדי לא להיוותר מחוץ לתמונה.
שלטונו של הטריומווירט עשוי לשים קץ לסבך גדול של בעיות הפוקדות את המדינה. בין היתר הוא יפתח פרק חדש ביחסים המתוחים עם ממשלו של אובמה. יהיה זה כאשר בראש משרד החוץ יעמדו ציפי או בוז'י - שלעומת ביבי נחשבים לחביביהם של האמריקנים. יופשרו גם היחסים העכורים עם הפלשתינים, תוך חיפוש דרך לפתרון של פשרה. בראש ינווט, כמובן, נתניהו, בשל ניסיונו המדיני העשיר. בוז'י וציפי יודעים, מן הסתם, שזו המציאות ושאין עוד בילתה.
