עד שנות השמונים התאפיינה המערכת הפוליטית בישראל בתיקו דו-גושי: איזון כוחות אלקטורלי בין שתי מפלגות גדולות וחזקות -
מפלגת שלטון אל מול מפלגת אופוזיציה, דבר שהקנה לכל מפלגה כוח רב ויכולת לקדם את האג'נדה שלה בנושאים השונים.
מאז, עקב העליות ארצה וריבוי השסעים בחברה הישראלית, כוחן של המפלגות הגדולות נחלש והוקמו מפלגות קטנות רבות, אשר כל אחת בחרה להתמקד בנושא מסוים שחרתה על דגלה או לחלופין פנתה לקהל יעד ייחודי. ראוי לציין בהקשר זה כי חלקן הגדול של מפלגות אלה כלל לא שורד את החיים הפוליטיים והן נעלמות לאחר קדנציה או שתיים. זאת ועוד, קיומן של מפלגות רבות במפה הפוליטית מקשה על הקמת
ממשלה חזקה עם גוש חוסם משמעותי, מה שהוביל ליצירת תרבות של "דילים" ושל אילוצים קואליציוניים בכדי להקים ממשלה.
דעתי היא שהדבר פוגע במדינה בצורה קשה: אומנם קיימת ייצוגיות רחבה ואפילו ייצוגיות-יתר של כל חלקי העם בתוך הממשלה, אך נוצר מצב אבסורדי שבו מפלגה קטנה שהציבור לא בהכרח נתן לה כוח מקבלת בפועל כוח גדול יותר, עד כדי הכרעה באשר למי יהיה ראש הממשלה (ראו לעניין זה את "התרגיל המסריח" של החתרן הבלתי נלאה ב-1992).
מכאן נגזרת יותר מתמיד החשיבות לצאת לקלפי ביום שלישי הקרוב, להצביע ולתת את קולכם למועמד אשר הכי ראוי מבחינתכם להנהיג את המדינה בשנים הקרובות. על-פי כל הסקרים, רוב גדול של אזרחי המדינה רואה דווקא ב
בנימין נתניהו כמועמד הטבעי לראשות הממשלה בפעם הרביעית.
מערכת הבחירות הנוכחית צפויה להיזכר ככזו אשר הושקעו בה כספים ומאמצים רבים על-מנת להפיל את שלטון הימין.כל אדם המסתובב בימים אלה ברחבי הארץ, שם ודאי לב לכך שאין צומת בכבישי ישראל שלא נתלו בה שלטים כנגד המחנה הלאומי.כמו-כן ישנה התגייסות, מרשימהבממדיה יש לומר, של מדינות שונות ושל בעלי הון כנגד השלטון המכהן בסיוע מסע הסתה ממומן ומתוזמן היטבשל התקשורת הכתובה והמשודרת - וכל זאת רק כדי לראות במפלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אם בבחירות הקודמות מתוך תיעדוף מדיניות פנים על פני מדיניות חוץ, הרשו לעצמם אנשים רבים (ובכללם כותב שורות אלה) להצביע למפלגת "יש עתיד" או למפלגות אחרות אשר מבטיחות לשנות "את השיטה" ולטפל בפערים הכלכליים והחברתיים, להוריד את יוקר המחיה, לייצר דיור בר-השגה, להוריד את המחירים על מוצרי הצריכה וכדומה - הרי שבבחירות הנוכחיות אין עוררין על כך שהנושא הבוער יותר מתמיד הוא המדיני-ביטחוני.
התחום הכלכלי-חברתי חשוב כמובן אף הוא, אך כרגע עומדים אתגרים ביטחוניים רבים לפתחה של מדינת ישראל - חמאס בעזה, חיזבאללה בלבנון, דאעש בגבול ירדן, אירן גרעינית - ובאלה צריך מנהיג בעל שיעור קומה שיידע לטפל ולעמוד בלחצים בינלאומיים.
משיחות שאני מנהל עם חברים ומכרים עושה רושם שגם אלה מביניהם הנמנים על מצביעי השמאל הפוליטי, לא באמת רואים בבוז'י הרצוג אדם הכשיר והמתאים לכהן כראש ממשלה. חוסר הכריזמה המשווע, האנגלית המשובשת, ושתיקתו בחדרי החקירות מובילים למסקנה שהאיש אינו מתאים לתפקיד.
יתרה מכך, הוא לקח תחת חסותו את
ציפי לבני, שהשאירה חובות במפלגתה הקודמת ועל-פי הסקרים כלל לא הייתה צפויה לעבור את אחוז החסימה, ומייד הסכים לרוטציה עימה על רשות הממשלה. אדם ללא עמוד שדרה שנכנע לתכתיבים של אחרים מבלי לעמוד על שלו זה מי שהייתם רוצים לראות כראש ממשלת ישראל? זה אדם שהייתם נותנים לו אחריות על חייכם ועל עתידכם? זה האיש שאתם מפקידים בידיו את האחריות לניהול משא-ומתן על חלקים במדינה? וגרוע עוד יותר - מייד אחריו תיכנס גם הזונה הפוליטית ציפי לבני למשרד ראש הממשלה למשך שנתיים, אם בכלל תישאר לנו מדינה עד אז ואם היא לא תעבור למפלגה אחרת בזמן שנותר.
זאת ועוד, בוז'י הרצוג אינו שולל את מועמדותו של חבר הכנסת והמחבל
אחמד טיבי לקודשי הקודשים של הכנסת - ושוקל למנותו כחבר בוועדת החוץ והביטחון - שעוסקת במדיניות החוץ של המדינה וזרועותיה הביטחוניות.
שני נושאים מרכזיים העומדים על סדר היום:
ראשית, כמובן, הנושא המדיני-ביטחוני.
האם אתם רואים את בוז'י וציפי מצליחים להגן על האינטרסים של המדינה היהודית? מנהלים קבינט ביטחוני? יוצאים למבצעים מעבר לקווי האויב? לוחצים על הכפתור האדום בעת הצורך?
האם הסכמתם של ציפי ובוז'י להקמת מדינת חמאסטן על כביש 6, לא תפגע ביכולת של נתב"ג להמראות ונחיתות דבר שיוביל לשיתוק המדינה?
האם לא למדנו מאוסלו ומההינתקות שויתורים לאויב אינם מחזיקים מעמד ואינם מייצרים הסדר או שקט?
ראש ממשלה ללא שיעור קומה ייכנע לתכתיבים של האיש השחור בבית הלבן - הלא הוא ברק חוסיין אובמה, שהחליט ללכת נגד מדינת ישראל מיומו הראשון במשרד ולזכות באהדה מצד העולם הערבי, וימסור חלקים נוספים משטחי ארץ ישראל תמורת נזיד עדשים והבטחות חסרות בסיס לשלום איזורי. את השפעותיה של שואת אוסלו אנו חווים עד עצם היום הזה. אסור לחזור על הטעות הזו, חייבים להתפכח.
באחרונה נשמעים קולות רבים על "
הסכם אוסלו2", במסגרתו יתבצע פינוי של כחצי מיליון יהודים מיהודה ושומרון. ברצוני להזכיר כאן שאלה ששלחו יהודים לגור ביהודה ושומרון לאחר מלחמת ששת הימים היו לוי אשכול ומפלגת העבודה. היה ויפונו אנשים אלה מבתיהם- הרי שכולם יגיעו לאזור המרכז הצפוף ממילא, מה שיוביל לכך שהיצע הדירות ייגמר, מחירי הדיור ירקיעו שחקים, כבישי ישראל ייסתמו והתחבורה הציבורית תיתקע.
עכשיו כשהבנו למה אי-אפשר ולא צריך לפנות אותם נעסוק בסוגית התקציבים המועברים להם. כאמור, מדובר ביהודים כמוכם המשלמים מיסים, משרתים בצבא, עובדים ולומדים. בדיוק כמוכם, הם זכאים לתשתיות, לחינוך, לבריאות ולתחבורה, ולכל מה שאתם וילדיכם בתל אביב, רעננה וסביון זכאים לו. אין שום סיבה למנוע מהם תקציבים. דין אריאל כדין תל אביב.
כשאתם בוחרים ביום שלישי הקרוב, הבחירה היא לא רק בין ביבי לבוז'י, הבחירה היא בין לגרש חצי מיליון יהודים מביתם או לא.
שנית, הנושא הכלכלי-חברתי.
נכון, הכל יקר כאן וקשה להגיע לדירה משלנו, ובכל זאת הנה מקצת הדברים שקרו כאן בשנים האחרונות - הכבישים מלאים ויש ביקוש שיא למכוניות חדשות; בכל מקום בונים בניינים חדשים; שכר המינימום עלה - פעמיים, ועל-פי הלמ"ס נצמא בצמיחה מתמדת; האבטלה נמצאת בשפל של 5.6% (בין הנמוכות במדינות ה-
OECD, ראו את ספרד המתקרבת ל-30 אחוזי אבטלה!); חברות בינלאומיות פותחות כאן מרכזי פיתוח ומשרדים ויוצרות תעסוקה גם במעגלים שני ושלישי; הממשלה עמלה על הפחתת חסמי הייבוא ופתיחת שווקים לתחרות (המלט, הגבינות וכדומה); בוצעה רפורמה שהוזילה בעשרות אחוזים את מחירי הסלולר (היוזם והמוציא לפועל של המהפיכה הזו, בניגוד למה שרבים חושבים ומייחסים לשר כחלון, הוא בכלל השר
אריאל אטיאס מ
ש"ס); בוצעו רפורמות בשוק הטלוויזיה (עידן פלוס, סלקוםטי.וי); בתחבורה בוצעה מהפיכה של ממש - נפתחו כבישים חדשים ונסללו מאות קילומטרים של גשרים, מחלפים ומסילות רכבת בעלות של 27 מיליארד ש"ח כדי לחבר בין הפריפריה למרכז; התחילו לעשות סדר בנמלים הקיימים, ובהקמת נמלים חדשים להגברת התחרות והוזלת עלויות; בוצעה רפורמת "
שמיים פתוחים" שהוזילה את מחירי הטיסות; הוקמה ועדת ששינסקי שגרמה לעימותים עם בעלי ההון כדי שלא ירוויחו על הגב של כולנו מהגז שנתגלה מול חופי ארצנו; חקיקת חוק חינוך חינם מגיל 3; העברת תקציבים לסיוע לניצולי שואה; העברת בסיסי צה"ל לנגב כדי לפנות שטחי נדל"ן באזורים מבוקשים במרכז ובניית אלפי יחידות דיור במקומן; הארכת שעון הקיץ וכו' וכו'.
אין ספק שעדיין מעט יקר כאן - אך בכל זאת דברים רבים כבר נעשו, ובשביל שנושאים נוספים ימשיכו להיות מטופלים צריך זמן וממשלה חזקה ויציבה ללא גורמים מסרסים ומטרפדים. עכשיו עצרו רגע וחשבו, האם אתם באמת רוצים לראות כאן כלכלה סוציאליסטית?
האם באמת נהפוך את ישראל לרפובליקת בננות במסגרתה אנשים משתרכים בתורים ארוכים מחוץ למכולות כדי לקנות לחם כמו בשנות ה-50? האם המדינה תיאלץ להעלות מיסים כדי לממן את התוכנית השאפתנית והאובדנית הזו? או שמא תכניס אותנו לגרעונות של מיליארדים כמו ביוון?
כלכלה סוציאליסטית המבוססת על העלאת מיסים לחברות מחו"ל תבריח מכאן את אותן החברות ואת המשקיעים הזרים בסטרט-אפים ובעסקים ישראלים, דבר שיוביל אותנו לצמיחה אפסית ולעלייה באבטלה.
איזה עתיד אתם רוצים לילדיכם?
לכו להצביע.
אל תבזבזו את קולכם על מפלגות קטנות. הצביעו למי שלדעתכם ראויה להיות מפלגת השלטון, כל השאר כבר ימצאו את דרכם לאופוזיציה או לקואליציה.
