המנהיגות הערבית-ישראלית לאן?

הפער בין שאיפות ההשתלבות של ערביי ישראל לבין העויינות לציונות מצד מנהיגיהם מעורר את השאלה באיזו מידה הרשימה המשותפת מייצגת נאמנה את רצון בוחריה. בעיתון ידיעות אחרונות של יום שישי האחרון התפרסם סקר של יוסף מקלדה ממכון סטט- נט שהביא תשובות לשאלות מה היו רוצים ערביי ישראל שהמפלגה הערבית המאוחדת תעשה למענם: שאלה ראשונה: במה הרשימה המשותפת צריכה להתמקד יותר? 77% - בבעיות הכלכליות והחברתיות במגזר. שאלה שנייה: האם הרשימה המשותפת צריכה להיות בקואליציה? 71%- כן. שאלה שלישית: בעד הסכם עודפים עם מרץ או נגד: 83% - כן. שאלה רביעית: האם אתה אופטימי לגבי עתיד היחסים בין יהודים לערבים בישראל? 64% - אופטימי. לאור הדעות שהביעו ערביי ישראל נוצר הרושם ערביי ישראל רוצים להשתלב בחברה הישראלית ולחיות בדו- קיום עם היהודים בישראל. לכן הם תומכים בהצטרפות הרשימה המשותפת לקואליציה בראשות המחנה הציוני ומתנגדים להחלטת מנהיגיהם לא לעשות הסכם עודפים עם מרץ. מסקרים אחרים מתברר שצעירים וצעירות רבים בחברה הערבית מעוניינים להתנדב לשירות לאומי שהוא, למעשה, שירות אזרחי וכתוצאה מכך ליהנות מההטבות הנילוות לשירות. השירות בשירות הלאומי פותח בפני הדור הצעיר הערבי- ישראל אפשרויות להתקדם בחיים ולהיקלט בתעסוקה. הם מצפים ממנהיגיהם לטפל בבעיות הכלכליות והחברתיות שלהם ולא בבעיה הפלשתינית. מכל הדברים הללו נוצר הרושם שערביי ישראל מוכנים לחיות במדינה יהודית בדו-קיום עם היהודים. לאור ההחלטות שהתקבלו עד עתה ע"י המנהיגות של הרשימה המשותפת נוצר הרושם שהמנהיגות הערבית אינה מודעת כלל לרצון הבוחרים הערבים. המדיניות של המפלגה שונה מזו שהבוחרים הערבים רוצים ברוב הנושאים. הרשימה המשותפת דחתה את ההצעה להסכם עודפים עם מרץ מפני שמרץ נחשבת בעיניהם למפלגה ציונית והם אינם מוכנים לשתף פעולה עם מפלגה ציונית. הרשימה המשותפת גם הודיעה שלא תשב בקואליציה של הרצוג אם וכאשר תוקם מכיוון שזוהי קואליציה ציונית. אחמד טיבי התראיין השבוע לערוץ הראשון והצהיר שהם אינם מתחייבים לתמוך בהרצוג. ראש הרשימה איימן עודה התבטא בפומבי נגד התנדבות הנוער הערבי-ישראלי לשירות לאומי. המרכיב המשותף היחידי במדיניות המתגבשת של הרשימה המשותפת מבחינתם של הבוחרים הערבים הוא ההצהרה שהם יטפלו בבעיות הכלכליות והחברתיות של ערביי ישראל-משימה שהמפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת לא ראו בה בעבר את העיקר. בעבר היה עיקר עיסוקן של המפלגות הערביות בבעיה הפלשתינית, במערכה ציבורית להדבקת תווית של גזענות לחברה הישראלית כולה ונגד מדינת היהודים. בפאנל רב-מפלגתי בו השתתפו לאחרונה נציגי המפלגות השונות אמר הנציג של הרשימה הערבית המשותפת שדאעש למדה מהציונים לאנוס ולרצוח. התבטאות זו שאין בינה לבין העובדות ההיסטוריות דבר מעוררת ספקות חמורים לגבי יחסה של המפלגה לישראל כמדינה יהודית. בעיתונות הופיעה ידיעה מדאיגה ביותר. על-פי הכתוב, קטר תרמה בהמלצתו של בשארה שברח מהארץ לאחר שהואשם במגע עם סוכן זר, 20 מיליון דולר למפלגה הערבית המאוחדת באמצעות בל"ד. ראשית כל, זוהי תרומה של מדינת אויב למפלגה ישראלית וסביר להניח שהיא מנוגדת לחוק. שנית, מאחר שהתרומה הועברה באמצעות בל"ד הכסף נותן לבל"ד השפעה הרבה מעבר לגודלה במפלגה המאוחדת. רמז על כך קיבלנו מהעובדה שלמרות שחלק ניכר מהמנהיגות רצתה לחתום על הסכם עודפים עם מרץ, בל"ד מנעה את הצעד בהטילה עליו וטו. ישראלים רבים ממוצא יהודי תלו תקוות גדולות במפלגה הערבית המאוחדת. התקווה הייתה שהמפלגה תפעל להשתלבות ערביי ישראל בחברה הישראלית, להפסקת ההסתה נגד המדינה היהודית ולשיתוף פעולה למען שוויון אזרחי של ערביי ישראל. לסיום, התמונה המצטיירת היא שהרשימה המאוחדת מגלה יחס שלילי ואף עויינות כלפי הציונות. מכאן, שקיימים ספקות קשים אם הרשימה המשותפת מכירה בישראל כמדינה יהודית. נוצר הרושם שקיים פער בין שאיפות ההשתלבות של ערביי ישראל לבין חוסר הרצון של מנהיגיהם בהשתלבות. העויינות לציונות מצד מנהיגיהם מעוררת את השאלה באיזו מידה הרשימה המשותפת מייצגת נאמנה את רצון בוחריה.