בועת חוק פארטו

הם עוד לא יצאו מהבועה. בשלושת הימים האחרונים מאז נודע הניצחון הגדול, אני משוחחת ומקשיבה לאנשי שמאל ש"המציאות" טפחה על פניהם כשנפלו לשקרים של עצמם והם סובלים ממספר נכבד של תסמינים. מערכת הבחירות הבלתי אפשרית בה התגייס כל מחנה השמאל כדי להדיח את המחנה הלאומי מהשלטון, בקואליציה רחבה שלא הייתה כמותה מאז הקמת המדינה: מעיתון נוניתון ועד מני נפתלי (דרך אגב, לאן הוא נעלם פתאום?), משדרנים ו"פרשנים" למיניהם ועד V15 ובקבוקים, מצו 8 לפטפטת גנרלים מזדקנים וממורמרים ועד הגחכת הנסיעה של ראש הממשלה לאבל הלאומי בצרפת (אבו מאזן בשורה הראשונה לזכר נרצחים יהודים - זה היה בסדר), ועוד כהנה וכהנה. תסמין ראשון - "מישהו בגד". האפשר שהכל לא עזר? כל המיליארדים, כל השקרים, כל ההשמצות, כל הלגלוג, כסף של מדינות זרות, חוסיין אובמה? אב בית? מה קרה פה? הוא קוסם? עוף החול? להטוטן? (כל הכינויים נאמרו ועוד שאיני חוזרת עליהם) - איפה טעינו? בטוח שהיו להם חפרפרות בתוככי השמאל. בגדו בנו. תסמין שני - "הם השתלטו על המדינה שלנו"! גנבו לנו את המדינה! אנחנו לא אותו עם. אנחנו השבט הלבן! אנחנו לא ממנשקי המזוזות! מהפריפריה! מהמזרחיים! הם לא מהמחנה שלנו! אלה שהצביעו לליכוד בכלל לא מכאן. תל אביב שלנו! כיכר מלכי ישראל שלנו! אסור היה להרשות להם לעשות שם עצרת. ממילא הגיעו רק כמה הזויים מנוער הגבעות. ה"ערים הנחשבות" שלנו ולא שלהם, ירושלים, הר-הבית, יהודה, שומרון, הגליל, הנגב של הערבים, אז מי אלה בכלל שהצביעו? מי זה העם הזה? החצוף הזה? איך העז להמרות את פי הסוקרים וה"מומחים" שנשבעו שיהיה מהפך? מכל הרשתות החברתיות של השמאל יצאה הוראה, חד-משמעית! בשום אופן לא תורמים יותר לנזקקים אחרי מה שהם עשו... דופקים אותם והם מצביעים לליכוד. להחליף את העם! (קריאה שחוזרת מאז הבחירות בתשל"ז 1977, בהן קיבל הליכוד לראשונה מאז הקמת המדינה את המנדט להרכיב את הממשלה). תסמין שלישי - "פחד"! מה יהיה עכשיו? לא נוותר לפלשתינים? מה יהיה עם השלום? ואובמה מאוד כועס מאז נאום נתניהו בקונגרס שהאפיל על כל נאומיו, ובאירופה שונאים אותנו, גם בברלין. והחיים פה איומים כמו שהיו בגטו ורשה, לא נשארים כאן! אנחנו לא קולטים, לא קולטים מה שקרה פה! אנחנו בהלם! איזה פחד. הכלכלה גרועה, מערכת החינוך, מערכת הבריאות, אין כסף לשופינג, לנסיעות, הכל רע, רע, רע. אם העם לא מתחלף והמנהיג לא, ומינה לא, אולי נשקה אותם בציאניד ("תשתו ציאניד" - אלונה קמחי), הרי נוני מוזס כבר פיזר פה בחודשים האחרונים עם חבר מרעיו אבקות של רעלים מכל הסוגים והמינים. לא עזר? נשקה אותם. איך ראש הממשלה עשה את זה בבתי הספר של ההכנות לבחירות עוד ילמדו איך ראש ממשלה לקח מפלגה שאיבדה מיום ליום מנדטים ובתוך שלושה ימים קיבל מספר כה גדול, שאפשר היה רק לחלום עליו. איך זה קרה? כמה סיבות. הירידה לביבים בהתייחסות לראש הממשלה, הקושי לראות ולשמוע חדשות ופרשנות יום-יום, כי הכל נסב על ייצור פיגועים נגד בנימין נתניהו. גם כאלה שמלכתחילה לא חשבו להצביע לליכוד חזרו בהם ברגע האחרון. והכי חשוב - העם בישראל כנראה אינו אוהב שרוצים בכוח להחליט בשבילו, הוא מבין שחזר הביתה אחרי אלפיים שנים, וכאן, בארצו שלו, הוא הריבון! הוא ראה ושמע את הקולות, את 20 האחוזים האלה מהעם שמתנהגים בפטרונות, ביהירות, באדנות, כאילו המדינה שלהם. בכלי התקשורת, בבתי המשפט, בצמרת המשטרה, השב"כ, המוסד, צה"ל (בני גנץ, ביום שפשט מדים, אץ לתוכנית עובדה לדבר על ראש הממשלה), בפרקליטות. והוא אמר, די! מיעוט קטן, מדינת תל אביב, שולט כאן ומשליט את חיתתו, מנהל דו-שיח בינו לבין עצמו, אינו מוכן לשמוע את הדעות האחרות של 80% מהעם, כמו בעיקרון פארטו ששמונים אחוז של הכוח נמצא בידי עשרים אחוז החושב שכל החוכמה והתבונה נמצאות אצלו, והעיתון לאנשים "חושבים" בטוח שרק הוא צודק וכל האחרים טועים. הדמוקרטיה הטובה מתרחשת רק כאשר מחנה השמאל מנצח. והעם, קצה נפשו מההתנהגות הנלוזה והשפלה של מחנה השמאל על עמותותיו ופעיליו, וברגע שמנהיג המחנה הלאומי חש בסכנה וקרא להם לאחד את השורות וביקש את עזרתם, הם נרתמו ביצר הישרדותי שאין חזק ממנו ויצאו כאיש אחד על נשיהם וטפם וחידשו את הברית הקדושה בין יוצאי המעברות ליוצאי המחתרות כדי להביא את הניצחון אל הבית. אל המדינה, אל היהודים. אחת מסיסמאות הבחירות של בוז'י הייתה: בוז'י בביטחון אתה בשקט, ואצלי קורה הפוך! בוז'י בשקט, אני בביטחון. זה היום קיווינו לו, נגילה ונשמחה בו.