בעוד בנימין נתניהו שוקד על הקמת והרכבת ממשלת ישראל ה-34 במניין ממשלות ישראל ועל כהונתו הרביעית הצפויה כראש ממשלת ישראל, דומה שנשיא ארה"ב ברק חוסיין אובמה, אינו מתכוון לתת לו מאת ימי החסד שנוהגים ליתן לממשל חדש - על אחת כמה וכמה שיש עוד כמה וכמה תמימים בינינו הרואים בארה"ב והאוחזים בהגה השלטון שלה, מעצה וגורמים "ידידותיים" לישראל, תוך שהם מתעלמים מסימני האזהרה הבולטים הסותרים "ידידות" זו. סוד גלוי הוא, כי קיים עימות, הגובל באיבה הדדית בין נתניהו לאובמה. הדבר נכון אף באשר ליחסו האישי של אובמה לנתניהו. די בכך שנכיר, כי יחסי ארה"ב-ישראל שנהוג לתארם, כיחסי ידידות - אינם עוד יחסי ידידות, כבעבר. למרות שאובמה מכחיש, בפומבי, כי המחלוקת בין ארה"ב לישראל, נעוצה ביחסים אישיים, הרי לא ניתן להכחיש עוד, כי חתימתו הצפויה של הסכם הגרעין הצפוי עם אירן, מפרנסת האיבה ההדדית, ששיאה - נאום נתניהו בפני הקונגרס האמריקני, במטרה לסכל חתימת הסכם הגרעין צפוי זה, עליו שוקד בימים אלה ממש, ממשל ארה"ב. במקביל למשא-ומתן הדיפלומטי המתנהל בין ארה"ב לאירן וכמה ממדינות אירופה, במטרה להגיע להסכם בסוגיית הגרעין, הרי סובלת תוכנית הגרעין האירנית משורה של פיגועים וחבלות "מסתוריות", שכל מטרתן לחבל וגם/או לעכב הפקתה של פצצת גרעין, מבית-מדרשה של אירן. בחילת שנת 2007, הורעל פרופ' ארדשיר חוסיינפור שעבד במתקן להמרת אורניום באספהאן. הסאנדיי טיימס דיווח שסוכני המוסד הם שהרעילו אותו. חוסיינפור זכה ב-2006 בפרס הגבוה ביותר למדע וטכנולוגיה באירן. במהלכה של אותה שנה, לקראת מחציתה השנייה אירע פיצוץ בבסיס צבאי בעיר חאלב. כעבור כחודשיים דיווח כתב העת הבריטי לענייני ביטחון "ג'יינס", כי באותו פיצוץ נהרגו בנוסף לקצינים סורים גם עשרות מהנדסים אירנים, וכי הפיצוץ אירע במהלך ניסיון להרכיב ראש נפץ כימי על טיל, במסגרת שיתוף פעולה צבאי סורי-אירני‏. סדרה של פיצוצים באתר תעשיה צבאי בעיר פרצ'ין, שם מיוצרים טילי שיהאב‏, חתמה סופה של שנה זו ושלושה חודשיים, לאחר מכן, התרחש פיצוץ עז בעיר תבריז, שבסמוך לעיר שוכנים בסיסים של טילים בליסטיים‏. לפני מספר חודשים, בחודש נובמבר 2014, חוסלו ארבעה מהנדסי גרעין בשכונה בצפון דמשק, שלושה מהם היו, ככל הנראה, מהנדסי גרעין סורים ואחד מהם, היה מהנדס גרעין, בעל אזרחות אירנית. במקביל למחלוקת שנתגלעה בין ממשל אובמה לממשל נתניהו, בסוגיית הגרעין האירני, קיימת מחלוקת חריפה לא פחות בכל הקשור לשאלה הפלשתינית. אובמה מצדד בהקמתה של מדינת פלשתין ונתניהו אינו מוכן לשמוע על כך. דווקא הכחשתו של אובמה, כי אין מדובר, ביחסים אישיים בלתי תקינים, הקיימים כיום בינו לבין נתניהו, היא היא המוכיחה ומאשרת הסברה, כי הכל העניינים שבמחלוקת, יסודם ובסיסם ביחסים בלתי תקיים, בעליל, בין שני אישים אלה. דבריו של אובמה שאמר, כי: "בעניין אינו יחסים אישיים", תוך שהוסיף ואמר, כי: "אנחנו מאמינים ששתי מדינות זו הדרך הטובה ביותר לשמור על ביטחונה של ישראל וזו עדיין עמדתנו. לנתניהו יש גישה אחרת... זה עניין של לברר איך לצאת ממחלוקת סבוכה על מדיניות שיש לה השלכות רחבות היקף על שתי המדינות שלנו ועל האזור כולו", מורה ומאשררת - ללא כל צל צילו של ספק - כי מדובר במלוקת אישית וביריבות בין אובמה לנתניהו. שיאם של היחסים העכורים שנתגלעו, לאחרונה, בין ממשל ארה"ב לממשל בישראל, או ליתר דיוק ביחסים האישיים המעורערים בין אובמה ונתניהו ולהפך, מצא ביטויו בהדלפות ובפרסומים שמקורם ככל הנראה בבית הלבן ושלוחותיו, בעיתונות האמריקנית - בעיתון ה"וול סטריט ג'ורנל", בו חשפו פעולות "ריגול", לכאורה, של ישראל אחר צוות המשא-ומתן האמריקני לשיחות הגרעין של אירן. לפי פרסומים והדלפות אלה, הרי העבירה ישראל המידע שחשפה היא בפעולות ה"ריגול" שלה, לחברי הקונגרס האמריקני, כל זאת כדי להביא לסתם נגד הסכם הגרעין המתגבש בין ארה"ב לאירן ובכך להביא בפועל ולמעשה לחיסול כל סיכוי שהוא לחתימתו של הסכם גרעין זה. לפי פרסומים נגדיים שמקורם בחוגי מקורביו של בנימין נתניהו, הרי מטרת הממשל האמריקני בהתקפותיו החוזרות ונשנות, בעניין הקמת מדינה פלשתינית, נועדו כל כולם לגרוע מהצלחתו נאומו האחרון של נתניהו בפני חברי הסנאט האמריקני, במטרה לשכנעם, שלא לתמוך בחתימת הסכם הגרעין עם אירן. בין אם צודקים נתניהו ומקורביו, כי מטרת הממשל האמריקני, "הגדלת גובה הלהבות", בפרשת המדינה הפלשתינית, הינה לצמצם מהצלחתו נאומו בפני הסנאט האמריקני ובין אם לאו, הרי פתיחת חזית שנייה נגד ישראל, בידי ממשל אובמה, בפרסום ובהדלפות אודות פעולות "הריגול" האחרונות, המיוחסות לישראל, אינה תורמת לקירוב לבבות ולשיפור יחסי ארה"ב-ישראל. דומה, כי צודקים נתניהו ואנשיו, בקשר לייחוס פעולות "ריגול" לישראל והדלפתן, בידי אנשי אובמה ל"וול סטריט ג'ורנל", על-רקע שיחות הגרעין עם אירן. הדלפה זו נועדה כל כולה לפגוע ב"גרעין הרך" של חברי קונגרס דמוקרטיים, "המתנדנדים" בעקבות נאום נתניהו בפניהם ולמנוע מהם להצטרף לסנאטורים הרפובליקניים, הנחושים לסכל חתימת הסכם עם אירן. בל נשכח, כי רגש הפטריוטיות נעוץ עמוק בלב האמריקניים רפובליקניים ודמוקרטיים, כאחד והאשמת מדינה ידידותית בריגול אחר ארה"ב, מלווה במטען רגשי. די להזכיר, פרשת פולארד והעובדה שאישיים בכירים בצמרת הממשל והצבא הישראלי, נאסרה כניסתם לארה"ב והם צפויים להיאסר באשמת ריגול, אם ייכנסו לארה"ב. אובמה אינו מתכוון לתת לנתניהו יום חסד אחד, בדרך להקמת ממשלתו החדשה. דומה שאם יקצינו דברים, יהיה גם מי שיציע לאובמה ללחוץ על ברז הסיוע הכלכלי והצבאי לישראל. נתניהו צפוי למנות משה כחלון לשר האוצר בממשלתו וכחלון מבקש גם תיק הבינוי ושיכון או רווחה, כדי להגשים ולבצע מדיניותו הכלכלית. חברות יקרות וחברים יקרים. בל נשכח שאחת מהתורמות החשובות לרווחתה הכלכלית של ישראל היא ארצות הברית של אמריקה ומימשלה. בל נשכח שספר התקציב נשען, לא במעט, על הסיוע האמריקני. אובמה צפוי לכהן כנשיאה ה-44 של ארה"ב, עד לחודש ינואר 2017. לא בטוח בכלל כי ממשלתו של בנימין נתניהו תגיע לתאריך זה, קודם שתתפזר וגם/או קודם שתפזר על-ידי כנסת ישראל, שתביע בה אי-אימון. חברות וחברים יקרים. רדו נא מהגגות, הפסיקו לעשן גראס וחפשו קרקע יציבה להניח עליה מדרך רגליכם. אופוריה היא תחושה נפלאה, הבעיה בה שהיא מתפוגגת במהירות ואינה יכולה להישאר ולהיוותר, לאורך זמן.