ידידי, רותם, התחתן, קנה דירה ולקח את זוגתו הצעירה לקנות את מכשירי החשמל - מקרר, תנור, כיריים וכו'. הוא פנה תחילה אל חנות שהכיר וזכה בה ליחס טוב. המוכר חייך אל הלקוח המוכר ועיין ברשימת הפריטים שהזוג הצעיר ביקש. עיין ברשימה ונקב במחירים.
אבל ציפתה לו הפתעה. הבעל הטרי שלף את הסמארטפון והקליק את רשימת הפריטים תחילה אל אתר "זאפ" ואחר כך לאתר "כמהזה". המוכר הסתכל מופתע על ההליך ואז נענה לבקשת הלקוח וסיפק לו דף נייר ועט.
המחיר הכולל של הפריטים בחנות הגיע ל-45 אלף
שקל. מחיר המינימום של אותם פריטים באתרי השוואת המחירים היו הרבה יותר נמוכים. רותם הציג את המחירים ודרישתו הייתה פשוטה: "אני קונה אצלך במחיר הנמוך ביותר שמציעים. אם אתה רוצה, אשלם 100 שקל יותר, כי אני מכיר אותך".
המוכר, שהחיוך סר מפניו כבר קודם לכן, התיישב ליד שולחנו הקטן וערך לעצמו חישובים מחישובים שונים. בסופו של דבר הסכים לתת את הפריטים המבוקשים במחיר כולל של 37 אלף שקל. רק את התנור לא הסכים לתת במחיר מציאה. "מי שמוכר ככה מפסיד או שיש לו מקורות שאני לא מכיר", אמר.
רותם, ידידי, סיפר לי על כך בשמחה. "אני לא רוצה להיות פראייר".
מעבר דירה והבנק רותם, כאמור, עבר דירה - מדירה שכורה בפריפריה לדירה חדשה בהוד השרון. הוא איש מסודר והודיע, כמובן, לכל הגורמים הרשמיים על שינוי הכתובת. טילפן ושמע את המוקדנים מתקתקים במחשביהם את הכתובת החדשה ומקווה שהעניין הוסדר. עד שטילפן אל הטלבנק.
אמרה לו הפקידה בטלפון: "אני לא יכולה לקבל ממך את ההודעה. אתה צריך ללכת לכספומט, להכניס את הכרטיס ותקבל קוד, שבעזרתו תוכל לשנות את הכתובת". שמע את ההודעה וביקש לסגור את הטלפון במשיכת כתפיים, אבל המוקדנית עצרה בעדו: "רגע, חכה. אני יכולה להציע לך הלוואה של מאה אלף שקל"...
- "זה הגיוני, שאת מאשרת לי הלוואה כזאת בטלפון ולא יכולה לרשום את הכתובת?" - שאל ונשאר בלי תשובה.
שמעתי ולא מפי הדַלַיי למה "חייך אל אחרים ויהיה לך יותר טוב. תכעס על אחרים, לך יהיה יותר רע. להם זה, כנראה, לא יפריע".
ניסיתי. זה עובד.