פעילות גופנית בונה שריר, וללא כל פעילות גופנית נחלשים השרירים במהירות ונפחם קטן - עובדות אלה ידועות היטב ומזמן, כך שמפתיע לגלות כמה מעט ידוע על המנגנון המולקולרי העומד מאחוריהן.
כעת מציעים מדעני מכון ויצמן למדע הסבר למנגנון זה. מחקר שבוצע במעבדתה של
פרופ' טלילה וולק, מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית, מראה כי תאי השריר, הקרויים סיבים, שצורתם כגליל דק וארוך, מכילים חלבונים המתפקדים כחיישנים מכניים – מולקולות המגיבות לכוחות פיסיים. חלבונים אלה, שהם בעלי תכונות אלסטיות המדמות אותם לקפיץ, מחוברים בצד אחד לשלד התא, הציטוסקלטון, ובצד השני לגרעין התא. כיווץ השרירים מפעיל כוח מכני על הציטוסקלטון, אשר כשלעצמו מפעיל לחץ על החלבונים החיישניים, וגורם להם להעביר אות לגרעין.
ככל הנראה, משנה האות את מבנה הגרעין, דבר הגורם לשינוי בביטוי הגנים – כלומר, בפעילות הגנים, לעומת פעילותם בגרעינים בהם השריר אינו מתכווץ. כתוצאה מכך מופעלים גנים מסוימים אשר גורמים להפרשת חלבונים המרכיבים את החוטים הדקים אשר אחראים לכיווץ סיב השריר. חלבונים אלה מחזקים את החוטים הקיימים ומסייעים להפקתם של חוטים חדשים, ובכך בונים את מאסת השריר.
ככל הנראה, משנה האות את מבנה הגרעין, דבר הגורם לשינוי בביטוי הגנים – כלומר, בפעילות הגנים, לעומת פעילותם בגרעינים בהם השריר אינו מתכווץ. כתוצאה מכך מופעלים גנים מסוימים אשר גורמים להפרשת חלבונים המרכיבים את החוטים הדקים אשר אחראים לכיווץ סיב השריר. חלבונים אלה מחזקים את החוטים הקיימים ומסייעים להפקתם של חוטים חדשים, ובכך בונים את מאסת השריר.
כך מחזקת הפעילות הגופנית את השריר. אך היות שחלבונים בוני-שריר מתפרקים מהר יחסית, צריך לחזור מדי פעם על האות הנדרש להפקתם. אך אם השריר אינו מתכווץ זמן רב, עקב העדר פעילות גופנית, חיישנים מכניים אלה אינם שולחים את אותותיהם לגרעין, ומאסת השריר קטנה.
