מר שוקן, ליברל ידוע, אפילו דואג לפלשתינים המסכנים ש"אין להם מדינה..." ולכן "שום יכולת לממש את הפוטנציאל שלהם". "המדינה", וביחוד אם היא ערבית, הוכיחה כמובן את יכולתה לממש את הפוטנציאל של אזרחיה, כמו בלוב, בסוריה, בעירק, בתימן וברשות הפלשתינית. אפילו בעם היושב בציון, אחד העמים המוכשרים בעולם המדינה הצליחה לממש את הפוטנציאל שלו להפוך לעם של אביונים, המסוכסכים במלחמות בלתי פוסקות על ההטבות מ"המדינה", שהנהנים העיקריים מהן, על חשבון כל האחרים, הם הפוליטיקאים והטייקונים וסייעניהם ובני בריתם באקדמיה ובתקשורת. האם בהתחשב במה שמדינות מעוללות לתושביהן, ביחוד מדינות מוסלמיות, האם המלצתו של מר שוקן שנעניק לפלשתינים מדינה אמנן צתיטיב עמם או תרע? האם מה שחסר לפלשתינים היא רק עוד מדינת פשע ערבית שתונהג על-ידי מאפיונרים המתקראים "ממשלה" או "הרשות", האם הם באמת זקוקים לעוד ממשלת רוצחים כמו זו שהקים עראפת בחסותנו, או ממשלה כמו של אסד, או של "אומת האיסלאם", "מדינה" שתמשיך לדכא אותם בברוטליות, תטריף את דעתם בתעמולת זוועה נאצית, תהפוך אותם לשהידים מקדשי מוות והרס המכים את נשותיהם וילדיהם כדרך גוברין מוסלמים (לא צריך להתרגש כמובן, זה בסך-הכל פלורליזם תרבותי), מדינה שתשבור את מטה לחמם (סליחה, נסחפנו זה הכיבוש!) ש"מנהיגיה" ימשיכו לגנוב מיליארדים מהסיוע ההומניטרי הניתן להם, בקצור מדינה שתסייע להם "לממש את הפוטנציאל שלהם". כרוב שוחרי השלום במחנהו מר שוקן מצטיין לא רק ברגישות מוסרית ובריאליזם אלא גם בליברליזם אופנתי סגנון אירופה (בנגוד לזה הקלאסי) המוכן להתעלם מזכויות אנוש כדי לקדש את "זכות ההגדרה העצמית הפוליטית" גם אם התוצאה היא רצחנית בעליל; כי, מעשה פלא, אותה לאומיות שאצל "הציונים" הוא בז לה בשל רצונה לקיים מדינה יהודית הפכה אצל ליברלים כמוהו לערך מקודש, גם אם היא לאומנית קנאית, צמאת דם, שונאת את כל האחר והשונה או החלש, גם אם היא מנסה להשמיד כל קהילה שאינה מוסלמית או אפילו אינה מוסלמית כדרכה. גם השאיפה המוכרזת שהיא מתכוונת לעשות ביהודים רצח עם אינה פוסלת אותה מזכות "ההגדרה העצמית", כי ההגדרה העצמית של האדם, גם אם הוא רוצח, היא כנראה הקדושה והמוערכת מכל אצל "ליברלים" מזן מסוים. יש למחנה השלום נטייה אימפריאליסטית (חוצפה?) להכתיב לערבים מה טוב להם ואפילו להצהיר בשמם מה הם רוצים, וצריכים, כדי לממש את עצמם. לא איכפת לחברי המחנה הקדוש הזה מה המחיר בחיי אנוש ובזכויות אנוש שהפלשתינים המסכנים ישלמו בעד ה"ההגדרה העצמית" ששוחרי השלום החליטו שהם זקוקים לה, ומיד. כאילו בלי מדינה שתדאג להם הם אינם מסוגלים למצוא מימוש עצמי, אולי מפני שהם ערבושים, במקרה? מה שחסר לחלוטין במאמרו של מר שוקן, ובהתייחסות של מרבית שוחרי השלום שלנו כלפי הערבים זה קמצוץ של אנושיות, טיפת אמפתיה לסבל הנורא שגרמנו למאות אלפי בני אדם, אנשים נשים וטף המתענים תחת משטר הדכוי והגזל, משטר הטרוף והשנאה של חבורת הפושעים הנקראת הרשות הפלשתינית שאנשים אלה, חברי "מחנה השלום" עזרו לכפות עליהם, והם עמלים כל ימיהם לתת לו לגיטימציה כדי שיוכל להמשיך להתעלל בהם. אך איך אפשר לבקש רגישות מחבורת הקנאים הזאת המנסה לכפות על ישראל לשדרג את רשות הפשע הפלשתינית למדינה, על-אף סיכון נורא שהחמאס ישתלט עליה, יפתח במלחמת טילים נגד מרכז הארץ שתגרום לאלפי נפגעים ולהרס רב, ותכפה על ישראל לכבוש הפעם באמת את הגדה בקרבות עקובים מדם בשטח בנוי בצפיפות שיגרמו לעשרות אלפי נפגעים, ערבים ויהודים. תושבי הגדה יאלצו להמלט מאימת המלחמה לירדן, שם יפילו את המשטר ההאשמי ויקימו מדינת חמאס בחסות אירן. אבל הפלשתינים יזכו ב"הגדרה עצמית" לא כך?
|
לעולם לא נשמע כנראה מפיהם של דורשי השלום אף מילה אחת של בקשת סליחה על הברית הנתעבת שהם כרתו עם השטן עראפת באוסלו, ברית דמים שקרבנותיה היו קודם כל ערביי פלשתין. הם אפילו אינם מראים סימן של חרטה על שכפו על הפלסיטינים משטר רצחני ומושחת כדי שיעשה בשבילנו, הישראלים יפי הבלורית והנפש, את המלחמה המלוכלכת נגד החאמס (שהקימו ממשלות בישראל) בלי בג"ץ ו"בצלם". כי בעולמם של עושי השלום, עולמם של יוצרים רגישים כעמוס עוז, דוד גרוסמן א,,ב, יהושע וחבריהם, או מטיפי מוסר עובדי השם כיהושע לייבוביץ או פובליצסטים אמיצי לב כארי שביט (שאינם מקפידים תמיד על העובדות כבמקרה שבו טפל שביט על צה"ל האשמה בטבח מכוון בתושבי לוד הערבים במלחמת השחרור, אשמה כוזבת בעליל) אין כנראה אמפתיה למאווים הפשוטים של בני אדם, ואין חשיבות לסבל האנושי הנורא שההתנשאות ה"מוסרית" שלהם גורמת. אצלם בני האדם הם כנראה רק אוביקטים פוליטיים ( שהמדינה מאפשרת להם לממש את עצמם על-ידי גזל של מחצית מהכנסתם לפחות, בל נשכח!). אצלם מה שבאמת חשוב הן "זכויות" לאומיות שלצורך מימושן מותר להרוג אפילו חפים מפשע ולאמלל מיליוני אנשים. ביוהרה מטריפת דעת החליטו אנשי השלום הללו שהם יודעים מה טוב לפלשתינים, וכמובן ליהודים, ומי ישלוט בהם ואיך. כ עמוס שוקן הם קובעים בנחרצות כי "לפלשתינים יש חזון ומטרה", ו"חזון" או "מטרה", של "המדינה", הם כמובן חזות הכל, כפי שאמור לדעת כל פאשיסט מצוי. לעזאזל לכן עם חיי היומיום של אנשים פשוטים ועם שפלות הרוח הבזויה שלהם. שילכו לעזאזל עם רצונם העלוב להתפרנס ב כבוד, להקים משפחה ולחיות עם צאצאיהם חיים של נחת ומעט הנאה. הייל לחזון! ואם אינכם מסכימים אורי אבנרי ישכנע אתכם. רק אטימות נפש ושנאה לאמת יכולה להסביר את השטנה הנוראה שבה הם מתייחסים לכיבוש שדווקא תחתיו, על-אף כל עוולותיו, והן רבות, התרחש הנס של תהליך שלום אמיתי בין שני העמים שהיטיב ביחוד עם הערבים בצורה מדהימה. בתקופה שבין שחרור יהודה ושומרון מהכיבוש הירדני לבין האינטיפדה הראשונה, ניטרול ההנהגה הפלשתינית הפושעת, שמאז ימי המופתי רק המיטה אסונות על ערביי פלשתין, איפשרה יחסי שכנות וכלכלה בין העמים שגם אם היו רחוקים מלהיות אידיאליים (וכי היחסים בין הישראלים לבין עצמם הם אידיאליים בארץ המלאה סכסוכים פוליטיים המלובים על-ידי המפלגות) או מאהבה גדולה, למדה את שני הצדדים להכיר איש את זולתו, לרקום יחסים כלכליים ואנושיים שהעלו את רמת החיים של הפלשתינים פי חמש, שדרגו את החקלאות והתעשיה שלהם, העלו את המעמד של נשים ילדים והשכבות העניות, כלומר העובדים (עקב המשכורות הגבוהות יחסית שהם השתכרו בישראל), עודדו יצירת מערכת השכלה גבוהה ועוד ועוד יתרונות אדירים שרק המגע, גם אם הכפוי, עם חברה מתקדמת יחסית, יכול היה להביא. אך למה להתייחס לעובדות ביחוד אם הן נוגעות לחיי אנשים פשוטים, ולא למי שהאליטות הישראליות באמת סופרות, המקבילות להן במעמד ובשחיתות בצד הערבי. בהעדר אנושיות יש רק פוליטיקה, והשקר והשנאה מרימים ראש ונערכות השוואות נבזיות בין ישראל ומשטר האפרטהייד של דרום אפריקה. שוקן נאלץ, הוא טוען, לעשות זאת, לצערו. הוא מבקש שנאמין לו.
|
הביורוקרטיה הישראלית העושה את המוות ליהודים מכבידה עולה כמובן על הערבים חסרי הכוח הפוליטי וקשרי המגן של ה"חברו'קרטיה" הישראלית. צריך להלחם בכל העצמה נגד הנבזות הזו כלפי הערבים (דבר שמחנה השלום לא הצטיין בו במיוחד, כי לטפל בסבל האנושי של פשוטי עם מעניין אותם כמו שמעניין אותם הסבל של פשוטי העם בישראל, ביחוד אם הוא אינו קשור במימוש ה"זכויות הלאומיות" והוקעת "הכיבוש"). אך להשוות את המשטר הישראלי, על כל מגרעותיו החמורות עם האפרטהייד זה שקר נורא, זה הוצאת דיבה על מדינת ישראל כדי לערער את יסודות קיומה, לשלול ממנה את הזכות להתקיים. נראה שאפילו שוקן מבין שזה לא יעבור ולכן הוא מנסה לכבס את ההאשמה השפלה הזאת באמירה מרוככת וכותב כי בישראל שורר "מצב דרום אפריקני" בלי לנקוט בשם המפורש "אפרטהייד". את זה הוא משאיר לתועמלן הבית של הארץ, גדעון לוי, ששקריו ועיוותיו מספקים את הקטע המפחיד בעתון שהיה פעם נחשב לרציני ושאמינותו נהרסה ברגע שהפך להיות שופר לאידיאולוגיה קנאית המתחזה לליברלית. הארץ איבד את האמון של רבים מקוראיו הנאמנים ביותר מאז שהפך לשופר תעמולה צרוד של אידיאולוגיה מעוותת, מאז שכותרותיו וידיעותיו (ביחוד במהדורה האנגלית המפיצה שנאת ישראל בעולם במרץ אדיר) עיוותו את המציאות כדי לשרת אג'נדה פוליטית ולהשחיר את "סרבני השלום". אך לא רק ה"ארץ" הושחת, כל עולם התקשורת הישראלית, עם מעט יוצאים מהכלל, הושחת עקב השקר הגדול שהקמת מדינת פשע ערבית נוספת היא צורך מדיני ומוסרי. בעקבות השחתת התקשורת - שקבלה ממדים מפחידים במערכת הבחירות האחרונה כאשר נעשה רצח אופי בראש הממשלה באין מוחה, לא בתוך התקשורת ולא מחוצה לה, בעיקר עקב סרובו להכנע ללחצי האימים לטובת הקמת מדינת פלשתין שהיא בשביל מחנה השלום חזון אחרית הימים. בהארץ, תחת שרביטו של שוקן, התפתחה נבחרת של צעירים עם כשרון מיוחד לשנוא, וקנאות חסרת כל מעצורים שהייתה יכולה להבטיח להם קריירה מזהירה באינקביזיציה. כמו שגלי צה"ל, שיוסי שריד ו שולמית אלוני עיוותו את אמינותו בעזרת דורות של אנשי שדור וטלוויזיה שעברו את שטיפת המוח הסוציאליסטית שלהם, כך גם הארץ ויוצאיו (כמו רות ענבל ודומיה במקומונים של שוקן שהשתלטו גם על ידיעות אחרונות ומעריב) הצליחו ליצור בארץ תקשורת שטוחה וצינית, סנסציונית, צהובה ורעת לב. כשהאידיאליזם הסוציאליסטי שלהם פשט רגל הפכו מרבית בכירי התקשורת הישראלית לאנשים ציניים המכורים לכסף הגדול. תחת המסווה של "חברתיות", של רדיפה אחרי "צדק חברתי" (שאיש אינו יודע להגדיר) או "שוויוניות" (שאי-אפשר ואין סיכוי לממש אותה, כי היא נוגדת את האופי האנושי, אך היא משמשת היטב את הרעל של פוליטיקת הקנאה) הם סייעו ומסייעים בהשלטת משטר הנצול, הדכוי והשחיתות הגדולה והמחפירה שכפו על הישראלים האליטות שלהם בפוליטיקה, בעסקים, באקדמיה ובתקשורת, אליטות המסייעות להנציח את העוני והסבל של מאות אלפי משפחות שאינן גומרות את החודש, שיצרו כאן משטר מושחת שסדום ועמורה היו מתקנאות בו, שעה שהן עצמן מתבוססות במימון ממשכורות הגזל המנופחות בדקדנציה המערבית על כל שלוחותיה (ראו מגזין גלריה של הארץ), בהתמכרות לכל אופנת סלבריטאות, בגרגרנות, במיניות מעוותת ונצלנית המבזת ושונאת נשים (חשבו איזו תרבות אשמה ביצירת אלפי נערות אנורקסיות השונאות את גופן), במוזיקת השנאה והנברוזה, בכל מה שמעשיר כמובן את התרבות האנושית ואת רוחה ומביא לכך שאנשים יחיו בשלום, ובאחריות הדדית. אבל מה כל זה חשוב, העיקר שנקים את מדינת פלשתין, לתפארת מדינת ישראל.
|
|