אם יש דבר שמקשה על אולמרט להרהר באפשרות ללכת לעסקה עם הפרקליטות, זו הטלוויזיה הארורה.
כי הטלוויזיה מעוותת את המציאות ואת הפרופורציות. אין בטלוויזיה ישן וחדש. הכל טרי כאן ועכשיו - גם אם הוא שודר לפני עשר שנים.
כלומר, נניח שאולמרט יחליט ללכת לעסקה. הרי ברור הדבר שבמסגרת העסקה יהיה עליו להודות בקבלת שוחד - על פחות מכך הפרקליטות לא תהיה מוכנה לדבר.
ובכן, מה יהיה אז? היש בכלל ספק, שפחות מרגע אחרי שאולמרט יודה בשוחד - יישלף מהארכיון הסרטון ההוא של מוצאי יום העצמאות, שבו אולמרט מצהיר חגיגית ונשבע ש"מעולם לא לקחתי שוחד"?
ואז כבר יהיה לאולמרט עסק איתנו. כי אנחנו מוכנים לסבול הכל - רק לא את מי שמשקר לנו בפרצוף.
במילים אחרות, אם יש לאולמרט את כוחות הנפש להודות שנטל שוחד - הוא יתקשה מאוד לאזור את אותם כוחות נפש כדי להתמודד עם המסקנה: שבמוצאי יום העצמאות ההוא, בהיותו ראש הממשלה, הוא שיקר לנוכח פני האומה - בלא ניד עפעף ובמצח נחושה.
אבל גם לגופו של עניין: גם אם נניח שאולמרט בוחן אפשרות לעסקה, נראה שעדיף שימתין עד להכרעה בערעור בפרשת
הולילנד, שבה הוא נדון בערכאה התחתונה ל-6 שנות מאסר. מבלי להידרש כאן לנימוקים מפורטים לכך, יש לאולמרט, לעניות דעתי, סיכוי לא רע להפחית בערעור כמה שנים ממאסרו, וזאת עקב כשלים פרוצדוראליים ומהותיים קשים בהתנהלותו של השופט רוזן ששפט אותו בבית המשפט המחוזי.