החלוצים החדשים

צחוק מהחוק

איך זה ששדרנית בכירה, מנחת התוכנית 'הכל דיבורים', המסקרת את תחום המשפט והפלילים, מצהירה קבל עם, עדה ותקשורת, שהיא בעד הפרת חוק החמץ. אתם שומעים טוב? זה שהחוק לא נאכף דיו, בהחלט לא נותן לגיטימציה לעבירה על החוק. האם משום שהחוק לא נראה לה, זו סיבה להפרתו בקול תרועה רמה? אין ספק כי כנציגת קול ישראל בכלל, כרשות ממלכתית, והסיקור החוקי בפרט, עליה לשמש מודל לשמירת החוק באשר הוא, במיוחד שדבריה זוכים לתהודה ציבורית רחבה. דומה שמעבר לבעיטה הספציפית בחוק החמץ, כחוק דתי, גישתה מעודדת הפרת חוק בכלל בכל תחום שהוא. ועל כך היא ראוייה לפחות לנזיפה משמעתית ברשות.

כשרות כשֵרה

אין ספק שהרבנות הראשית היא הגורם הממלכתי המוסמך הקובע בענייני דת. לפיכך מתן כשרות חלופית על-ידי גורמים אחרים, כפי שהתיר בית המשפט, עלול לגרום לשרלטנות בתחום רגיש ובסיסי זה ביהדות. עם כל הכבוד למערכת המשפט, כשרות היא נושא הלכתי מובהק, ולכן עליה להשאיר את הטיפול בו לגורם הדתי הרשמי, המוסמך לכך - הרבנות. השופטת מרים נאור, עם מינוייה לנשיאת העליון, הביאה עימה בשורה לציבור, על צמצום האקטיביזם המשפטי ומעורבות השופטים בנושאי דת ופוליטיקה. אין ספק שפסיקת השופטים האמורה סותרת מגמה זו.

תוכנית נכונה

בעקבות התוכנית של שר החינוך לשעבר, שי פירון, להורות על למידת נושא השואה בגיל הרך בגנים, נמתחה נגדו ביקורת ציבורית (ובכללה של גננות) קשה, כי הזאטוטים אינם מסוגלים להתמודד עם נושא כה טראומטי בתולדות העם היהודי. ולפיכך יש להסיר את התוכנית מסדר היום של המשרד. ולא היא. הפסיכולוגיה המודרנית מפריכה דעה זו. ידוע כי אין שום נושא, כבד ככל שיהיה, שהקטנים אינם מסוגלים להתמודד איתו. תלוי רק איך מלמדים אותו. אם הוא נלמד ברכוּת, בהדרגתיות, במינון מתאים, ותוך התאמה להבנתם, לא ייגרם להם כל נזק נפשי. נהפוך הוא, הם ייצאו מחושלים יותר. אין מה לעשות. למרבה הצער נושא השואה מרחף באוויר, קיים במשפחות ומרצד על המסכים. לכן, אין טעם לטאטא אותו מתחת לשטיח. עדיף ללַמד אותו בצורה נאותה וסדירה במסגרת החינוכית, מאשר שהקטנים יקלטו אותו כסוד מסתורי נורא ומבהיל, או שיחוו אותו כטראומה, מבלי שיהיו מצויידים בכלים מתאימים להתמודד עימו. כמובן בהקניית נושא השואה יש להבליט גם את הצדדים האופטימיים של התקומה, כושר ההישרדות של הניצולים והקמת המדינה כחוף מבטחים לעם היהודי.

מפלגה ישראלית?

האם ה'רשימה הערבית המשותפת' היא מפלגה בכנסת ישראל או שהיא מפלגת הפרלמנט הפלשתיני? שאלה זו מתעוררת ביתר שאת לאור העובדה שביום הנכבה היא הפגינה את נוכחותה, איך לא, בהנפת דגלי אש"ף ברמה. איפה נאמנותה של המפלגה לדגל ישראל, שלה נשבעה אמונים בכנסת? ומה היא עושה שם בכלל, חוץ מלחתור נגד המדינה, תוך ניצול עטיניה ומשאביה השמנים שמציעה לה הכנסת היהודית והישראלית? האם לא הגיעה השעה לשַלח אותה אחר כבוד לעזה מולדתה? די לציניות!

עולֶה עולֶה

דומה שד"ר דייויד גרשבאום ומשפחתו הם הוכחה לכך שגם בעידן החומרנות והשפע המערבי עדיין קיימים איים אידיאולוגיים של פטריוטיות ואהבת הארץ. דייויד, כמו עולים אוהבי ישראל אחרים, נטש מאחוריו עושר, שם בינלאומי ויוקרה והגשים את חלום נעוריו לעלות לארץ הקודש, גם אם בתנאים כלכליים פחות טובים ובשיאה של מתיחות ביטחונית. האם אין הוא נמנה עם החלוצים החדשים של ימינו? מעֵבר ללהט האידיאולוגי אי-אפשר להתעלם מתרומתו הייחודית של ד"ר גרשבאום כמומחה עולמי ברובוטיקה, לרפואה למדע ולהון האנושי בישראל. די לראות את האושר הנסוך על פניו ופני משפחתו בתמונה, המנציחה את רגע נחיתתם בארץ, כדי להבין עד כמה הם מאושרים לשוב הביתה למולדתם.

פסוקו

דחיית משפטו של הרב פינטו: רב מחר מוּכר לחסידיו הרבים: רב מַכָּר תרומת כליה: מוּסר כליות גבוה ח"כ איילת שקד ונגן החצוצרה בחנוכת הכנסת ה-20: שיר השקד התרסקות המטוס הגרמני: יעה ג'רמן? הצבא טען תחילה שסג"ם אחיעד רובנר התאבד: במצ"ח נחושה? אביב? לא רואים ממָטָר סוד הזרם: סוד (הַ)סְטְרִים חברת הספנוּת: צי(ם) רכב ה'מרגל' אלעד סלע - גרסת הימין: ענת קמ (בק)? כשמו כן הוא: המאמן גיא גודס - בחור טוב? רכב ביד ומיד: אוטוטו