במחאה האחרונה הפנו החקלאים אצבע מאשימה כלפי הממשלה שאינה עושה די למען החקלאות וכלפי רשתות השיווק שנתפסות כאחראיות לפערי התיווך הגבוהים שמותירים תמורה נמוכה ובלתי מספקת בידי החקלאי. כעת מן הראוי שנבדוק גם את עצמנו.
ממשלת ישראל נתנה לחקלאים זכות ראשונה במעלה - האפשרות להתארגן לשיווק משותף. יצרנים בתחום אחרים היו מוכנים לשלם הון תמורת הזכות לפעול בצורה מתואמת. אם יעשו זאת הם עלולים למצוא עצמם בחדר החקירות.
החקלאים כמעט שאינם משתמשים בהטבה החשובה הזו: לא פועלים לתכנון מוקדם של הגידולים, לא מתארגנים מספיק בזירה השיווקית, לא מתאחדים לגוף גדול בעל כוח ולכן גם לא מקבלים שליטה על המחירים שהם מקבלים.
קל, פופולרי ולעיתים גם נכון להאשים את רשתות השיווק. ק"ג פלפל נמכר לרשת ב-4 שקל ועל המדף הוא נמכר ב-9 שקל. זהו פער שקשה להסביר אותו ואשר מעיד שמשהו במערכת לא בסדר. מהיכרותי את השוק לא מדובר בגחמה כזו או אחרת של הרשתות על-מנת להרוויח יותר. גם להם יש עלויות גבוהות באחזקת המערך הלוגיסטי, החנויות והפחת. יש כיום תחרות גדולה מאוד בין הרשתות והן מורידות את המחירים היכן שהן יכולות עד לגרימת הפסדים זו לזו. אני צופה שלפחות רשת אחת תקרוס בזמן הקרוב.
כחקלאים אין זה תפקידנו לעשות את הנהלת החשבונות של הרשתות ולהתלונן על פערי התיווך, אלא לקחת אחריות על פרנסתנו. אם ערוץ השיווק הזה יקר לנו, והוא אכן יקר, צריך לנצל את יכולותינו כדי למצוא ערוצי שיווק ישירים לצרכנים. בשנה האחרונה יצרנו בעין יהב מודל של מכירה ישירה במספר נקודות מכירה. בכוונתנו להרחיב את השיווק הישיר למקומות נוספים ואף להגיע ישירות לבתיהם של צרכנים. מהלכים אלו הגדילו לחקלאים את הפדיון ושיפרו את איכות המוצר שמגיע לצרכן כי הירק והפרי לא מתעכבים ימים במרכזים הלוגיסטיים של הרשתות.
התחום השני שטעון שינוי עמוק הוא התכנון. כל עסק כלכלי צריך תכנון מראש. לא ייתכן שחקלאים משקיעים מיליונים בגידול מסוים ואין להם שום מידע על תמונת השוק הצפויה בשנה הבאה. לא ייתכן שרשויות יתנו כספי מדינה בלי תכנון מראש. זה עלול להיות מרשם להצפת השוק בגידולים שונים מעל ומעבר ליכולת הקניה של הצרכנים.
בימינו אין אפשרות לחזור למשטר מכסות כפי שהיה בעבר. זה לא נכון, לא יעיל ולא ישים. במקום זאת יש להקים מערכת מידע מאורגנת בחסות מועצת הצמחים או ארגוני החקלאים שתרכז את המידע על צפי הגידולים בכל הענפים. זה נעשה כיום בחלק משולחנות המגדלים, אך לא בכולם. אם גוף רגולטורי יוכל לתת תחזית אמינה ושקופה של היקף הגידול והצריכה הצפויים, אני מניח שחקלאים רבים ימנעו מלגדל משהו שהשוק יוצף בו. היום כל אחד מגדל מה שהוא חושב שיביא לו פרנסה ללא כל מידע מוקדם. זהו סוג של הימור ובהימורים בדרך כלל מפסידים.
תכנון כולל יאפשר למקסם את היתרונות של כל אזור. אצלנו, לדוגמה, בערבה יש יתרון אחד בולט שהוא היכולת להקדים גידולים בגלל מזג האוויר. ניצול היתרון צריך להיות עיקרון מנחה. מעבר לכך הבחירה בגידולים מחייבת בדיקה חוזרת לפני כל תחילת עונה.
יש כמובן הרבה דרישות מוצדקות שצריך להפנות לממשלה החדשה: להפחית את העומס על החקלאים, בעיקר דרך המיסוי העודף על העסקת
עובדים זרים, לתת הקלות לחקלאים בערבה שנושאים בעלויות יצור כבדות והובלה ארוכה, לסייע בהתמודדות עם האנדרלמוסיה בשווקי היצוא ועוד. אבל במקביל החקלאים צריכים להכיר בנכס היקר שניתן להם להתארגן לשיווק במשותף ולהתארגן דרך גופים גדולים שיכולים לספק כלים לשיווק ישיר לצרכנים במאסות גדולות, הגנה מפני קריסות כלכליות והשגת תגמול הוגן על עמל כפיהם. מניסיוננו - זה עובד!.