בעצם ימים אלו אנו מציינים יובל שנים לכינון יחסים דיפלומטים בין ישראל לגרמניה (אז גרמניה המערבית). לבד מהעובדה שאמי נשלחה לארץ מפרנקפורט על המיין שבה התגוררה המשפחה לפלשתינה (א"י) על-ידי הוריה מלווה בשניים מאחיה היותר בוגרים (אחותה הבכורה, בעלה ושלושה מילדיהם נספו בשואה) מיד עם הצלחתה של המפלגה הנאציונל סוציאליסטית (נאצית) בבחירות לרייך השלישי יש לי מספר נקודות השקה אישיות ליחסי ישראל גרמניה: קצת קשר משפחתי, קצת מעבודתי ארכת השנים לצדו של
שמעון פרס וקצת משירותי הצבאי כטנקיסט.
כידוע, יחסי ישראל גרמניה המערבית התחילו ביוזמתם של שני אנשים דגולים:
דוד בן-גוריון וקונראד אדנאאור. השניים נפגשו, לראשונה, בניו-יורק ובאחת מפגישותיהם שימש כמתורגמן דודי, חיים איזק. יחסים אלו התאפיינו, בראשיתם, בעיקר ביחסים ביטחוניים או ליתר דיוק בסיוע מערב גרמני בנשק, בתחמושת ובגישה לטכנולוגיות נשק מתקדמות. הימים ימי סוג של אמברגו אמריקני על נשק לישראל משיקולים אמריקנים גלובליים בשל המלחמה הקרה מול ברית המועצות.
באותם ימים, סוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, היה חשש במערכת הביטחון שהרכש המסיבי של מטוסים וטנקים מצרפת (באחריותו של שמעון פרס) לא ייתן מענה מספק להזרמה המסיבית של כמויות עצומות של נשק מודרני מברית המועצות למצרים (אויבתה העיקרית והגדולה של ישראל באותה עת) בשעה שישראל לא הצליחה להשיג גישה לפיתוחים טכנולוגיים של סוגי נשק שרובם ככולם פותחו בארצות הברית ולהבטיח בכך את עליונותה ואת כושר הרתעתה מול המנסים להשמידה.
ותחילו של ספור העלול להישמע הזוי אך בכל ענייני הרכש הישראלי המציאות עלתה על כל דמיין. אי-שם בתחילת שנות ה-60 כיהן פרנץ יוזף שטראוס כשר ההגנה של גרמניה. מדובר היה במנהיג בווארי ידיד ישראל במלוא מובן המילה. שמעון פרס, באותם ימים סגן שר הביטחון, נפגש עם שטראוס עמו בנה יחסי קרבה ואמון מיוחדים. בשנים מאוחרות יותר, במהלך עבודתי לצדו של פרס, שמעתי על פרשיה (במובן החיובי של המילה) שמעידה, ולו במעט, את תרומתה של גרמניה המערבית ושטראוס לביטחונה של ישראל.
אחת הפגישות בין שטראוס לפרס התקיימה בחודש אוגוסט. הגרמני, כמו כל מנהיג שמכין שיעורי בית כהלכה, למד כי מדובר ביום הולדתו של עמיתו, סגן שר הביטחון של ישראל. פרנץ יוזף שטראוס הפתיע את פרס במיני מסיבת יום הולדת ובסיומה שאל את פרס: "איזה מתנה אתה רוצה ליום הולדתך?" פרס השיב בנון שלנטיות: "טיל". "איזה טיל?" שאל שטראוס ופרס השיב "טיל אויר אויר מתוצרת ארה"ב שנמצא בשימוש חיל-האוויר שלכם".
באותה עת סרבו האמריקנים לצייד את ישראל בטילי אוויר אוויר שהיו, בלי ספק, נשק "שובר שוויון" אל מול מטוסי הקרב הסובייטים החדשים שבידי מצרים.
שטראוס שלא נבהל מבקשתו של פרס נענה לפנייה. אחד מהטילים שברשות חיל-האוויר המערב גרמני פורק לחלקים והועבר באמצעות הדואר לישראל. כאן "התלבשו" עליו מיידית עובדי התעשיה האוירית שלמדו את צפונותיו ותוך זמן קצר פלט פס הייצור של התעשיה האוירית טילי אוויר אוויר תוצרת ישראל ששימשו בהצלחה את חיל-האוויר במלחמת ששת הימים.
לפני מספר שנים אושר לי הסיפור באמצעות חבר ששמע עליו מאחד העובדים (ח.י שמו) שטיפל בהעברה לארץ והלך בינתיים לעולמו.
כטנקיסט ותיק (מאוד) בלי משהו שקשור לטנקים וליחסי גרמניה ישראל אינני יכול סיים. בתחילת שנות ה-60 הטנקים שעמדו לרשות צה"ל (בעיקר שרמנים ישנים ואם. איקס צרפתים קלים) פיגרו אחרי הטנקים החדישים שהיו ברשות מצרים וסוריה. ראש הממשלה ושר הביטחון, לוי אשכול וסגן שר הביטחון דאז (שוב שמעון פרס) עשו מאמץ גדול לשכנע את הממשל האמריקני למכור לנו טנקי פטון M48 חדישים. האמריקנים לא גילו התלהבות לספק לנו ישירות טנקים אלו ורק לאחר מאמצי שכנוע ארוכים הסכימו לתת היתר לגרמניה המערבית למכור לנו טנקים אמריקנים המוצבים על אדמת גרמניה. המבצע נוהל בחשאיות רבה. ידע עליות ומורדות, בעיקר בגלל דליפות לתקשורת שקוממו את דעת הקהל בגרמניה כיוון שמכירת נשק עמדה בניגוד גמור למחויבות שגרמניה נטלה על עצמה בתום מלחמת העולם השנייה.
על אף המכשולים והמהמורות עמדה גרמניה המערבית (לא בלי לחץ ישראלי כבד) בהסכמתה וקבוצה של 40 קציני שריון ישראלים בראשותו של יעקב (ג'קי) אבן ועמו
אביגדור קהלני ורבים אחרים נסעה לגרמניה ללמוד את תפעול הטנק.
חוקרי מלחמת ששת הימים מעידים כי תרומתו של הטנק M48 (בעיקר לוחמיו) הייתה בעלת משמעות רבה להישג, יוצא הדופן, של צה"ל בששת ימי הלחימה.
לימים מצאתי עצמי לוחם מתוך אחיו הצעיר של הפטון שהגיע מגרמניה (M60) במלחמת יום הכפורים.
כאמור, כעת בשבוע זה בו התקשורת הגרמנית והישראלית מקדישה תשומת לב לחמישים שנות היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה לישראל. נשיא המדינה, ריבלין, מבקר בגרמניה בהזמנת עמיתו הגרמני וצפויים שרשרת אירועים לציון שנת היובל ליחסים צריך, קודם כל, ולפני הכול, חלילה לא לשכוח את אחריותה של גרמניה והגרמנים לרצח ששה מיליון מבני עמנו.
עם זאת ניסיתי לצייר, על קצה המזלג, אפיזודות קטנות מהסיוע הגרמני לביטחונה של ישראל ולציין לחיוב שמותיהם של מעטים (בחלקם שמות אלמונים לציבוריות הישראלית) מתוך רבים שתרמו למערכת יחסים זו: פרנץ יוזף שטראוס, קורט בירנבאך ו-ח.י ז"ל שסייע בהעברת הטיל מגרמניה לישראל.
