בשבועיים האחרונים הודלפו שתי בחינות בגרות, ונראה שמשרד החינוך נמצא בפניקה, ואינו מפיק את הלקחים הנדרשים.
אין ספק שצריך לגנות פעילות זו מכל וכל, אך יכול להיות שמדובר בפעולת מחאה כלפי אופן הלימוד הנהוג בישראל.
לפי עקרון שרשרת המזון, כל מוסד חינוכי צריך להכין את התלמיד\ה לקראת שילובם במוסד החינוכי הבא (בדומה למודל שלבי המדרגות).
כלומר: בגן אמור הילד להכיר את האותיות והמספרים ולשחק, בכיתה א' הוא אמור כבר לחבר משפטים ולדעת לקרוא אותם ועוד.
אך הבעיה מחריפה כאשר מגיעים לבחינות הבגרות.
בעיית בחינות הבגרות
בחינת הבגרות למעשה היא בחינה מסכמת בה אמור התלמיד להראות תחילה לבית-ספר בו הוא לומד,ולאחר מכן למשרד החינוך מהו הידע אותו הוא רכש במהלך שתיים-עשרה שנות לימוד.
קיימות כאן שתי בעיות מרכזיות:
1: התלמיד אמור לשנן את החומר כך שהוא ידע לעלות על השאלות במבחן. כלומר: הוא לא מפיק כמעט הנאה מן תהליך הלמידה, ולכן, ברוב המקרים הוא כמעט ולא זוכר את החומר שלמד ובטח שלא מפנים אותו כמו שצריך.
2: בישראל קיימות שתי בחינות מסכמות שמטרתן זהה: האחת הינה בחינת מתכונת הנערכת על-ידי המוסד החינוכי בו לומד התלמיד, ואילו הבחינה השנייה היא בחינת הבגרות המוכרת אשר נערכת על-ידי משרד החינוך.
אין ספק שמדובר במטרה טובה שבה מכינים את התלמיד לקראת השלב הסופי, אך מדובר בתהליך ארוך ומייגע אשר ממאיס את חומר הלימוד על התלמיד.
הפתרון לבעיה
כעיקרון לא צריך לקיים שתי בחינות כדי לבדוק את הידע של התלמידים.
מספיק בבחינה אחת אשר אליה יכינו המורים באמצעות סימולציות וטיפים להכרת השאלות, ולכתיבת תשובה קצרה ואיכותית.
גם הפתרונות שמציע משרד החינוך לבעיית ההדלפות הנה מקוממת(להוציא פתרון אחד שלפיו טפסי הבחינות יישלחו בדואר האלקטרוני ולא בדואר הרגיל).
מרבית הפתרונות המוצאים הינם קולקטיביים, ולא נוגעים לאנשים האחראים להדלפות הבחינה. כלומר, בהציגו פתרונות אלו אומר משרד החינוך: "אין לי את המשאבים והיכולת לאתר את מדליפי הבחינות ולכן החלטתי להעניש את כל תלמידי ישראל כי זה הכי קל".
אם זה המצב אולי צריך לשקול העברת ניהול בחינות הבגרות ממשרד החינוך לבתי-הספר התיכוניים במדינת-ישראל, או לחלופין, לתת לחברה חיצונית לפקח על מהלך בחינות הבגרות.
מה שבטוח יש הרבה עבודה לעשות במשרד החינוך כדי שתלמידי ישראל יקבלו כלי עבודה בבואם להתמודד עם העולם האמיתי.