יום ירושלים, שחל היום, הסב את תשומת הלב לכמה מאפיינים חדשים של העיר. אין ספק ירושלים היא בראש ובראשונה סמל התגלמות הקדושה, משכנם המרכזי של הר-הבית והכותל המערבי. ירושלים היא עיר של חצרות אדמו"רים, שאלפי חסידים מסתופפים בצילם. אך יש גם ירושלים של חול. עיר של תרבות, מרכז פריחתם של מוסדות יצירה ואמנות. בית הסופר, בית ש"י עגנון, הספריה הלאומית, תיאטרון ירושלים, החאן הירושלמי ועוד מככבים בגלריה העירונית.
ויש גם ירושלים של שימור מבנים היסטוריים. בית אנה טיכו, בית הרב קוק, מעיין שטוב ואחרים המפארים את הבירה ומהווים נכס מיתולוגי שלה.
בניגוד לתל אביב, עיר ללא הפסקה, ירושלים היא עיר של פסק זמן. חילונים רבים, גם אם אינם מודעים לקדושתה של ירושלים, מודעים לייחודה הרוחני. צניעות, ענווה, סבלנות וערבות הדדית הן מתכונותיה הבולטות של העיר, אשר נובעות מאופיה הדתי. תכונות אלה מקנות תווי פנים ייחודיים לאוהביה, בעלי צביון ירושלמי. מעבר למחמאה אישית, זהו תואר כבוד שמעניקה להם העיר.
ירושלים של ספל וספר לעומת זאת,ירושלים שינתה את אופיה והיא כבר לא מה שהייתה פעם. רוח המודרנה חדרה אל העיר, גם למעוזים המסורתיים ביותר.
כך למשל עבר שוק מחנה יהודה מתיחת פנים לא רק פיזית, אלא גם מבחינה עיצובית. לצד חנויות טבע ותבלינים אקזוטיים, בדומה למרכז העיר יש בשוק בתי קפה, בשילוב חנויות אופנה בסגנון בוטיק. בנוסף לכך יש בשוק חנויות למוצרי נוי ויודאיקה.
מהפכה זו של שילוב מסורת ומודרניות לא פסחה גם על השכונות החרדיות המובהקות,
מאה שערים וגאולה, שהפכו למדרחוב של החרדים, ואף הן מתהדרות בחנויות אופנה מודרניות, חנויות לעיצוב הבית ולמוצרי יודאיקה מגוונים. תופעת הקניונים החרדיים, המשלבים בין כתליהם קניות ובילוי, כדוגמת קניון שפע וסנטר 1,מסמלת גם היא מהפכה בעולם החרדי בכלל ובירושלים בפרט. ואחרון אחרון: מי חלם על מכללות חרדיות, הצצות כפטריות אחר הגשם, הן לגברים והן לנשים, ומבטיחות להם תעסוקה בתחום עולם המחשוב וההייטק?
מנגד גישת הציבור החילוני לירושלים מצביעה על התפלגותו לשלוש קטגוריות: אוהבי העיר, יורדיה והנשארים בה בעל כורחם (מסיבות פרנסה, דיור חינוך ועוד).
שני האחרונים - היורדים והנשארים בעל כורחם - משמיצים את העיר ומכנים אותה עיר חרדית ולא נקייה. למרות מוסדות התרבות ובתי הקפה הרבים בה, שזכו לאחרונה לפריחה מחודשת - כמו גם השיפור ברמת הניקיון ודו הקיום בין האוכלוסיות השונות - נראה כי המקטרים הסדרתיים כבר סימנו אותה ואינם חוסכים ממנה את שבט לשונם. ואומנם, מרכז העיר ההומה צעירים רבים מפריך את הדיעה הרווחת על עזיבתם את העיר ועל ההגירה השלילית.
דומה כי אופיה המקודש של העיר על סמליה הדתיים - הכותל, שכונת מאה שערים החרדית ובתי הכנסת השוקקים בנחלאות האוריינטלית והציורית - לצד נוף סטודנטיאלי ובתי סטודיו לאמנות - המשמשים מקור משיכה לתיירים ולחילונים רבים, דוחים את האחרים.
הדבר מזכיר את הסיפור על אותו חסיד שפנה לרבו, בטענה שאינו סובל את העיר. אמר לו רבו: שמא ירושלים אינה סובלת אותך? אכן, לא הכל שחור בירושלים.
זוכרים את
אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים החרדי הקודם? ובכן. לפחות הממצאים החדשים של מחקרי 'מכון ירושלים' מחמיאים לו ולעירנו.
מתברר שהשנה האחרונה לכהונתו, שנת 2008, הייתה שנת שיא מבחינת התיירות, וגם ההגירה השלילית הייתה במגמת ירידה. נראה שניר ברקת, ראש העירייה, ממשיך במגמה זו.
עם זאת המסעדות הפתוחות בשבת, כמו גם החנויות לממכר בשר לא כשר, המתפשטות בעיקר בעקבות עליית הגויים מרוסיה, אינן מוסיפות כבוד לצביונה של העיר, בירת יהדות הארץ והתפוצות.