מאז היוודע דבר מינויה של
איילת שקד לשרת המשפטים, ניתן האות למסע הסתה פרוע של הכפשות אישיות, השמצות, תמונותיה במדי אס אס, ואיומים עקיפים וישירים שהביאו להבטחה צמודה עליה. כמובן שאותה תקשורת שראתה במקרה מסוים שהיה פרי מעללו של השב"כ,חציית קו אדום והסתה ברורה לרצח, איננה נרעשת הפעם ואיננה מזדעקת בגינויים חריפים.
האליטה המשפטית של מדינת ישראל בטראומה. התקשורת, הפוליטיקאים מהשמאל ומהמערכת המשפטית, האקדמית, אינם יודעים את נפשם, והם מזדעקים שצריך לשמור על הבג"ץ מפניה, לאסור עליה לקבוע בחוק שהכנסת מוסמכת לבטל הכרעה של בג"ץ, והיא תגרום לעיוות חמור! ועוד, ועוד, איומים בנוסח האיום שנשמע מפיו של
מישאל חשין, מי שירים יד על בג"ץ, ידו תקוצץ.
אז בעצם למה מתכוונת איילת שקד? האם יש צורך בשינוי? איך מתנהל הבג"ץ? אז כמלות הפזמון - אדוני השופט, זאת האמת וכל האמת, ומהי האמת? שלא המדינה שולטת במדינת ישראל, גם לא הכנסת, הכוח העיקרי נמצא בידי הפרקליטות, בתי המשפט, ובעיקר בג"ץ. זו המערכת המשפטית החזקה בעולם, גם אם אינה שולטת ישירות, אך בפועל כפופות לה כל זרועות החקיקה והשלטון: הנשיא, ראש הממשלה, ושריה, הכנסת, משרדי הממשלה, צה"ל, זרועות הביטחון, הרשויות המקומיות ועוד עשרות גופים החל בוועדת פרס ישראל וכלה ברשות השידור. לא די היה ל
אהרן ברק בזה והוא ניסה גם להכפיף את העיתונות הפרטית לשלטון המנהלים.
לפני שנים, ביום עיון על הימין שהשתתפתי בו לפני גוף ביטחוני, ביקש אחד מהנואמים, שהביטחוניסטים ידמיינו להם בג"ץ שכולו בנוי על טהרת אוהדי
ש"ס. הנשיא שסניק, המשנה שסניק, כולם. ואז המשיך לא תרצו לעתור לבית משפט כזה כי תדעו מראש שאין לכם כל סיכוי בתור חילוניים ושמאלנים. בטוח שתפסידו בכל עתירה, האם אז גם תטיפו בקנאות לשמירת חוק, גם אז כל החלטה של בג"ץ תהיה - קדוש, קדוש. וזה בעצם מה שרבים חשים. ששופטי בג"ץ הם שיבוט של השופט אהרן ברק, למעט איזה עלה תאנה. עתירה בנושא דת או שטחי א"י, ידוע מראש שמפסידים. אין סיכוי.
הסיסמה היא הכל שפיט, הכל בגיץ. הבג"ץ מתערב בכל דבר ודוגמאות יש לרוב, ואסתפק במעט.
לפני שנים ניתנו שני פסקי דין באותו בוקר ו-ע"י אותם שופטים. בנימין כהנא הי"ד שנרצח בינתיים ע"י רוצחים ערבים קרא בכרוזים להפציץ את אום אל פאחם, כל אימת שרוצחים יוצאים משם. ובאותו הרכב מוחמד ג'אברי, עיתונאי ומשורר מאום אל פאחם קרא בשיריו להמשך בקבוקי תבערה ואבנים כדי להרוג יהודים. ומה קבע בית המשפט? ג'אברין זוכה, כהנא הורשע. על ג'אברין אמר בית המשפט את דברו "ההגנה על זכותו של העותר לשאת את דבריו, היא הגנה על זכותו של בעל הדעה האחרת לשאת את דברו שלו.
כך היה בזמנו גם בעתירה נגד התמודדות
עזמי בשארה לכנסת. בית המשפט נתן הלכה למעשה מטריה משפטית לכנופיות
בל"ד ותע"ל כדי שיפעלו תוך שימוש בחסינות הפרלמנטרית שלהם, להשמדתה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית.
אחמד טיבי ועזמי בשארה שאושרו לרוץ לכנסת למרות תמיכתם בטרור, לא היו זוכים לכזו משענת בשום בית משפט בעולם. שום מדינה לא הייתה נותנת לגופים חתרניים הרוצים בהחרבתה להיות בבית המחוקקים שלה.
עד כמה התדרדר בג"ץ אפשר לדעת ע"פ פסק דין שניתן בשנת 1965 לקבוצה חתרנית בשם אל-ארד. הם רצו להגיע לכנסת וועדת הבחירות פסלה אותם ובית המשפט העליון נדרש לסוגיה. בניגוד למצב המשפטי היום שיש חוק מפורש שקובע כי מפלגה או מועמד שחותרים תחת המדינה ואינם מכירים בישראל כמדינה יהודית דמוקרטית מנועים מלהתמודד. וב-1965 לא היה עדיין חוק כזה ובכל זאת נאמר בהחלטה: "כדרך שאדם לא חייב להסכים שיהרגוהו, כך מדינה אינה חייבת להסכים שיחסלוה, שופטיה אינם רשאים לשבת בחיבוק ידיים ולהתייאש מהעדר חוק, שבעל דין מבקש מהם שיושיטו לו יד כדי להביא את הקץ על המדינה". אל ארד נפסל ובל"ד ממשיכת דרכו איננה זזה מהרעיון של מדינת פלשתין מהירדן עד לים.
איך אפשר להסביר את התדרדרות הבג"ץ מציוני פטריוטי בטרם אסכולת ברק השתלטה עליו לגמרי, לעמדה כזו של קבלת כמעט כל עתירה מצד ערבים ודחייה של עתירה יהודית. נוהל שכן, נאסר. הריסת בתים מהם נורתה אש לעבר מכוניות, חיילים, תושבים,נאסר. כך בתים שנרכשו מערבים ע"י יהודים כחוק, לרוב נאסר על היהודים להתגורר בהם והם הוצרכו לדרך חתחתים לקבל את הבית, אם בכלל. הריסת בתי רוצחים איננו מיושם. בג"ץ שכח שבעצם העם הוא הריבון באמצעות הנציגים שהוא בחר...
דעת העליון הייתה תמיד דומה. שהרי שופט בא לכס השיפוט עם השקפת עולם המדריכה אותו, בדרך בה פסק. ואם היה נדמה ששופט איננו בצלמו ובדמותו של אהרן ברק, הוא נפסל מלשרת ב"קודש", גם עם המינוי היה ראוי כדוגמת פרופ'
רות גביזון שחלקה על האקטיביזם השיפוטי של ברק ונדחתה בתואנה "שיש לה אג'נדה".
מאיר שמגר שכיהן לפני ברק היה ער לקיומה של אסכולה המבקשת לדכא את ה'אחר', הן בבית המשפט העליון והן בפרקליטות המדינה. ואמר כי מרוב חרדה לשמירת הדמוקרטיה יתנכרו בסופו של דבר למשמעויות המעשיות ויטילו איסורים על החירויות...
כשמלינים בצדק אנשי ימין על שיטת הבחירה של השופטים העליונים, מיד הם מושתקים.
לפני שנים אמר בכנס פרופ' מאוטנר דיקן הפקולטה למשפטים באונ' תל אביב, את הדברים הבאים."אם בודקים איך מונו שופטים לבית משפט העליון מוצאים שזו שיטה של 'חבר מביא חבר' וזו אחת הסיבות לפגיעה באמון הציבור בבית משפט העליון". פרופ' שחר מרצה במרכז הבינתחומי אמר באותו כנס:"זהו בית משפט צר והדוק, מלוכד פנימית בנאמנות ובמרום פירמידת הכוח הוצב נשיא השולט בכל מוקדי העוצמה לא רק בבית המשפט העליון אלא במערכת המשפט כולה"...
אין מה לומר, אהרן ברק הצליח לעצב את בית המשפט העליון, בצלמו ובדמותו. על כן נראה שיש טעם רב בדבריה של איילת שקד ובאלה החושבים כמותה, החוששים ששאלות הרות גורל לקיומה של מדינת ישראל עשויות להיות מוכרעות שלא על-פי רצון הבוחר, כפי שהוא משתקף בכנסת, אלא על-פי גחמות אישיות של השופטים בבית המשפט העליון. מכאן ששאלת הרכבו של בית המשפט היא נושא ציבורי מן המעלה הראשונה וכל רתיעה מהתעסקות זאת בגלל החשש מהשתלחות זדונית ודמגוגית חייבת להידחות על הסף. על כן יש צורך מיידי של המחוקק ליצור חוק שיגביל את סמכויות בית המשפט העליון ויקבע דרכים אחרות לבחירתם של השופטים, שמעשה בחירתם לא יהיה עוד הסוד השמור ביותר במדינת ישראל.
