מנהרות השלום של לובה אליאב

כבוד הרב הראשי לתל אביב, הרב הראשי לישראל, ודאי שיקרא לשאת את הברכה המשלימה את כל מה שאנחנו זקוקים. כבוד ראש העיר, חברי רון חולדאי. כבוד ראש האופוזיציה ח"כ יצחק הרצוג, חברת הכנסת שלי יחימוביץ', וחברי הכנסת לשעבר - הסניורים - אופיר פינס, בייגה שוחט ובני גנץ, ומשפחה יקירה, משפחה אהובה, טניה וכל מי שנמצא כאן. האמת ששמעתי גם את רון וגם את בוז'י שאומרים שזו דרך ומסילה אבל על השלט כתוב מנהרה. למה אתם אומרים שזו דרך? זו מנהרה. ואני אומר טוב שנקרא לה מנהרה, כי לצערי הרב מנהרות היום מקבלות מיד קונוטציות של מלחמה. ולובה חפר מנהרות לשלום, לא למלחמה. הגיע הזמן שהמילה מנהרה תהיה מחוברת גם למסרים של שלום, חברה צודקת, עם ערך מוסף חיובי. אני אספר לכם קטע מהלמות החפירות של אתי החפירה של לובה באותן מנהרות של שלום. לובה הגיע לשדרות יחד עם טניה, הרבה לפני שהוא היה אצלך בתל אביב, רון. אני כיהנתי אז כראש עיר, זה היה ב-85'-86' ויום אחד הוא פונה אלי ושואל תגיד יש איזה טלפון בשדרות? אז היו רק הטלפונים של בזק, לא לכל אחד היה טלפון, היית צריך אז לחכות שנתיים-שלוש עד שיהיה לך טלפון. אז, אם היית צריך לעשות שיחה או שתיים היית מבקש משכן שהתמזל מזלו והיה לו טלפון שיאפשר לך להתקשר. לובה ביקש, אז אמרתי בסדר. הם גרו מתחתיי, אני גרתי דירה מעליהם. הלכתי לאיזה חבר שהיה לו טלפון, גם לי לא היה טלפון אז, ואוקיי. לובה היה מטלפן ואחרי חודש בא אליי החבר ואומר קיבלתי חשבון טלפון עשרת אלפים לירות, אמרתי לו מה אתה אומר, מה קרה? עם מי הוא מדבר כל כך? הלכתי אל לובה אליאב ואמרתי לו: לובה, המשפחה לא תעמוד בזה, הוא אומר לי אל תדאג, משרד החוץ ישלם את הכל. מדובר לשיחות לטריפולי, וכל מיני מקומות כאלו ואחרים שאני עושה ברשות ובסמכות כדי לנסות ולמצוא דרכים לקדם את השלום בינינו לבין שכנינו. כלומר, לובה, שגם כשחיפש כל דרך לשמור על החיבורים והסיכויים למצוא שותפים, עשה את זה בדין, עשה את זה תוך כדי כך שהממסד ידע על מה הוא עושה. הוא לא פעל חס וחלילה כמישהו שמסתתר ומסתיר את הדברים מאחורי גבה של הממשלה הנבחרת. יש לי תקווה או ליתר דיוק תפילה שמכיוון שלא מדברים על השלום בגלוי, אני מאוד מקווה שראש הממשלה שלנו מוצא לו אנשים כמו לובה שידברו בסתר ואולי ישמרו על הסיכוי שמשהו יקרה. כי לצערי הרב אנחנו שומעים הצהרות מאוד חשובות, ואני יודע שכולם אומרים בחברה אל תגעו בפוליטיקה, אנחנו לא נוגעים בפוליטיקה, אנחנו נוגעים באמונות ובעתידה של ישראל. ולובה האמין בשלום בחברה צודקת, בזכות להתנדב, לא בחובה להתנדב, בזכות להתנדב, ובזכות להקים מפעלים אנושיים שאין כמותם. מלהיות סניטר, דרך להיות מורה, דרך להקים את מרחב לכיש ודרך להקים את כפר הילדים בניצנה שאני לשמחתי הייתי גם כן שם, ואני אומר לצערי הרב מה שאנחנו רואים לנגד עינינו, זה מתקפה על החברה הישראלית ועל יציבותה, זה מתקפה על הסיכוי לשלום, זה מתקפה על התקשורת, זה מתקפה על אדני היסוד ועל היסודות המשפטיים החשובים ביותר למדינה הזאת, אותם אדני משפט שמאזנים לצרכים של המדינה, לצרכים של הפרט. לסיום אני אומר, טניה, את יודעת כמה אני חייב לכם. אין אחד יותר מאשר לובה יחד איתך, שלובה הרי תמיד שולח חבל, שולח יתד למישהו שנמצא ברגעים מסוימים, בעמקים מסוימים. כשאני הייתי בשיא המשברים הפוליטיים שלי, לובה הגיע אלי ואמר לי: "עמיר, במדינת ישראל יש לך שתי אפשרויות: או לשקוע לתוך ביצת המרירות, או לעשות משהו שונה שמוציא אותך משם, גם אני הייתי שם. אחרי שהודחתי מתפקידי כיו"ר מפלגה הייתה לי אפשרות לשקוע למרירות או להקים יישובים חדשים. בוא איתי להקים את כפר הילדים, אמר לי אליאב ואני שמח שהוא באמת נתן לי את המסגרת הזו שעזרה לי מאוד לחזור חזרה ולהאמין שיום אחד אני אהיה אחד מאלה, יחד עם הרבה חברים שנגשים את התורה והאמונה של לובה אליאב. תודה רבה לכולכם.