יכולתו המופלאה של המחזאי, התסריטאי והבימאי קנת לונרגן (1962, ברונקס, ניו-יורק) לבנות טקסט של מחזה (או סרט, שעבור שניים מהם היה מועמד לפרס האוסקר: "מישהו לסמוך עליו" ו"כנופיות ניו-יורק") היא בדיאלוגים המלאים תום מצד אחד, ושנינות בסוף כל משפט מצד שני. את השנינות הזו השכילה המתרגמת רנה ורבין להעביר בצורה קולחת, עסיסית וקולעת למטרה. לכאורה - פשטות בטקסטים, אך בעדם מבצבצות בעיות אתיות רציניות ביותר. עד כמה ללכת עם היושר ועם גילוי האמת? האם ניתן להיות ישר, ובעת ובעונה אחת לא להרע לסובבים אותך? ג'ף (רון ריכטר), איש הביטחון בלובי של בניין מגורים, עובד שם רק כדי לחסוך כסף שיאפשר לו לשכור דירה, ולחדול לגור אצל אחיו. סביבו חגים מנהל המשמרת, הקב"ט נורמן (נורמן עיסא), וביל, שוטר מקוף (אוהד קנולר), שמגיע תכופות כדי להתייחד עם אחת הדיירות בבניין, נערת ליווי מבוקשת, בעוד השותפה שלו למשמרת וקשר אישי, דון (אלמה דישי), ממתינה לו בלובי. רמז לביקורת של המחזאי על המשטרה. בעוד ביל עושה מה שעושה, איש הביטחון בלובי, איש קטן עם חוש הומור גדול, מנסה להעביר את הזמן בפטפוט עם דון. תחילה היא מסויגת, ומנסה לשמור על תדמית השוטרת הקשוחה. אך לאט-לאט היא הורידה את המגננות, וחושפת בפני ג'ף את הנקודות הרגישות והפגיעות שבה. בה בעת, נורמן במצוקה. את אחיו מאשימים בהשתתפות ברצח, ונורמן הקשוח - בבעיה. האם להסכים להעיד שאחיו היה איתו באותו ערב, ובכך למחוק אותו מהתביעה, או שלהיות ישר. אין לו ברירה, והוא מעיד כפי שאחיו הצהיר במשטרה. בסיבוב הקבוע של נורמן לבדיקת רמת השמירה, כדי "לנקות" את המחלקה לדבריו, הוא מגלה לג'ף את בעיותיו. וכך נעשה האיש הקטן, לבעל המידע היכול להפליל את כל אלה שבוטחים בו. האם ישמור להם אמונים ויסתיר את המידע מהמשטרה, או שיעיד על הידוע לו? על כך נסוב ציר המחזה. וזו השאלה שמציב המחזאי בפני הקהל. נוקשותו של נורמן שמתפוגגת אף היא בפני ג'ף, רגישותה של דון המתגלה במשחקה המבריק של אלמה דישי (מ"איש חשוב מאוד") שיכולותיה מתפרשות על כל תחומי הדרמה והתיאטרון, הופעתו המאצ'ואיסטית מלאת הכוחניות של אוהד קנולר שטבולה בהמון קסם וחן (די לו בחיוך כדי להמחיש זאת), והופעתו המוחצת והמרשימה של רון ריכטר כגיבור הלובי הם ההמחשה המוצלחת לדרמה הצ'כוביסטית שכתב לונרגן האמריקני. דמות האדם הקטן, הכלומניק לכאורה, הופכת כאן להיות הרת-גורל לשאר הדמויות במחזה. כדי להיות כזה, דרושים הרבה חן ואמפטיה שהקהל חש כלפיו, כך שדווקא הדמות האפורה הופכת כאן לגיבור. גיבור הלובי. התפאורה של נטע הקר ריאליסטית ומדויקת. התלבושות של דליה פן אותנטיות כך שאתה חש שהנך בתוך האירוע. המוזיקה של אלדד לידור מעניקה קצב וחיות מול הקטעים האינטימיים החושפים סודות, והבימוי של משה נאור מבריק כתמיד. הצגה עם תוכן עכשווי שמדבר לכל אחד, ומשחק של ארבעה שחקנים מעולים, בבימוי משובח.