"השמאל אשם בכירסום הלגיטימציה של ישראל, ואני אומר את זה כאיש ששייך לשמאל, ולשמאל יש חלק בכך. אני מתכוון לרעיון החדש הזה של דה-לגיטימציה, אם בכלל יש זכות קיום לישראל" - (
שמעון פרס, בעדותו בפני '
ועדת וינוגרד').
ההצהרה העקרונית של מנכ"ל חברת אורנג', אשר באה לסיים את ההתקשרות עם החברה הזכיינית בישראל פרטנר, לא הייתה פוליטית כדבריו ולא הובנה כראוי. התייחסותו הייתה למשיכת המותג אורנג' ממדינות בהם אין למותג התקשרות ישירה, אלא רק דרך זכיין.
לדבריו של המנכ"ל הצרפתי נוספו מילות שבח בדבר ישראל והעם היהודי, וזאת ככל הנראה על-מנת לשלול גוון של אנטישמיות ממנו. בכדי להבין את מהות העניין ולהוציא מהמשוואה, את חברת אורנג' אשר כנראה הגיעו בה להחלטה הנובעת משיקול כלכלי - עסקי, בה ישנה עדיפות לחיזוקה של החברה באמצעות ניהול ישיר בלבד. אפשר לנסח זאת במשפט אחד: לא כל עניין שהוא כלכלי-עסקי הוא בהכרח פוליטי, למרות שלא כל עניין פוליטי, הוא לא בהכרח כלכלי-עסקי. למרות שלרוב כך עובדים הדברים, ואף ייתכן שמדובר בכסף אנטי ישראלי המעודד זאת.
בסופו של עניין, הכוונה אומרת שהכל תלוי איך מסתכלים על הדבר, אם מעוניינים להבין רק את משמעות הדברים כאנטישמיות מכוונת, אז בוחנים זאת במבט פוליטי. אבל אם מנסים להבין את השיקול הכלכלי-עסקי, אז בוחנים זאת על-ידי כלכלנים.
מדינת ישראל, על-פי רוב אומדני הכלכלה הגלובלית, אינה נמצאת תחת חרם כלכלי מערבי לאומי!, ברמה הפרטנית, ישנם אומנם גופים בעיקר במדינות הסקנדינביות כגון, וועדי עובדים וארגוני צרכנים וכאלה שאפקטיבית מחרימים מוצרים ישראלים, במיוחד אם הם מגיעים מעבר לקו הירוק, אך רמת החרמות הללו היא מינורית.
ונהפכו, פגיעה אפקטיבית ברמת הצמיחה של המשק הישראלי אף עלולה לגרום לפגיעה אנושה, בכלכלת הפלשתינים באיו"ש ובעזה הנמצאים תחת המשוואה. רוב רובן של מדינות המערב, מבינות את ההשלכות וחוסר האחריות הנובעת בשל כך ולכן אפשרות של חרם כלכלי על מדינת ישראל, היא מוגבלת ובמידה ותתממש באופן כזה או אחר, תהיה מינורית.
עם זאת, עדיין על המדיניות הישראלית מוטלת האחריות להבהיר בצורה חד-משמעית לעולם, כי החלטות המובילות לתמיכה ומדיניות החרם על ישראל מצד ההנהגה הפלשתינית,יפגעו בעיקר באוכלוסייה הפלשתינית.
למדינת ישראל, ישנה יכולת עצומה לפגוע כלכלית ברשות הפלשתינית ובמעבר הסחורות לרצועת עזה, ובהחלטות שמובילות לשימוש בחרמות כלכליות, עלול להיות מחיר של שימוש בנשק כלכלי זה בצורה רחבה שתפגע אנושות באופן יחסית מהיר הרבה יותר בכלכלה הפלשתינית. נשאלת השאלה, מדוע אם כך ישנו כזה דחף לפעילות המסע למען החרמת מדינת ישראל בעולם ? התשובה די פשוטה - טרור אנטי ישראלי מדיני.
אחת התנועות העיקריות העוסקות כיום בטרור האנטי ישראלי, היא תנועת BDS (ראשי תיבות של-Boycott, Divestment, Sanctions) למעשה תנועה זו החלה לפעול בשנת 2005, ביוזמתם של לא פחות מ-170 ארגונים פלשתינים אזרחיים במטרה להטיל חרם כלכלי, תרבותי ואקדמי, למשיכת השקעות ולהטלת סנקציות על מדינת ישראל, זאת ועוד ללא הבחנה בין הצדדים של הקו הירוק.
מאז החלה לפעול, נהנתה תנועה זו משני גלי הצלחה, האחד אחרי מלחמת לבנון השנייה, והשני בעקבות מבצע 'צוק איתן' בעזה. מה שקרה בשנה האחרונה, היא תאוצה במדינות שמהם בקעו עד העת האחרונה קולות ביקורת מעטים כלפי מדינת ישראל.
צריך להיות ברור, מדובר כאן בהחרמה שלא מתחשבת מצידה במדיניות ימין או שמאל ציוני בישראל. אלא החרמה המפורטת במסמכי היסוד של תנועת BDS, עוד משנת 2005 כדלקמן בשלושה תנאים עיקריים להסרת החרם:
- סיום הכיבוש והקולוניזציה, של כל האדמות הערביות בפלשתין הכבושה! (שימו לב, לא מדובר כאן על מחוץ לתחומי הקו הירוק בלבד. כל האדמות הערביות, כולל בתחומי החוק הישראלי אזרחי של מדינת ישראל כגון: חיפה, עכו, צפת ועוד).
- מתן שוויון זכויות מלא לתושביה הערבים של אדמת פלשתין.
- קידום זכות השיבה של הפליטים הפלשתינים לשוב אל בתיהם ורכושם.
מכיוון שאף
ממשלה ישראלית שפויה לא תסכים להצפת מדינת ישראל בפליטים לתוך תחומי הקו הירוק, ודאי לא למסירת שטחי הקו הירוק עצמם לשלטון ערבי, ברור שמטרות תנועה זו במצבם הנוכחי לעולם לא יצליחו.
מה שיותר עצוב על-אף היותה של התופעה מינורית, אם כי משפיעה ומחזקת באופן כזה או אחר חוגים אנטי ציונים ואף אנטישמיים זרים, היא תופעת השמאל הקיצוני בישראל.
בדמוקרטיה כמו שצריכה להיות דמוקרטיה, יש מקום מבורך לריבוי ומגוון דעות. מדינה דמוקרטית מתוקנת מאפשרת פרסום דעות אלו. גם אם מתברר שאינן נכונות, זו חותמת לכך שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית.
אבל, כאשר מגמה הופכת למפעל תעשייתי בצורה חד כיוונית של קידום אידאולוגיה פוליטית- מהפכנית הקוראת לביטולה של מדינת ישראל על בסיסה כמדינה יהודית, ואף כמדינה דמוקרטית של העם היהודי ומציבה לחלופין בצורה אובססיבית תיאוריה ניאו ליברלית-אנרכיסטית. אם לציין לדוגמה עיתונאים, עורכים, מו"לים ופעילים רדיקליים מסוימים הרואים בהצפת ישראל ופתיחת שעריה לכלל העולם הערבי, כפתרון האולטימטיבי לסיום הסכסוך.
נכון שצריך לפעול בדרך של תוכנית כללית מבריקה יחסית ובאופן חד-צדדי בתמיכתם המלאה של ארה"ב, שאר מדינות המערב ומדינות ערב המתונות בכיוון יוזמה מדינית של שתי מדינות ואשר מקבעת סופית את גבולות ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
בזה נתניהו, כושל כשלון חרוץ עד כה, אך כאמור תנועות החרם ובעיקר אלו כאמור הכלולות ב-BDS, אינן מכירות במדינת ישראל ובציונות ולכן הן ראויות להגדרתן כאנטישמיות חדשה, שהיא למעשה המוצר שבעצם דוחף, סוחף ומערב גיבוי של המון כסף אנטי ישראלי (בעיקר מקאטר), ובחסות דה- לגיטימציה פוסט -ציונית, מצידם של גופי שמאל קיצוניים בישראל.
האנטישמיות החדשה, למעשה לובשת גלימה של כסף אנטי ישראלי, והיא זו שלמעשה מנסה בכל כוחה לגרום במגרש הכלכלי-עסקי לחברות עסקיות, לאיים או לממש באופן פוליטי סמוי, ובמעטפת עסקית את החרם הכלכלי על ישראל.
כל עוד מדובר בתעשיית BDS, ולא בחרם מדיני ממשי, עדיין לא מאוחר לממשלת ישראל לפעול לכוון של יוזמה מדינית.
