א. נורא
עמי זגגי, קצין מבצעים (קמב"ץ) בגדוד מיל' השריון 362, הפר הוראה של המג"ד עירא עפרון, ודיווח על מצבו הקשה של הגדוד, שעמד על סף הכחדה במארב בסולטן יעקוב במלחמת שלום הגליל.
כשהדבר נודע למפקדות הממונות, החלו בגולמנות אופיינית במאמצי חילוץ, שהצליחו רק כיוון שהתותחנים אספו הרבה גדודי ארטילריה, וסיפקו "ארגז אש" נמרץ לטנקיסטים הלכודים.
אם איני טועה, עד היום טרם הודו הטנקיסטים לתותחנים על הסיוע, שהציל את חייהם.
אינני מתכוון לעסוק כאן בנימוס ובדרך-ארץ, אלא בתופעה חמורה פי כמה: הקמב"ץ סולק מהגדוד, והוחרם על-ידי לוחמיו, למרות שאין ספק שהציל את חייהם אלמלא זגגי, רובם (או כולם) היו נטבחים בסולטן יעקוב.
הסרט, "
סיפור סגור" למיכה לבנה, סמג"ד 362, מתאר את האירועים ואת היחסים בין האנשים מאז ועד עתה. את עיניי צדה בסרט פרשה אחת: החרמת הקמב"ץ.
גברים מובסים חשים ונראים עלובים. כך, היו לוחמי גדוד 890 אחרי תבוסתם ב"טרטור" 42 במלחמת יום הכיפורים וכך היו לוחמי הגדוד של עפרון אחרי סולטן יעקוב. אסתפק באירועים הללו מתוך הרבה מאוד דוגמאות בתולדות צבאנו. כתוצאה מכך יש הכחשה כוללת של האירוע; כלומר, הבנייה של סיפור אחר - מפוברק - שנועד לשמור על גאוות היחידה ועל האגו של לוחמיה ושל מפקדיה. כדי שהסיפור יחזיק מעמד יש לסתום את הפה למי שיכול לקלקלו. ב"מאפיה" מחסלים את מי שעלולים לפטפט, ולהסגיר סודות. בצבא מחרימים אותם.
שלושים ושלוש שנה אחרי חילוצם מסולטן יעקוב עדיין מחרימים אנשי גדוד 362 את עמי זגגי - חלקם אפילו מבלי לדעת על מה ולמה. כשכמה מהם התחילו להביט פנימה, ולחשוב, הם הגיעו למסקנה, שיכול להיות שלא היו גיבורים כל כך, ולא ביצעו את כל ההוראות משום שפחדו (דבר טבעי בקרב!). וכתוצאה מכך, היו מביניהם מי שחשבו מחדש על החרם, שהטילו על זגגי בפקודת המג"ד עפרון.
ב. הנקה
הפיקוד האמריקני בקוריאה הדרומית שינה בפעם השנייה בשלושת החודשים האחרונים את הוראותיו בעניין ההנקה בפומבי. גם עוצבות אחרות בצבא האמריקני ובזרועות אחרות מתלבטות מה לעשות עם נשים במדים, שרוצות להיניק את ילדיהן בפומבי.
מחאה של המשרתות בצבא האמריקני בהוואי יום אחרי שפורסמה, הביאה לגניזת הוראה, שעליהן להיניק "בדיסקרטיות" בלבד ולכסות את חזן; ולא יידרשו לעזוב את המתקן הצבאי.
ברוב הבסיסים הגדולים האמריקניים יש מגורי משפחות, כדי להקל על המשרתים. עובדה זו מחייבת את מפקדי הבסיסים לחשוב כמו ראשי ערים ולא רק כמפקדים צבאיים.
החוק הפדרלי מרשה לנשים להיניק במתקנים, שהן רשאיות להיכנס אליהם, ואינו מחייבן להסתגר בחדר נפרד, או לכסות את גופן. לפיכך, חסידי ההנקה מתנגדים לכל תקנה, שתגביל את ההנקה בפומבי. מצד שני נדרשות הנשים לכבד את הסדר ואת המשמעת במתקנים הצבאיים, תוך הכרה, שיש מי שהנקה בפומבי פוגעת ברגשותיהם.
אף שאין בכוחות המזוינים של ארצות-הברית מדיניות אחידה בעניין, רוב הזרועות מתירות להיניק בבסיסים ומקצות חדרים נקיים ומוסדרים למטרה זו. בינתיים, רק לצבא האמריקני אין מדיניות אחידה בנושא; וכרגע מנסים לאכוף עליו מדיניות כזו באמצעות חקיקה בסנאט.
ג. זה הזמן לסיים את פעילות אונרא
"יש לראות במצב שנוצר בעקבות 'צוק איתן' הזדמנות לחידושה של היוזמה לסיום פעילותה של אונרא בעזה וביו"ש, וזה עשוי להיות שלב בדרך לסיום המנדט של הסוכנות ביתר הארצות שבהן היא פועלת" -
קובע ניר עמרן בנייר עמדה של המכון לאסטרטגיה ציונית.
אם יתחדש סבב הדיונים עם חמאס בתיווך ארצות-הברית, אירופה ומצרים בתביעות "ארוכות-הטווח" של הארגון (כגון הקמת נמל ימי, שחרור נוסף של אסירים פלשתינים ופתיחה מלאה של המעברים), עתידה ישראל עתידה לדרוש פירוז מוחלט של הרצועה מנשק ופיקוח הדוק ויעיל על הכנסת סחורות ותרומות אליה. לדעת עמרן, זה הזמן והמקום להעלות דרישה, שאינה חדשה לגמרי: לנוכח ההוכחות הנחרצות שיש בידי מערכת הביטחון על הסתאבות סוכנות הסעד לפליטים הפלשתינים ועל היותה נגועה בפעילות טרור משמעותית - יש להביא לסיום פעילותה ביו"ש ובעזה, ולהעביר את סמכויותיה לרשות הפלשתינית.
לדבריו, לישראל, לרש"פ ואף למתווכות (מצרים, אירופה וארצות-הברית), יש אינטרס משותף להחליש את חמאס. "ייתכן אף כי כתוצאה מן המהלך ייחלש שלטון חמאס עוד, והרשות הפלשתינית שוב תאחז בהגה השלטון בעזה".
ד. מירי
את תא״ל
מירי רגב פגשתי בראשונה בהיותה בכירה בחיל החינוך. המפגשנו השני היה בוועדת חוק, חוקה של הכנסת כשהעדתי נגד הכוונה להטיל חיסיון ממושך על מסמכים ביטחוניים. היא הייתה הצנזורית הראשית, וכולם ידעו, שהיא לוטשת עיניים לתפקיד דוברת צה״ל.
בדיון בוועדת הכנסת אמרתי דברים קשים ביותר על חיסיון המסמכים בצה״ל, ודבריי הכעיסו מאוד את ראש מחלקת ביטחון מידע. כדי להקניטו סיפרתי לפרוטוקול על הטיפשות הבוטה שלו ושל אנשיו בפרשת אל"ם מייק אלדר; והוא רתח.
רגב שתקה כל הדיון, כיוון שקראה היטב את הלוך הרוחות בוועדה. עכשיו אני פוגש את רגב מדי יום ואפילו כמה פעמים הביום, כיוון שכמה צעקנים, שמתיימרים להיות אנשי תרבות, פושקים את פיותיהם נגדה ונגד בוחריה בלי הרף.
מירי רגב לא רצתה להיות שרת התרבות הספורט, אך הבינה שכתוצאה מטיפשות השמאלנים היא תקודם מאוד בקרב קהל בוחריה ובקרבחברי מרכז הליכוד. כל אימת שטיפש/ה מהשמאל פוער/ת את לועו/ה, רושם המחשב גידול בפופולריות של רגב בקרב מצביעיה הפוטנציאליים. ספק אם שוטי השמאל ייפטרו מרגב, שרת התרבות. מי שלא רצו את רגב כשרת התרבות, קידמו אותה חינם ובדבקות של טיפשים חרוצים למעמד בכיר בליכוד ובממשלה הבאה.
בתלמוד מסופר, שהרומאים הקימו מצבות קטנות בצדי הדרכים לכבוד מרקוליס (מרקורי, אל הדרכים). וכשחלפה מרמכבתםעל פני מצבה כזו השליכו עליה אבנים. יהודים, שבזו לעבודת האלילים, סקלו את המצבות; ובעצם השתתפו בפולחן האלילי של הרומאים. על כך נאמר בתלמוד, ״לזרוק אבן למרקוליס״ (תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קל״ג, עמוד א׳). כלומר, לעשות משהו, שמשתמע הפוך מכוונת העושה.
מירי רגב צריכה את הפיות המשוחררים מכל עכבה ומשום-שכל של השמאלנים מוכי והשנאה העצמית, שכועסים על תבוסתם בבחירות ומטיחים בה ובבוחריה עלבונות גזעניים. כתוב עליי טוב, כתוב עליי רע - אומר פתגם ידוע ביחסי ציבור - אך הקפד לאיית נכונה את שמי. בשנאתם המשתלחת משלים שמאלנים את עצמם, שהם פוגעים ברגב, ובעצם מטפחים אותה כמנהיגה בכירה של הליכוד.
ה. ידוע מראש
הייתה התרעה חמה על הפיגוע בעין בובין ליד דולב בשומרון. אלא שבצבאנו ובמערכת ביטחוננו הנהדרים החליטו להתעלם ממנה. התוצאה - הרוג ופצוע; ועדיין בחורינו המצוינים כביכול לא ילמדו לקח, ולא יסגרו את הרווחים, כדי שאירועים כאלה לא יישנו. כך היה, כך הווה וכך יהיה.
כנראה, היהודים צריכים לחזור לימי ההגנה העצמית כיוון שלהוצאות האדירות על מערכת הביטחון אין כל תמורה.
ומי שאינם מאמינים - שימו לב לתקרית האמבולנס ליד נווה אטי״ב בצפון הגולן. יום לפני כן הותקף אמבולנס צבאי, שהביא פצועים מסוריה לטיפול בבית-חולים צפוני, ליד חורפיש שבגליל. בכפרים הדרוזיים בישראל ובגולן יש תסיסה גדולה עקב האיום על חיי העדה בסוריה. מישהו היה צריך לחבר את העובדות; ולהסיק מסקנות.
לא בצבאנו, שעכשיו יסביר ויתרץ ויאבטח כל אמבולנס מעל ומעבר. מאז ומתמיד צבאנו טוב מאוד בהברחת הבריחים אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה.
