שני נושאים מתבקשים לדיון בעקבות הרצח על-ידי דולב - הדרישה למתן תשובה ציונית-התנחלותית למעשה הדמים וההבלגה המתמשכת מול מה שמזין את המוטיבציה למעשי הרצח: ההסתה הנאצית המפעפעת מן הרשות הפלשתינית על כל זרועותיה. ההשוואה הזאת אינה מליצה. עד כמעט גיל 13 הייתי תלמיד בבתי ספר נאציים בגרמניה, ואני יודע על מה אני מדבר.
אפתח בהתנחלות, ובעצם באנטי-התנחלות הקרויה 'הקפאה'. כמו פנים אחרות בשלטון נתניהו, ההקפאה הזאת מתעתעת בנו. לכאורה, רואים תנועת בנייה בהרבה מקומות ביהודה ושומרון, אבל יודעי דבר מתריעים על הקפאת תוכניות הפיתוח והבנייה העתידיות של היישובים, בפקודת ראש הממשלה. אם זה יימשך חלילה, הסוף לא יהיה אלא שאלה של זמן. בירושלים - דווקא שם! - ההקפאה גלויה לעין והמעניין הוא, שנתניהו אינו מכחיש שהיא קיימת. ולמרבה הפלא, עד עכשיו הוא גם הצליח להשתיק את העומדים בשורה הראשונה של חזית ההתנחלות - ראשי עיריות ומועצות, חכי"ם ושרים מן הליכוד מן המסורים ביותר להתיישבות. אפילו קולו של '
הבית היהודי', שעיקר כוחו צמח מן ההתיישבות, לא נשמע.
האם נתניהו קוסם? לאו-דווקא, אבל הוא אמן השכנוע. הוא מסביר שההקפאה הכרחית כדי לעבור בשלום את יתרת תקופת שלטונו של אובמה. הוא מזכיר את האיום של אובמה להסיר מאיתנו את הגנת הווטו האמריקני במועצת הביטחון. גם להקפאות הקודמות היו לנתניהו נימוקים מפתים, תמיד יש לו. שהרי מתי לא היו איומים עלינו? ומתי לא אמרו - 'זה אינו העיתוי'? מי שנופל בקסמם של הסברים כאלה מתעלם מן הסכנה שההקפאה תתמסד ותהפוך למרכיב לגיטימי ואף שגרתי של מדיניות הפנים והחוץ הישראלית. ברבות הימים היא תהיה גם קונסנסואלית, על דעת קואליציה ואופוזיציה כאחד, ואפילו תיהנה משתיקה-כהודאה של המתנחלים עצמם. כולם ירוצו קדימה, ובעיקר המדינה הפלשתינית שבדרך, ורק מפעל ההתנחלות יעמוד במקום. ומה שאינו צומח, סופו לנבול.
כעת מתפתחת מתקפה בינלאומית, כביכול בהובלת צרפת ולאמיתו של דבר 'נהוגה מאחור' ע"י אובמה, לחידוש המו"מ עם רמאללה על בסיס 'היוזמה הערבית'. לא מן הנמנע, שנתניהו יחשוב שהוא צריך לזרוק להם משהו כמו שהלטאה משאירה בידי אויביה את זנבה. אם כל בעלי העניין במפעל ההתנחלות ימשיכו לשתוק, נתניהו עלול לראות במכירת עתידם של יישובי יהודה ושומרון זנב של לטאה - סרח עודף זניח, שתמורתו ניתן לקנות זמן בזול. לכן, צו השעה הוא לחץ בלתי מתון של המתנחלים ותומכיהם הרבים, תוך התעלמות מדעת מן התירוצים, שכל תפקידם לחפות על חולשה ופייסנות. המטרה היא להחזיר את ההתנחלות למקומה הנכון בסדר היום הלאומי - בחזית ההכרעה וההבקעה של המפעל הציוני בדורנו. בהקשר הזה יש לחזור ולשנן באוזני הליכודניקים את הסיסמה הז'בוטינסקאית הנושנה: "שקט הוא רפש"!.
היו זמנים, כאשר ההתנחלות נספרה עדיין בעשרות אלפים ולא - בלי עין הרע - במאות אלפים, שאחרי מעשה דמים כמו הרצח בדולב, עלתה הזעקה ל-'תשובה ציונית' ואם היא לא נענתה ע"י השלטונות, המתנחלים בעצמם פעלו בשטח והשאירו בו נקודת ציון ציונית חדשה. ז ו הייתה הנקמה, ועליה הייתה גאוותנו.
פאביוס, שר החוץ הצרפתי, ביקר בארץ להדק את הבורג על הבוהן של נתניהו עוד סיבוב אחד. היו ימים, בתחילת שנות ה-90, בהם נהג שר החוץ האמריקני בייקר לבקר אותנו עם משימה דומה, אך בזמנים ההם, למרות שכוחנו הפיסי היה קטן לאין ערוך מכוחנו כיום - א נ ח נ ו הקדמנו אותו בהתנחלויות חדשות בירושלים וביו"ש, עד שהתפרץ בזעם כי בכל ביקור תוקעים לו אצבע בעין עם עוד התנחלות. את שנאתו לנו, שבערה בו בלאו הכי - הוא אף פעם לא אהב יהודים - לבטח לא הצלחנו לשכך, אך מי זוכר היום את בייקר? אבל 'בית מיוחס' שהפך לקומפלקס האדיר של "עיר דוד" או יישובים כמו נריה ורבבה הם היום עובדות מוגמרות בדרכה של האומה אל עתידה. מניין לוקחים היום ולו משהו מן "הרוח האחרת" ההיא?
ומכאן, לעניין ההסתה שהולך ונעשה קריטי יותר ויותר, דווקא נוכח תופעת "המפגע הבודד". כי מה הוא ההבדל בין המפגע הזה למפגע המאורגן? שאצל המפגע המאורגן - בין המניע לבין המעשה עומדת הפקודה, וזו ניתנת - או אינה ניתנת - ע"י הארגון. אצל המפגע הבודד לעומת זאת, בין המניע לרצח ולרצח עצמו אין כלום. אבל מהו המניע הזה? זו האידיאולוגיה והשנאה, והן מוזנות או מושתלות בנפש המפגע בעזרת ההסתה. אמור מעתה, אצל המפגע הבודד ההסתה מובילה ישירות אל הרצח.
הגרמנים הנאצים לא יכלו להניע את עמם להשמיד את היהודים כמו שמדבירים שרצים מעבירי מגיפות, אלא אחרי כמה וכמה שנים של שטיפת מוח מסיתה. אחרי המפלה, כשבאו המעצמות המנצחות להקים את גרמניה מחורבותיה וביקשו להבטיח שתהיה דמוקרטית, ליברלית, הומניסטית ונאורה - את החריש הראשון עשו בשדה החינוך וההסברה. הם חיסלו את העיתונות הנאצית, ואת הספרות החומה - עם 'מיין קמפף' של היטלר בראש - הוציאו אל מחוץ לחוק. הם זרקו החוצה את כל ספרי הלימוד והחליפו אותם בחומר בעל תוכן אנושי, חופשי ומתקדם. את הסמלים, המדים והדגלים הנאציים השמידו והפכו לבלתי חוקיים. כך, ורק כך, הגיעו לתוצר שאנו רואים היום לנגד עינינו: 'גרמניה האחרת', שהינה באמת "אחרת": אומנם רחוקה מאוד משלמות, אבל חד-משמעית לא עוד נאצית.
הלקח המתבקש בשבילנו לצורך הטיפול בנאצים הפונדמנטליסטים הערבים דורש דיון מיוחד, לעומק.
