מפכ"ל יקר (אני בכוונה לא נוקט בשמך כי יש לי הרגשה שמכתבי יישאר בתוקף גם לגבי המפכ"ל הבא, וגם בעוד 20 שנה - אז ניתן יהיה לפרסמו בלי לערוך שינויים).
אני מאחל לך הצלחה בתפקידך החדש ורוצה להעביר מספר מסרים.
כנהוג במחוזותיכם (מחוז המרכז, מחוז הבירה, מחוז הצפון וכו') עם כניסתך לתפקיד אתה תפנה לפקודיך בנאום ההכתרה החגיגי והמרגש. תוך כתיבת הנאום אתה ודאי תתייעץ עם יועציך; איני נמנה בין אלה ובכל זאת אעז לתת לך כמה עצות; הואיל ואין בהן עלות כספית לא מצפה להתנגדות מצדך. לאור הפרשיות השערורייתיות שפקדו את משטרת ישראל באחרונה כל עצה היא לטובה, לא מיותרת.
מפכ"ל יקר, בתחילת נאומך אתה כמובן תציין את הישגי המשטרה, ותתעכב על שירותם המסור והנאמן של רובם המוחלט של השוטרים והקצינים. אחרי זה באופן טבעי תעבור לאתגרים שעומדים בפני הארגון.
וכאן אני נכנס עם הערותיי.
אחרי שהתמנית לראש הפירמידה אתה לא אחראי להביצועים הפרטניים, על המבצעים, על ניהול הדברים יום-יומי. המשימה העיקרית שלך החל מהיום - לקבוע מדיניות, להבטיח את טוהר המידות והתנהלות לפי הכללים הבסיסיים, שאמורים להביא לצמצום הפשיעה ולהגברת אכיפת החוק. אלה הכלים שלך - ואתה צריך להשתמש בהם במלוא היעילות.
אם תתחיל את עבודתך בלבקש תקציבים ותקנים נוספים, אם תבחר להתלונן על חוסר חוקים נוקשים נגד עבריינים, אם תתחיל להתלונן על שופטים שלכאורה סלחנים כלפי אלה שהמשטרה מביאה לדיון - אני אבין שאתה לא שונה מקודמיך ובשורה לא תבוא בתקופתך ויש לשמור את פנייתי למפכ"ל הבא...
כללים מחמירים אתה בעצמך יודע שאתה חייב להוות דוגמה אישית. לא ארחיב בנושא. שידע כל שוטר: במטה הכללי יושב איש ללא רבב, וככזה הוא רשאי לדרוש התנהגות מופתית מכל פקודיו - כי הוא בעצמו מציית לכללים המחמירים ביותר.
הנושא הוא: מה לדרוש מהשוטרים - מפקח ועד לניצב? דע לך שלא מדאיגות אותנו במיוחד טעויות בחקירה, תאונות העבודה, אי-סדרים בתיקים, רציחות בלתי מפוענחות, כשלים פה ושם - אין שלמות בעולם. מדאיגה אותנו האווירה ששוררת במשטרה - של זלזול בחוקים מצדם של השוטרים עצמם, שכרון הכוח, אי-הבנה של ההתחייבויות העיקריות ושימוש לרעה בסמכויות הפוגעניות שמעניק להם החוק. יש רושם שלובשי מדי המשטרה רואים את עצמם מעל החוק אותו הם אמורים לאכוף.
אתן לך כמה דוגמאות כדי שתבין למה אני מתכוון. ניקח את המקרה האחרון שבו שוטר הפעיל לכאורה כוח מוגזם כלפי חייל ממוצא אתיופי: לא משנה מי שם צודק ומי פשע, החייל הפריע לשוטר למלא את תפקידו או השוטר חרג מסמכותו. החשוב: אזרחים מן השורה בקלות האמינו שהשוטר היה האשם - כי הם רואים ביום-יום שאנשי החוק מנצלים לרעה את הסמכות שנתנה להם. המסקנה מהמקרה: תציב לעצמך מטרה עיקרית, והיא שאזרחים פשוטים יתקשו להאמין ששוטר חרג מסמכותו, תחזיר לנו את האמון במשטרה (אני בתור עולה יחסית לא הרבה שנים בארץ, יוצא מהנחה שפעם היה אימון כזה). זה לא אומר להיות פופולרי אלא להיות משטרה של העם. בתמורה אתה תקבל שיתוף פעולה ועזרה מירבית ששווה יותר מתקציבים אדירים. אז גם נתוני הפשיעה ירדו, גם שמירת החוק על-ידי האזרחים תשתפר ותשתפר גם האווירה במשטרה.
מה מפריע לאזרחים לבטוח במשטרת ישראל? אני אביא כמה דוגמאות מניסיוני האישי. לכולם הייתי עד בעצמי, זה לא המצאות.
מקרה ראשון. יושבים אצל חברים, בתם הצעירה הכירה באיזה מסיבה בחור נחמד, והוריה מודאגים האם הבחור בסדר. אחד האורחים, חוקר משטרתי ותיק, מתנדב לברר. איך? מחר בעבודה הוא יכנס למחשב ויבדוק האם הצעיר מוכר למשטרה. אני המום. לא מומחה גדול בחוקים אבל זאת לדעתי הפרה בוטה ושימוש לרעה של סמכויות. וגרוע מכל - החוקר בעצמו לא מבין את חומרת מעשיו אחרת לא היה מציע את שירותיו בנוכחות כולם. היה לוקח את חברו הצידה ומבטיח לעשות משהו בנדון בלי לפרט. הוא ועמיתיו לשירות סבורים שזה מגיע להם - בונוס כמו שמקבלים עובדי, נגיד, חברת החשמל.
"ידיים על ההגה" מקרה שני. לפני זמן לא רב התלוננה לפני אישה על כך שחיי הדיירים בבניין המשותף שבו היא גרה כבר שנים הפכו לגיהינום. אחד מהדיירים מתנהג כעבריין, משמיע מוזיקה חזקה עד השעות הקטנות של הלילה, ילדיו מטרידים ילדים אחרים, הוא מחנה את מכוניתו מול הכניסה לבית בצורה כזאת שאימהות עם עגלות לא מצליחות לעבור. אחד מהדיירים העיר לו וספג מכות רצח. אשתו של המסכן התלוננה במשטרה - אז לקחו לתחנה דווקא את ההוא שהוכה. התברר שמפקד התחנה שירת בצבא יחד עם אותו העבריין. כרגע כולם סובלים ושותקים - ואין אופציה לעבור למקום אחר כי קשה למכור דירה: בית ישן, שכונה לא יוקרתית.
מקרה שלישי. היום ראיתי בערוץ האקשן פרק נוסף מהסדרה הדוקומנטרית "אנשי החוק". סדרה טובה, עבודתם של שוטרי השטח מעוררת הערכה, אנחנו מזדהים איתם, מאחלים להם הצלחה במשימתם הקדושה. אבל הפעם שידרו קטע שגרם לי להרים גבה. שלוש ניידות רודפות אחרי מכונית, שבאופן חשוד הגבירה מהירות כשנהגה הבחין בניידות. בקלות דחפו את המכונית לשוליים. שישה (!) שוטרים עם פנסים שלופים (לילה בחוץ), עם אקדחים על החגורה הקיפו את המכונית. כרגיל: "דומם מנוע! ידיים על ההגה!" עד כה הכל בסדר. ופתאום: "הוא שם משהו בפה!" - צועק אחד השוטרים. וכל השאר מתחילים לצעוק לעבר הנהג: "תוציא את זה מהפה! תוציא מהפה!" ברור שעוד מעט הם יוציאו את החשוד בכוח מהמכונית, ישכיבו אותו על הרצפה וישימו עליו אזיקים. אבל למה?! מה עשה החשוד? מה הוא הצליח להכניס לפיו? אקדח? מטען חבלה? מסמכים שעשויים להפליל ארגון הפשע? נניח את הדבר הגרוע מכול: הוא מנסה לבלוע איזשהו סם. איזה כמות? קילו? חצי קילו? ראיות לאיזה אישום פוטנציאלי הוא ישמיד אם יבלע? מה אתם קופצים עליו? היה שווה עיסוק של שישה שוטרים באיש שפשעו החמור ביותר הוא החזקת מנת סם? ומה קורה באותו הרגע ברחוב הסמוך? אולי שם עבריין פורץ לדירה בה ישנים זקנים חסרי ישע? אולי ברחוב המקביל חיילי ארגון פשע אחד מתכוננים להתנקש בחייו של ראש ארגון פשע שני? אולי אנס עוקב אחרי מלצרית צעירה שחוזרת ממשמרת לילה?
לדעתי קטע זה מהסרט הוא מקרה קלאסי של שימוש בכוח מופרז, לא מידתי ולא מוצדק בעליל. ושוב הגרוע מכל: לא השוטרים, לא יוצרי הסדרה ולא ערוץ הטלוויזיה אינם מבינים שצילמו ראייה מוחשית לכתב אישום - לפחות ציבורי- נגד השוטרים שהפעילו כוח לא מידתי.
אולי השוטרים עצמם, המפקדים שלהם, המפכ"ל וסגניו מתוך להט מלחמתם בפשע הגואה לא מבחינים בפרטים שוליים כאלה - אבל האזרחים הפשוטים רואים הכול, הם שופטים את המשטרה לפי התנהגותה דווקא במצבים כאלה.
לפני כחצי שנה נדהמתי לשמוע שמפקד אחד המחוזות פרש פרישה מוקדמת כאשר נודע לו שלא יקודם לתפקיד מפכ"ל. הסביר בפשטות: מהיום יהיה לו קשה להטיל את מרותו על פקודיו כיוון שהם יודעים שהוא לא יהיה מפכ"ל. מה?! תתי ניצבים, ניצבי משנה, שאר קצינים באותו המחוז צייתו לו רק משום שקיוו שהוא יקדם אותם? אין סיבות אחרות למלא את תפקידים? לא המשכורת מכספם של משלמי מיסים, לא ההתחייבות שהם לקחו על עצמם כאשר התגייסו למשטרה? ממי מורכבת המשטרה שלנו? מאנשים שמעוניינים רק בקידום? מקרה זה טוב יותר מכל מחקר מדעי מעיד על האווירה במשטרה שלנו.
מגלים סלחנות על-רקע ההפגנות הסוערות והמהומות של יוצאי אתיופיה גם במגזר "הרוסי" נשמעים קולות לצאת לרחובות כי לא מעטים המיקרים של אלימות משטרתית לא מוצדקת גם כלפי "הרוסים". חייבים להודות: בכל העולם, בכל מדינה, בכל משטרה אנשי החוק מתייחסים בחשדנות יתרה ובסבלנות פחותה כלפי המגזר שהוא מוזר, חדש ולא מדבר שפה רהוטה.
אך להבדיל מהמגזר "האתיופי" יש ברחוב "הרוסי" גם קולות אחרים שמרגיעים את הרוחות: מפרסמים לא מעט מאמרים בעיתונים הרוסיים ובאתרי האינטרנט. תחת פרסומים על ההתנכלות המשטרתית נגד יוצאי בריה"מ ליד כל תגובית (טוקבק) שקורא למחות, לצאת לרחובות ולעשות בלגן תמיד נמצא תגובית שמרגיעה, מצננת, מסבירה שאין לעשות הכללות ולקפוץ למסקנות בגלל מקרים בודדים. אנשים עושים זאת בהתנדבות, מפגינים אזרחות טובה, תוך הבנה שעבודת המשטרה היא קשה, מסובכת ושטעויות הן בלתי נמנעות. "הרוסים" מגלים סלחנות כלפי משטרת ישראל ומתנדבים להגן עליה מסיבה פשוטה: אנחנו בוגרי המדינה שבזכות ניתן לכנותה "מדינת המשטרה" במלוא מובן המושג. אבל יש גבול לכל סבלנות. משטרת ישראל חייבת לעשות צעד משלה לקראת המגזר, להיפגש, לדבר, לבנות אמון הדדי.
יש להעלות את סף הדרישות מלובשי המדים לרמה הגבוהה ביותר. אתה בנאומך הראשון חייב להסביר שעל שוטר להיות יותר קתולי מאפיפיור. לומר בפה מלא: "מבחינתי השחיתות - זה ניצב משטרה אשר מקבל הנחה בבית מלון שלא מגיעה לכל אזרח; מבחינתי שחיתות - זה שוטר סיור אשר קונה פלאפל בשוק בהנחה המגיעה לחייל צה"ל במדים; מבחינתי שחיתות - זה להתחכך עם גורמים מפוקפקים; מבחינתי הפרת חוק - זה ניידת משטרה אשר נוסעת בכביש בניגוד לחוקים ללא צורך מבצעי אלא מתוך תחושה שמותר להם הכול". תשתמש גם במקרים אותם הבאתי לעיל.
במידה ואתה לא יכול לדרוש מפקודיך משמעת ונאמנות ברמה גבוהה כזאת כי בכל זאת אתה בשר מבשרה של המשטרה - עדיף לך כבר עכשיו להודיע לשר הממונה שאתה מקבל את התפקיד לזמן מוגבל עד שהוא יבחר מועמד ראוי ומתאים יותר. כי אחרת כהונתך תגמר בקול צורם, לא תביא תהילה לא לך ולא למשטרת ישראל.