יאשיהו פינטו היה פושע, וכל דבריו הם שקר.
אפרים ברכה ז"ל היה חוקר משטרה מצטיין, וכל מעשיו כשרים. זוהי התמונה החד-ממדית שמציגים חלק מאמצעי התקשורת בשבוע שחלף מאז התאבדותו הטרגית של ברכה ז"ל. זהו ביטוי, ממש לא ראשון מסוגו, לתפישה של שחור-לבן; תפישה העוסקת באיש במקום ב-issue.
זוהי תפישה מטופשת, ילדותית ואף מסוכנת. מטופשת - משום שבחיים כמעט ואין שחור-לבן; החיים הם רצף של גווני ביניים. ילדותית - משום שהיא פוטרת את המשתמשים בה מן הצורך להתעמק בסוגיות ולעסוק בעובדות; במקום זאת הם קובעים מראש מי הצדיק ומי הרשע וגמרנו. מסוכנת - משום שהיא מובילה להתעלמות מן המציאות ומאפשרת לסלף אותה.
ברוח זו, יש
עיתון אחד שבו כל מה שיעשה בנימין
נתניהו - יהיה פסול ושגוי ואולי גם בלתי חוקי; ויש עיתון אחד, שבו כל מה שיעשה
בנימין נתניהו - יהיה תקין ונכון ואולי גם מודל לחיקוי. יש עיתון אחד, שבו כל מה שיאמרו אנשי שמאל יהיה האמת לאמיתה; ויש עיתון אחד, שבו אותם דברים עצמם יהיו על גבול הבגידה. יש עיתונאים שבשבילם
מכבי תל אביב היא הקבוצה של המדינה; ויש עיתונאים שבשבילם זוהי קבוצה החולבת את המדינה. וכך הלאה וכך הלאה, בכל תחומי החיים. זוהי עיתונאות חובבנית ורשלנית, המועלת בתפקידה.
לפי הנושא ולא לפי העושה
אדם בוגר ואחראי יודע, שלעיתים מי שאהוד עליו יעשה מעשים שלא ייראו לו, ולהפך. אני מקווה שביכולתי לומר זאת על עצמי. אני תומך בימין, אך לדעתי ממשלת נתניהו הנוכחית החלה את דרכה בצפצוף בוטה על החוק. אני סבור שמני נפתלי משקר בתביעתו, אך גם ששרה נתניהו היא דמות בעייתית. אני מאוד לא אוהב את התספורת של
יצחק תשובה בדלק נדל"ן, אך תומך בעמדתו בנושא הגז. אני שומר מצוות ומתייעץ עם רבנים בענייני הלכה, אך מתייחס בבוז לקוסמים חובשי כיפות ומגודלי זקן.
מי שעוקב אחרי הפרסומים ב-News1 יודע, שזהו הקו המרכזי שלנו. אנחנו בודקים את המידע ואז מגבשים את דעתנו. אנחנו קובעים עמדה לפי הנושא ולא לפי העושה. מי שסופג כאן ביקורת, מקבל מחמאות כאשר לדעתנו הדבר מוצדק - וכמובן גם להפך. תוכלו למצוא כתיבה כזו בנוגע ל
אהוד אולמרט, בנימין נתניהו,
ציפי לבני,
יהודה וינשטיין,
שי ניצן, ורבים רבים אחרים. וכן, גם לגבי יאשיהו פינטו.
לא זו דרכם של חלק ממי שמנהלים בשבוע האחרון את מסע ההכפשות נגד News1. הללו נגועים פעמיים באותה חד-ממדיות. הפעם הראשונה: בטענתם שיש לדחות בצורה מוחלטת כל דבר שאולי הגיע מכיוון פינטו, ולקבל בצורה מוחלטת כל דבר שהגיע מכיוון ברכה (ויודגש המובן מאליו: אינני יודע מי היו מקורותיו של יצחק; הדיון כאן הוא רק לשיטת הטוענים שהיו אלו פינטו ואנשיו).
הפעם השנייה: בקביעותיהם הנחרצות (וכמובן נטולות הראיות) לגבי מי היו מקורותיו של
יואב יצחק, מה היו המניעים שלו ומה היו תוצאות פרסומיו. לא משנה שברכה ז"ל עצמו, ככל הידוע, לא הותיר אחריו הסבר להחלטתו הטרגית; יודעי-הכל בתקשורת הם הרי בוחני כליות ולב, בעיקר לאחר המוות, כאשר לא ניתן להכחיש את דבריהם. חלקם עושים כעת ל-News1 את מה שהם טוענים שאנחנו עשינו לברכה; נוכל להבטיח להם, שהתוצאות לא יהיו זהות.
כאשר עבריין מעיד, יש להתייחס לדבריו בזהירות רבה. קל וחומר - כאשר הוא מעיד נגד איש משטרה. קל וחומר בן בנו של קל וחומר - כאשר מדובר באיש משטרה שהביא למאסרו. אם אחרי כל הזהירויות הללו מתברר שיש לכל הפחות לכאורה משהו בטענות, חובה לחקור אותן עד תומן. נזכור נא: רשויות האכיפה משתמשות בעדויות של עבריינים נגד שותפיהם לפשע. אותו דבר נכון לגבי עיתונאים. גם הם וגם אנשי הרשויות ימעלו בתפקידיהם, אם מצד אחד יקבלו את הדברים ללא שום ספק, ומצד שני - אם ידחו אותם בקש. זה מה שנעשה כאן בפרשת פינטו-ברכה וזה מה שייעשה כאן גם בעתיד.
מה הם לא כותבים
כאמור, הגישה החד-ממדית הזו סופה להוביל לסילוף המציאות, ובמקרה שלנו - גם לשקרים מכוונים. הנה כמה מאלו, בעיקר מעיתוני סוף השבוע.
- חלק מהכותבים מזכירים שבג"ץ דחה את העתירות נגד ברכה. אבל הם לא מציינים, שבאותו פסק דין ממש (בפברואר השנה) נדחתה גם העתירה נגד הסדר הטיעון עם פינטו, למרות הביקורת של ההרכב בראשות הנשיאה מרים נאור. זהו ההסדר נגדו יוצאים אותם כותבים.
- העתירה שדחה בג"ץ התייחסה לבדיקה שערכה המשטרה עצמה בנוגע לתלונות נגד ברכה, בדיקה שעמדה בניגוד מוחלט לכללים ונעשתה כמובן בניגוד עניינים מובהק. השופטים קבעו, כי מאחר שכבר הייתה בדיקה, לא צריך לחזור עליה במח"ש. מעניין שכאשר מח"ש סוף-סוף נכנסה לתמונה, הבדיקה (של הפרשות בהן עסקנו ב-News1) העלתה ממצאים הרבה יותר משמעותיים. את העובדה הזאת לא מזכיר איש.
- חלק מהכותבים מצטטים בצורה חלקית את הודעת משרד המשפטים (7.7.15) ומשמיטים בכוונה את הפיסקה החשובה ביותר: "על-פי החלטת היועץ המשפטי לממשלה, הוחלט בשבוע שעבר לבדוק גם מידע זה, כמקובל וכנדרש. בשל רגישות הבדיקה, הועברו דיווחים מעת לעת ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה. בדיקה זו הייתה בראשיתה ובישיבה שהתקיימה ביום ה' שעבר אצל היועץ, הוחלט אלו צעדים יינקטו להמשך הבדיקה, אך לא התקבלה שום החלטה על פתיחה בחקירה נגד תנ"צ ברכה". לפיסקה זו משמעות אחת ויחידה: כאשר הלך ברכה לעולמו, התנהלה בדיקה חשאית בעניינו (במילים אחרות: חקירה סמויה).
- יאשיהו פינטו היה מקור המידע של מח"ש והפרקליטות בעניינו של מנשה ארביב. זה לא מפריע לאיש מן הכותבים הללו. כלומר: מבחינתם פינטו הוא מקור לגיטימי כאשר נוח להם, ומקור בלתי לגיטימי כאשר לא נוח להם.
- גם אבירם זינו חוטף מהתקשורת באותה צורה חד-ממדית. טוענים נגדו שהוא הפר את קודש הקודשים של עבודת העיתונאי: חסיון המקורות. אבל גם כאן איש לא עוסק במהות – האם המידע שמסר היה נכון. ואנחנו אומרים לכם שהוא היה נכון לגמרי: ברכה מסר לזינו מידע שקרי בתמורה להימנעותו מפרסום ידיעה בעניינו.
- מוטי גילת יוצא בשצף-קצף נגד הסכמת הפרקליטות לעכב את ריצוי עונשו של פינטו עד לתום הדיון בערעורו, וטוען שאין לכך סיבה, כי הרי כל הערעור הוא על העונש. זהו סילוף מכוון. פינטו מבקש לגזור עליו עבודות שירות, ואם ייכנס לכלא ואז ערעורו יתקבל - הרי שהוא יישב במאסר ללא הצדקה משפטית. ריצוי עונשי מאסר קצרים תמיד נדחה לצורך הגשת ערעור.
- "ברכה ידע מן הסתם מיהו יואב יצחק, ממי הוא ניזון ומה הוא שווה". כה אמר נחום ברנע, שקיבל את פרס ישראל מאהוד אולמרט וגונן עליו במשך שנים. תזכורת: אותו יואב יצחק, שאינו שווה דבר, הוא שחשף את פרשת הולילנד ופרשות אולמרט אחרות, שהביאו לגזרי דין חמורים נגד מיטיבו של ברנע.
עוד שתי נקודות
1. העתירה למניעת מינויו של ברכה לראש יאח"ה הוגשה בידי פלונית, שזהותה נותרה חסויה ולכן איננו יודעים מה היו מניעיה. היא התבססה על פסק דינו של השופט
עמירם בנימיני בנוגע לפרשה שהתרחשה בשנת 2004. אתם יודעים מי הגיש (וכל הכבוד לו על כך) את העתירה שבעקבותיה נחשף חלקית אותו פסק דין? -
עיתון הארץ. וזה היה עוד בשנת 2012, לפני שפרשת פינטו נודעה ברבים. אז אולי גם הארץ שירת את פינטו?
2. אם אכן ניהלנו כאן מסע הכפשות חסר בסיס נגד ברכה, מדוע שתקו במשך חודשים ארוכים כל אותם עיתונאים שלא הפסיקו לדבר בשבוע החולף? אם כולם היו עדים בזמן אמת לדיס-אינפורמציה שהם מייחסים כעת לחצרו של פינטו, מדוע לא הוקיעו אותה מיד? שמא תאמרו: הם לא רצו לתת עוד תפוצה לדברי הבלע הללו. אז ראשית, יש טכניקות כתיבה שמאפשרות להכחיש אמירות מבלי לחזור עליהן. ושנית, לאמצעי התקשורת בישראל בדרך כלל אין שום בעיה לחזור על דברים בוטים גם כאשר הם איזוטריים לחלוטין (למשל: כל מיני דברים הזויים של כמה מופרעים מן הימין הקיצוני). אבל פה - הם שתקו ושתקו ושתקו.
