כאשר בוחנים לעומק את ענפי הספורט רואים שיש ענפים הנתפסים "גבריים", כגון משחקי כדור, אתלטיקה ושחייה, בעוד תחום ההתעמלות, הריקוד וכדור הרשת נתפסים כענפים "נשיים".
היום הקבלות אלו הנן מטושטשות היות ששני המינים מתחרים יחדיו ולחוד ברוב ענפי הספורט השונים. אך יש בכל זאת הבדל קטן בין המינים אשר בא לידי ביטוי בענף הכדורגל.
אם בכדורגל הגברים מרכז העניין הוא הכסף הגדול שעושים בעלי הקבוצות, אצל הנשים העניין מתרכז בנבחרות שבהן שיתוף הפעולה בין הבנות הוא זה שמביא להישגים.
ההתחלה של כדורגל הנשים
בעבר, התקשו הנשים להשתלב בענפי הספורט בשל העובדה שהן היו נחותות פיזית מהגברים. בתקופה הקדומה נאסר על נשים להשתלב בתחרויות הספורט השונות ולאחר מכן הן הורשו להשתתף בענפים שונים.
בדומה למה שקרה בישראל בשנות החמישים, הנשים אשר החלו לשחק כדורגל עשו זאת בהתנדבות (במקביל לעבודה במקצוע חופשי). מספר מדינות כגון יפן, ברזיל, אוסטרליה וקנדה ראו את הפוטנציאל הגלום בכדורגל הנשי והחלו לפתחו.
הרצון להגיע לקהלים חדשים ולהביא לעוד מדינות את פיתוח הענף, הוביל את ארגון הכדורגל העולמי בשנת 1991 להקים מונדיאל לכדורגל נשים, ששוחק לפי כללי המונדיאל לגברים.
פיתוח מונדיאל הנשים
במונדיאל הראשון שנערך בסין השתתפו שש-עשרה נבחרות אשר חולקו לארבעה בתים.
ארבע הנבחרות שסיימו במקום הראשון,וארבע הנבחרות שסיימו במקום השני העפילו לשלב רבע-הגמר.
במונדיאל הנוכחי שנערך בקנדה השתתפו 24 נבחרות כאשר כל האצטדיונים היו מלאים.
הבעיות של כדורגל הנשים
במרבית מדינות אפריקה אין השקעה בכדורגל הנשים. הממשלות כמעט ולא משקיעות כסף בפיתוח ענף זה, וגם ארגון הכדורגל העולמי לא משקיע משאבים בפיתוח אקדמיות לכדורגל ומגרשים, ולא מביא אנשי מקצוע טובים אשר יקדמו את הילדות המוכשרות.
קיים ניסיון להעלות את מספר שחקניות הכדורגל בעולם, אך ללא הכוונה והשקעה ראויה כנראה שגם חלום זה ילך וייגנז.